הזכות לבחור מקום מגורים

הזכות לבחור מקום מגורים היא זכות יסוד המעוגנת היטב בדיני זכויות האדם במשפט הבינלאומי, במשפט הבינלאומי ההומניטארי ובמשפט החוקתי הישראלי. היא מהווה חלק בלתי נפרד מן הזכות לחופש התנועה ונובעת מן הזכות לכבוד האדם. מכוח זכות זו, פלסטינים תושבי השטחים הכבושים, רשאים לשנות את מקום מגוריהם בתוך השטחים, כפי שיחפצו, ללא תלות בהסכמת ישראל, לרבות בין רצועת עזה לגדה המערבית, אשר על פי הסכם הביניים משנת 1995 ופסיקת בית המשפט העליון בעניין עג'ורי, מהוות יחידה טריטוריאלית אינטגראלית אחת.

על אף האמור לעיל, מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, כעניין של מדיניות גורפת ומכוונת מראש, ישראל אינה מוכנה לכבד עדכוני מען המבוצעים במרשם האוכלוסין הפלסטיני על ידי הרשות הפלסטינית, בניגוד מפורש להסכם הביניים משנת 1995, שהעביר את סמכויות הניהול של מרשם האוכלוסין של השטחים לרשות הפלסטינית. כמו כן מטילה ישראל הגבלות קשות על שינוי מקום המגורים מרצועת עזה לגדה המערבית ולהיפך, באמצעות מניעת מתן היתרי כניסה לישראל לצורך מעבר בין שני חלקי השטחים הכבושים.
כתוצאה מסירובה של ישראל להכיר בשינויי המען שביצעה הרשות הפלסטינית, כאמור לעיל, נתקלו פלסטינים רבים בבעיות בעת מעברם במחסומי הצבא. בעקבות כך נאלצה הרשות לחדול מלהפעיל את סמכותה לעדכן שינויי מען, מה שגרם לכך שפלסטינים רבים, חלקם בעלי משפחות עם ילדים, מתגוררים בפועל בגדה המערבית, כאשר מענם הרשום נותר ברצועת עזה.

יתרה מזאת, בשנים האחרונות החלה ישראל להתייחס אל פלסטינים המתגוררים בגדה המערבית ושמענם הרשום נותר בעזה, כאל "שוהים בלתי חוקיים" לכל דבר ועניין, מונח שישראל השתמשה בו בעבר רק לגבי זרים שנכנסו לשטחים הכבושים. כתוצאה מכך, נתונים אותם פלסטינים לסכנת גירוש מיידית לרצועת עזה, ללא צו וללא הליך הוגן, ונמנעים מהם כל השירותים הניתנים בגדה המערבית על ידי המפקד הצבאי (היתרי כניסה לישראל ,יציאה לחו"ל, רישיונות שונים וכיו"ב). ישראל אף מתנה את ביקור אותם "שוהים בלתי חוקיים" אצל קרובי משפחתם המתגוררים ברצועת עזה בהישארותם שם, וזאת גם אם יש להם משפחה בגדה. כמו כן מסרבת ישראל לאפשר לקרוביהם מעזה לבקרם בגדה המערבית.

המדיניות הישראלית האמורה מיושמת בחוסר אנושיות גם בנוגע לעצירים ואסירים פלסטינים. ישראל מקפידה לשחרר, דווקא ברצועת עזה, פלסטינים שהוחזקו על ידה במתקני כליאה, על פי מענם הרשום בתעודת הזהות, וזאת גם אם מזה שנים רבות נמצאים ביתם ומשפחתם בפועל בגדה המערבית. עקב כך, פעמים רבות מוצאים עצמם אותם פלסטינים מתגוללים ברחובות עזה חסרי בית, ללא פרנסה, וללא כל אפשרות לשוב למשפחתם וביתם שבגדה.

ישראל מנמקת באופן רשמי את סירובה להכיר בשינוי המען הרשום במרשם האוכלוסין הפלסטיני ואת התנגדותה לאשר העתקת מקום המגורים מעזה לגדה, על יסוד התערערות המצב המדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית במהלך האינתיפאדה השנייה. אולם, למעשה מדובר במדיניות אשר מטרתה היא לבודד את רצועת עזה מן הגדה המערבית, מדיניות המיושמת על ידי ישראל באופן גורף ומגמתי, ומהווה הפרה בוטה של הסכם הביניים בו מוגדרות רצועת עזה והגדה המערבית יחידה טריטוריאלית אינטגראלית אחת.

בשנים האחרונות הגיש המוקד להגנת הפרט מספר עתירות לבג"ץ בעניינם של פלסטינים, אשר העבירו את מרכז חייהם מעזה לגדה המערבית, אך בשל ההקפאה שהטילה ישראל על הטיפול בשינוי המען הרשום, לא הצליחו לשנות את מענם במרשם האוכלוסין. מן העתירות עולה כי בנוסף לפגיעה שפוגעת המדיניות הישראלית האמורה, בעליל, בזכותם של הפלסטינים לבחור את מקום מגוריהם, היא אף פוגעת פעמים רבות בזכותם לחינוך, לבריאות, לפרנסה ולחיי משפחה, באופן בלתי סביר ובלתי מידתי, ובניגוד לעקרונות יסוד הקבועים במשפט הבינלאומי ההומניטארי ובדיני זכויות האדם במשפט הבינלאומי.