בתי המשפט

בית משפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים

עת"מ 8568/08

 

בפני:

כבוד השופטת יהודית צור - סגנית נשיא

 

26/01/2009

 

 

בעניין:

1. ____ חמאדה ת"ז _________

2. ____ חמאדה ת"ז _________

דרכון ירדני ______

3. ____ חמאדה ת"ז _________ (קטין יליד 28.11.1996)

4. _____ חמאדה ת"ז _________ (קטין יליד 28.11.1996)

5. ____ חמאדה ת"ז _________ (קטין יליד 6.1.1999)

6. ____ חמאדה ת"ז ________ (קטינה ילידת 13.11.2002)

העותרים 3-6 באמצעות הוריהם העותרים 1 ו-2

ע"י ב"כ עו"ד עדי לוסטיגמן

 

 

 

 

העותרים

 

- נ ג ד -

 

 

 

מדינת ישראל - משרד הפנים

1. שר הפנים

2. מנהל מינהל האוכלוסין

3. מנהל לשכת מינהל האוכלוסין בירושלים המזרחית

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים

 

 

 

 

המשיבים

 

פסק-דין

 

1.      לפניי עתירה שהגיש _____ חמאדה (להלן – העותר), אשתו ____ חמאדה (להלן – העותרת), וילדיהם ____, _____ ____ ו___ (להלן – הילדים, וביחד – העותרים), נגד החלטתו של המשיב לסרב לבקשה לאיחוד משפחות שהגיש העותר עבור העותרת בטענה כי לא הוכיח מרכז חיים בישראל.

רקע עובדתי

2.      העותר הוא תושב קבע בישראל, יליד שנת 1970. העותרת היא אזרחית ירדן ילידת שנת 1974. העותרים נישאו בשנת 1994 ולהם ארבעה ילדים. ביום 30.8.94 הגישו העותרים את בקשתם הראשונה לאיחוד משפחות (נספח מש/1 לכתב התשובה). ביום 4.8.98 נשלח לעותר מכתב מהמשיב המאשר את בקשתו לאיחוד משפחות, ומעניק לעותרת אשרה מסוג א/5 למשך 12 חודשים (נספח מש/7 לכתב התשובה).

 

3.      ביום 26.12.99 הגיש העותר בקשה להארכת היתר השהיה מסוג א/5 של העותרת (נספח מש/8 לכתב התשובה). ביום 10.1.00 שלח המשיב שאילתא למוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל) לצורך קבלת מידע אודות מרכז חייו של העותר. בעקבות שאילתא זו התקבלו שתי חקירות מל"ל בעניינו של העותר מיום 21.8.95 ומיום 12.5.96, מהן עלה כי הוא מתגורר בואדי חומוס הנמצא מחוץ לתחום ירושלים (נספחים מש/9 ומש/10 לכתב התשובה). ביום 18.6.01 נערך לעותרים בירור באשר למרכז חייהם. בבירור זה טענו העותרים כי הם מתגוררים בנכס של אביו של העותר בשכונת צור באהר (הנמצאת בשטח ישראל) וכי את הנכס בואדי חומוס עזבו עוד בשנת 1994 (נספח מש/15 לכתב התשובה). ביום 21.6.01 נשלחה שאילתא נוספת אל המל"ל לצורך קבלת מידע אודות מרכז חייו של העותר. בעקבות זאת קיבל המשיב מהמל"ל סיכום של חקירה נוספת מיום 21.2.01 לפיה העותר ממשיך להתגורר בנכס בואדי חומוס (נספח מש/16 לכתב התשובה). לפיכך הודיע המשיב לעותר ביום 21.6.01 כי הוא מסרב לבקשתו לאיחוד משפחות (נספח מש/17 לכתב התשובה).

 

4.      ביום 7.8.06 הגיש העותר בקשה חדשה לאיחוד משפחות עבור העותרת, בעקבות פסק דין של בית הדין לעבודה בירושלים (כבוד השופטת שרה שדיאור) בב"ל 10177/05 ועד הכפר צור באהר נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן – פס"ד ועד הכפר), בו נקבע כי תושבי הקבע של שכונת ואדי חומוס זכאים לביטוח לאומי. ביום 11.6.07 שלח המשיב שאילתא נוספת למל"ל לצורך קבלת מידע אודות מרכז חייו של העותר. בעקבות זאת שלח המל"ל למשיב את סיכומי שלושת החקירות הקודמות וכן סיכום של חקירה רביעית מיום 5.7.04, לפיה העותר ממשיך לגור בשכונת ואדי חומוס הנמצאת מחוץ לתחום ירושלים (נספח מש/26 לכתב התשובה). ביום 3.12.07 הודיע המשיב לעותרים כי בקשתם לאיחוד משפחות מסורבת מאחר וביתם נמצא מחוץ לשטח ישראל (נספח מש/28 לכתב התשובה). ביום 13.12.07 הגישו העותרים ערר על החלטת הסירוב (נספח מש/29 לכתב התשובה). ביום 1.1.08 דחה המשיב את הערר שהגישו העותרים (נספח מש/30 לכתב התשובה). על החלטות אלה הגישו העותרים את העתירה שלפניי.

טענות העותרים

5.      העותרים טוענים כי המדינה הכירה בכך שאזור ואדי חומוס מהווה חלק בלתי נפרד מהכפר צור באהר ומהעיר ירושלים, ולפיכך הסכימה להזיז את תוואי גדר ההפרדה כך שאזור ואדי חומוס ייכלל בצד הישראלי של הגדר. לאור העובדה שהגדר יוצרת מכשול בלתי עביר בין השטח "הישראלי" לבין יתר חלקי הגדה המערבית, באופן המסכל את האפשרות לנהל מרכז חיים בגדה, הסכימה המדינה כי אין לפגוע בזכויותיהם המהותיות של תושבי השכונה (ובהם העותרים), והעניקה להם זכויות בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי). העותרים טוענים כי לא יעלה על הדעת כי זרועות שונות של המדינה יפעילו מדיניות סותרת באותו נושא, כך שהם יוכרו כתושבים לצורך חוק הביטוח הלאומי אך לא לצורך חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן – חוק הכניסה לישראל).

6.      העותרים טוענים כי מרכז חייהם של תושבי ואדי חומוס הוא בכפר צור באהר השייך לירושלים, לפי כל הזיקות הקושרות אדם למקום מסוים: מקום עבודה, מקום קבלת השירותים השונים, מקום לימודי הילדים וכו'. העותרים מוסיפים כי לאור קיומה של גדר ההפרדה אין לתושבי שכונה זו אפשרות מעשית לנהל את מרכז חייהם במקום אחר, כלומר בגדה. העותרים טוענים כי קו הגבול החוצה את הכפר צור באהר ומפריד בין חלקו הישראלי לחלקו הפלסטיני הוא קו וירטואלי בלבד, וכי כשהחליטו (הם ושכמותם) להקים את ביתם באזור ואדי חומוס לא יכלו לדעת כי מדובר בשטח הנמצא מחוץ לגבול ירושלים וכי הדבר ימנע מהם לממש את זכותם החוקתית לחיי משפחה. העותרים טוענים כי החלטתו של המשיב פוגעת בזכותם החוקתית לחיי משפחה בישראל וכן בעקרון היסודי בדבר טובת הילד.

7.      לטענת העותרים, הם מקבלים חשמל ומים מירושלים, מחוברים לבזק, ילדיהם נולדו בבתי חולים בירושלים והם תושבי קבע של ישראל הלומדים בבתי ספר של עיריית ירושלים. לטענתם, העותר עובד בישראל ומשלם בה מיסים והוריו מתגוררים בחלקו הישראלי של הכפר. העותרים מדגישים כי כל קשריהם החברתיים והמשפחתיים נמצאים בכפר צור באהר הנמצא בתחומי ירושלים והוא מהווה להם סביבת המגורים היחידה אותה הם מכירים. לאור כל האמור לעיל טוענים העותרים כי מרכז חייהם אמנם נמצא בישראל, ומכאן שהחלטת המשיב לסרב לבקשתם היא שגויה ויש לבטלה.

 

טענות המשיב

8.      המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה על הסף בגין שיהוי. הוא מציין כי החלטתו בעניין הערר שהגישו העותרים ניתנה ביום 1.1.08 ואילו העתירה הוגשה רק כשישה חודשים מאוחר יותר. לטענת המשיב, העותרים לא פירטו כל טעם או הצדקה להשתהותם זו.

 

9.      המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה גם לגופה. לטענתו, ואדי חומוס בו מתגוררים העותרים נמצא מחוץ לתחומה של מדינת ישראל. המשיב מוסיף כי פסק הדין בפרשת ועד הכפר התבסס למעשה על הודעה של המל"ל (נספח מש/31 לכתב התשובה) ממנה עולה במפורש כי התובעים באותו מקרה אינם נחשבים כתושבים לעניין חוק הביטוח הלאומי, והעובדה שהוענקו להם זכויות בהתאם לאותו חוק נעשתה לפנים משורת הדין ולאור נסיבות העניין המיוחדות. המשיב מדגיש כי לא היה בכך כדי להסכים לשינוי גבולה המוניציפאלי של ירושלים ולשינוי שטחה של מדינת ישראל. לפיכך טוען המשיב כי החלטתו אינה חורגת ממתחם הסבירות וכי לא נפל בה כל פגם מנהלי המצדיק את התערבותו של בית המשפט, וכי לאור זאת יש לדחות את העתירה.

 

דיון והכרעה

10.  לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, המצב החוקי והמשפטי והמסמכים השונים שצורפו לעתירה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להתקבל.

 

11.  ראשית יש לדחות את טענת המשיב לפיה יש לדחות את העתירה על הסף בשל שיהוי, מאחר שהוגשה כשבעה חודשים לאחר שניתנה ההחלטה האחרונה בעניינם של העותרים. בהקשר זה הבאתי בחשבון את התוצאה אליה הגעתי בעתירה עצמה, את העובדה כי למשיב לא נגרם כל נזק מהשתהותם הלא ארוכה של העותרים, ובמיוחד את העובדה כי המשיב עצמו השתהה באופן ניכר בטיפולו בבקשות העותרים. כך, לדוגמא נראה כי המשיב ביקש את עמדת המל"ל (בפעם השלישית), רק כעשרה חודשים לאחר שהעותרים הגישו לו את בקשתם המחודשת (הפניה מטעם המשיב למל"ל נעשתה ביום 11.6.07 בעוד שהעותרים הגישו את בקשתם ביום 7.8.06), וכי חלפה כחצי שנה נוספת מהמועד בו הומצאה למשיב עמדת מל"ל זו (11.6.07) ועד המועד בו הוא הודיע לעותרים על החלטתו לדחות את בקשתם (3.12.07). בנסיבות אלה, לא יהיה זה מוצדק לדחות על הסף את העתירה בגין שיהוי.

 

12.  לגופם של דברים יש לומר, כי המחלוקת העומדת להכרעה במקרה שלפניי היא מצומצמת וממוקדת ונוגעת לשאלה האם יש לראות בעותרים המתגוררים בוואדי חומוס כמקיימים מרכז חיים בישראל, לאור פסק הדין בפרשת ועד הכפר וההודעה מטעם המדינה עליה הוא מבוסס (נספח מש/31 לכתב התשובה). בהודעה זו נכתב:

"תנאי בל יעבור להכרה באדם כתושב ישראל הינו כי ידובר במי שמתגורר כדין דרך קבע, בתחומי מדינת ישראל. ... התובעים, כאמור, גרים מחוץ לתחומי מדינת ישראל ולפיכך הם אינם תושבים לעניין חוק הביטוח הלאומי. ואולם, על רקע מכלול האמור ובשים לב לכך שמדובר בכפר הומוגני אחד, הנחה היועץ המשפטי לממשלה את הנתבע להודיע שכל עוד המצב המשפטי והמדיני יעמוד בתוקפו וכל עוד תתקיים גדר ההפרדה במתכונת המתוכננת, יראה הנתבע במי שמתקיים בו כל האמור להלן, כמי שחוק הביטוח הלאומי חל עליו, הן לעניין הזכויות והן לעניין החובות המוטלות לפיו, לאמור:

א.    הוא בעל רישיון לישיבת קבע לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

ב.  הוא תושב הכפר צור-באהר לרבות בשטח הכפר שבין גדר             ההפרדה והתחום המוניציפאלי של ירושלים, והוא גר בכפר דרך קבע ושלא באופן ארעי."

 

 

13.  מהודעה זו עולה כי היועץ המשפטי לממשלה הסכים לראות במי שמתגורר דרך קבע בכפר צור-באהר, לרבות בשטח שבין גבול העיר ירושלים לגדר ההפרדה (הכולל את שכונת ואדי חומוס) - כמי שמקום מגוריו בתחומי מדינת ישראל. לפיכך, אם בנוסף למגוריו בשטח זה הוא גם תושב קבע של ישראל, הרי שחוק הביטוח הלאומי יחול עליו, הן לעניין החובות והן לעניין הזכויות.

 

14.  החלטה זו של היועץ המשפטי לממשלה ניתנה לאור הנסיבות המיוחדות המאפיינות את האזור בו מדובר, הנתון בתווך שבין גבולה הרשמי של ירושלים ומדינת ישראל לבין גדר ההפרדה הנמצאת מעבר לאותו גבול. גדר ההפרדה יצרה מציאות ממשית ומיוחדת. היא מהווה למעשה מחסום פיזי בלתי עביר המונע מתושב המתגורר בצד  "הישראלי" של הגדר את האפשרות לקיים מרכז חיים בשטחי הגדה. לפיכך, תושביו של אזור זה נמצאים בתווך ואינם יכולים למעשה לקיים מרכז חיים בכל מקום זולת ישראל. בנוסף לכך יש לזכור, כי האזור בו מדובר מהווה המשך טבעי של הכפר צור-באהר (כלומר של ירושלים), ולא קיים קו גבול ממשי (כגון גדר או סימון מכל סוג אחר) המפריד בין שטח ישראל לבין אזור זה, כך שמדובר בכפר הומוגני אחד. נראה כי הכפר צור-באהר התפתח באופן טבעי גם בכיוון מזרח, באופן שתושביו הקימו את ביתם מעבר לשטח הכפר שהוא גם שטח ירושלים ומדינת ישראל. לא למותר לציין כי מסיבה זו עצמה החליטה המדינה מלכתחילה לקבוע את מיקומה של גדר ההפרדה, לא על קו הגבול הרשמי אלא בתוואי אחר, וכך נותר הכפר צור-באהר כיחידה הומוגנית אחת (ראו ההודעה שהוגשה מטעם העותרים והמשיבים בבג"צ 9156/03 דאוד נ' מנהלת קו התפר). לאור כל האמור לעיל מצא היועץ המשפטי לממשלה לנכון לראות בתושבי הקבע הישראלים של אזור זה כמי שמקום מגורם בישראל לעניין חוק הביטוח הלאומי.

 

15.  הקביעה של היועץ המשפטי לממשלה המתייחסת לחוק הביטוח הלאומי, ראויה להחלה גם בכל הנוגע לחוק הכניסה לישראל. ראשית, המשיב לא העלה כל טעם ענייני לאבחנה בין שני החוקים ולא הראה מדוע החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לראות גם את תושבי שכונת ואדי חומוס כמי שמקום מגוריהם בתחומי מדינת ישראל לצורך החלת חוק הביטוח הלאומי, אינה צריכה לחול גם ביחס לחוק הכניסה לישראל. ואמנם נראה, כי אין כל הצדקה עניינית לקבוע כי לעניין הענקת זכויות כלכליות וסוציאליות הניתנות מכוח חוק הביטוח הלאומי יש לראות בתושבי האזור כמי שמתגוררים בתחומי מדינת ישראל, בעוד שלעניין הענקת הזכות לחיי משפחה יש לראות אותם ככאלה המתגוררים מחוץ לשטח המדינה. שנית, המשיב עצמו נוהג לפנות אל המל"ל כדי לברר את שאלת מרכז החיים של המבקשים, והוא מסתמך בהחלטותיו על חקירות המל"ל וחוות דעתו (ראו למשל את החלטת המשיב לדחות את הערר שהגישו העותרים מושא עתירה זו, נספח מש/30 לכתב התשובה). גם במקרה שלפנינו פנה המשיב אל המל"ל לא פחות משלוש פעמים לבדיקת שאלה זו, וקיבל את סיכומיהן של ארבע חקירות שונות שערך המל"ל ביחס למקום מגוריהם ומרכז חייהם של העותרים. אין זה מוצדק שהמשיב יסתמך על קביעות עובדתיות העולות מחקירת המל"ל, אך יתנער כליל מהמשמעות המשפטית הנובעת מהן לעניין החוק עליו הוא מופקד. משעה שהמשיב בחר להסתמך עובדתית על קביעות המל"ל, עליו להתחשב גם בתוצאות המשפטיות הנובעות מקביעות אלה, ובמקרה זה בתוצאה שיש לראות בתושבי ואדי חומוס שהם תושבי קבע בישראל כמי שמתגוררים בתחומי מדינת ישראל.

 

16.  יש לדחות את טענת המשיב לפיה החלת קביעת היועץ המשפטי לממשלה על חוק הכניסה לישראל מהווה למעשה סיפוח של שטח ואדי חומוס לתחומי מדינת ישראל. כפי שלא היה בהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה שהתייחסה לחוק הביטוח הלאומי כדי להביא לסיפוח השטח המדובר לתחומי ישראל, כך אין  בהחלת אותה החלטה על חוק הכניסה לישראל כדי להביא לסיפוח שכזה. מדובר בהחלטה הנעשית בהתאם למציאות ולנסיבות המיוחדות שנוצרו, אשר הביאו לכך שתושבי קבע של ישראל חיים בשטח שלא שייך לישראל מבחינה פורמלית, אך מקושר אליה מכל בחינה אחרת, כשהם אינם מסוגלים לנהל את חייהם בשטח בו שורר משטר משפטי אחר. בהקשר זה יש להדגיש כי החלטת היועץ המשפטי מתייחסת לתושבי קבע בישראל בלבד ולא לכלל תושבי השטח המדובר ונראה כי להחלטה מעין זו אין נגיעה לסיפוח כלשהו.

 

17.  אכן, מקום המגורים של העותרים נמצא פורמאלית מחוץ לתחומי מדינת ישראל, אך במציאות המיוחדת שנוצרה, יש מקום לקבוע כי מרכז חייהם נמצא בתחומי ישראל. בהקשר זה יש לציין כי העותר עובד בישראל וילדי העותרים לומדים בה ומטופלים בה רפואית. בנוסף, העותרים מקבלים את כל השירותים והתשתיות בישראל, וגם חייהם החברתיים והמשפחתיים נמצאים בה. מציאות זו היא תולדה של המצב אותו יצרה גדר ההפרדה, וכל עוד מצב זה מתקיים, יש לקבוע כי מרכז חייהם של העותרים נמצא בתחומי מדינת ישראל לצורך חוק הכניסה לישראל, ודין החלטת המשיב הדוחה את בקשתם להתבטל. על המשיבים להעניק לעותרת מעמד ארעי בישראל כל עוד המצב המשפטי והמדיני הנוכחי יעמוד בתוקפו.

 

18.       אין צורך לומר שתוצאת פסק הדין זה תקפה כל עוד המציאות שיצרה גדר ההפרדה עומדת בעינה. אם וככל שבעתיד תשתנה מציאות זו, יהיה רשאי המשיב לשקול את המציאות החדשה שתיווצר ואת השלכותיה על מעמדם של העותרים.

            המשיב יישא בהוצאות ושכ"ט העותרים בסכום של 4,000 ₪.

            המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

 

ניתנה היום א' שבט תשס"ט (26 בינואר 2009) בהיעדר הצדדים.

__________________

                                                                                יהודית צור, סגנית נשיא