|
בפני: |
כבוד הנשיאה ד' ביניש |
|
המבקשת: |
מדינת ישראל |
|
|
נ ג ד |
|
המשיב: המבקשות להצטרף כ"ידיד בית המשפט": |
מוחמד חנפי אבו מוסטפא 1. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר 2. לשכת עורכי הדין בישראל |
|
בקשה להעברת מקום דיון |
בשם המבקשת: עו"ד יפעת זיידיס;
עו"ד יעל רוזנפלד
בשם המשיב: עו"ד רמי אלמאדי
בשם
המבקשת 1 להצטרף
כ"ידיד
בית המשפט": עו"ד
יוסי וולפסון
בשם
המבקשת 2 להצטרף
כ"ידיד
בית המשפט": עו"ד אדם
פיש
1. לפניי
בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), להעברת מקום הדיון בתביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת ביום 17.10.07
מבית משפט השלום בנצרת לבית משפט השלום בבאר-שבע.
2. עניינה של התביעה שהעברת מקום הדיון בה נתבקשה הוא בדרישה
לפיצויים בגין פעולת ירי של חייל צה"ל באזור רצועת עזה, אשר לטענת המשיב הוא
נפגע ממנה. לטענת המבקשת, יש להעביר את מקום הדיון בתביעה שכן זיקותיה המהותיות הן
לאזור הדרום. בהקשר זה מציינת המבקשת כי האירוע נשוא התביעה אירע בשטח רצועת עזה;
כי המשיב מתגורר ברצועת עזה; וכי יש להניח שעדיהם הפוטנציאליים של שני הצדדים
מתגוררים ברצועת עזה או בדרום הארץ. בנסיבות אלה טוענת המבקשת כי שיקולי יעילות
ומאזן הנוחות בתיק מטים את הכף להעברת מקום הדיון בתיק.
3. בא-כוח המשיב מתנגד להעברת מקום הדיון בתביעה. לטענתו, אין כל
הצדקה לשלול מהמשיב-התובע את היתרון הדיוני הנתון לו בבחירת מקום הגשת התביעה,
בייחוד בשלב מקדמי זה של ההליך, בו טרם הוצגה גרסת ההגנה וכאשר כלל לא ידוע אם
יהיה צורך בשמיעת עדים. כן נטען בתגובתו כי המומחים הרפואיים אשר צפויים להעיד
מטעמו של המשיב בתיק זה מתגוררים באזור הצפון, שם גם מצוי משרדו שלו. נוסף על האמור,
מציין בא-כוח המשיב כי יש לדחות את הבקשה גם מפאת שיהוי, שכן התביעה הוגשה כבר
לפני כתשעה חודשים, ובמהלך תקופה זו הגישה המדינה בקשות שונות, בהן בקשות להארכת
מועד להגשת כתב הגנתה. אף על פי כן, ולמרות חלוף הזמן, אין המבקשת מציינת בבקשתה
מי יהיו עדי ההגנה בתיק זה, אם בכלל. לבסוף, טוען בא-כוח המשיב כי הקרבה של מחוז
הדרום לרצועת עזה אין בה כדי להשפיע על מאזן הנוחות בתיק, וודאי שלא באופן
משמעותי, היות וממילא במרבית המקרים כלל לא מאשרת המדינה לתובעים ועדיהם להיכנס
לשטח ישראל, כך שאין חשיבות לקרבת רצועת עזה למחוז זה או אחר. בנסיבות אלה, כאשר
המשיבה כלל אינה יודעת מי יהיו עדיה; כאשר לא ידוע היכן יתגוררו עדים אלה בשלב
שמיעת ההוכחות בתיק; וכאשר התביעה הוגשה לפני כתשעה חודשים; טוען בא-כוח המשיב כי
יש לדחות את הבקשה.
4. בתגובה לטענות המשיב, הגישה המבקשת השלמת טיעון מטעמה, בה צוין
כי על אף שמבחינה פורמאלית ניתן להגיש תביעה נגד המדינה בכל מקום בארץ, הרי שהגשת
תביעות נגד המדינה במקומות נעדרי כל זיקה מהותית לאירוע נשוא התביעה מקשה לעיתים
על ניהול ההליך. לשיטתה, הגשת תביעה במחוז שיפוט המנותק לחלוטין מן הזיקות
המהותיות של האירוע העומד ביסוד התובענה, כמו גם ממקום מושבו של התובע עצמו ועדיו,
אך מן הטעם הפורמאלי שהדין מאפשר זאת, אינה מתיישבת עם התכלית של כללי הסמכות
המקומית. באשר לתובענות המוגשות על-ידי תושבי רצועת עזה ואשר מתייחסות לאירועים
אשר התרחשו ברצועת עזה, נטען על-ידי המבקשת כי יש לרכז תביעות אלה במחוז הדרום,
היות שהוא הסמוך ביותר מבחינה גיאוגרפית לרצועת עזה. לטענתה, הדבר משתלב הן עם
נוחות התובעים עצמם, המתגוררים ברצועת עזה, והן עם נוחות המדינה, אשר עדיה בתיקים
מסוג זה הינם, לרוב, חיילים המשרתים באזור הדרום. לבסוף, צוין בתגובת המבקשת כי
קיימת כעת הצעת חוק לפיה תובענות המוגשות נגד המדינה בגין פעולות כוחות הביטחון
באזור יהודה, שומרון וחבל עזה, ירוכזו במחוז ירושלים (הצעת חוק הנזיקים האזרחיים
(אחריות מדינה) (תיקון מס' 8), התשס"ח-2008).
5. בעקבות תגובתה של המבקשת הגיש המוקד להגנת הפרט מיסודה של
ד"ר לוטה זלצברגר (להלן: המוקד) בקשה להצטרפות להליך במעמד של ידיד בית המשפט. בבקשה נטען כי המוקד פועל רבות לקידום זכויות
האדם של פלסטינים תושבי יהודה, שומרון וחבל עזה, וכי עד כה סייע בהגשתן של למעלה
ממאתיים תביעות נזיקין בגין פגיעות שנגרמו על-ידי כוחות הביטחון הישראליים לתושבי
אזורים אלה. כן פורטו טענות שונות לפיהן העברת מקום הדיון בתובענות אלה – כולן –
למחוז הדרום אינה משרתת את נוחותם של מי מבין הצדדים, וכל משמעותה הוא פגיעה
בנוחותם הדיונית של התובעים.
לאחר הגשתה של בקשה זו הגישה גם לשכת עורכי הדין בקשה מטעמה
להצטרף להליך כידידת בית המשפט, מהטעם שלבקשת המדינה עלולות להיות השלכות חמורות
ומרחיקות לכת כלפי ציבור רחב של עורכי דין, במיוחד מאזור הצפון.
6. לאחר
שעיינתי בחומר המצוי התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת מקום הדיון
להדחות. הסמכות הנתונה לנשיא בית המשפט העליון להעברת הליך משפטי מסוים למקום
שיפוט אחר, על-פי סעיף 78 לחוק, עניינה בשיקולי נוחותם של הצדדים להליך, ועל כך
אין איש מבין הצדדים להליך מבקש לחלוק (ראו: בש"א 1947/06 ולדהורן נ' נרקיס
(לא פורסם, 17.3.2006); בש"א 11873/04 מובילי צפון הנגב (בן זקן) בע"מ נ' אריה חברה ישראלית
לביטוח בע"מ (לא פורסם, 10.3.2005); בש"א
724/05 כהן נ' אליס תיקים
בע"מ (לא פורסם, 27.2.2005)).
7. עם
זאת, על-מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה כאמור, ויורה על העברת מקום הדיון בהליך
שיפוטי מסוים, נקבע בפסיקתנו לא אחת כי מוטל על המבקש הנטל להראות כי מאזן הנוחות
שבין הצדדים נוטה במובהק להעברת מקום הדיון (ראו למשל: בש"א 1844/07 עונה נ' מורדוך
(לא פורסם, 18.3.2007); בש"א 3698/07 גדיאל נ' עזבון המנוח עופר קרן
(לא פורסם, 20.5.2007)). אין די בכך שנוחותו של אחד הצדדים היא לקיים את הדיון
במחוז זה או אחר, אלא המבקש את העברת מקום הדיון נדרש להוכיח כי מאזן הנוחות של כל
הצדדים להליך, נוטה באופן מובהק לטובת העברת מקום הדיוק בהליך (ראו למשל:
בש"א 1758/07 בנק דיסקונט לישראל
בע"מ נ' מישאל (לא פורסם, 18.3.07); בש"א 1844/07 עונה נ' מורדוך
(לא פורסם, 18.3.07).
8. בטיעוניה
לפנינו בתיק זה ובתיקים דומים שבה המדינה וטוענת כי מאזן הנוחות של הצדדים להליך
מחייב את העברת מקום הדיון בתיקים מסוג זה לאזור הדרום, נוכח קרבתו לרצועת עזה. דא
עקא, מתברר, כי ברבים מבין התיקים הללו אין התובעים או עדיהם נכנסים לשטח מדינת
ישראל, וודאי שאין בית המשפט עצמו נדרש לסייר במקום האירוע. המדינה עצמה אף היא
אינה מציינת לרוב מיהם עדיה, ומקום מגוריהם של אלה ממילא עשוי להשתנות פעמים רבות
בפרק הזמן החולף ממועד האירוע נשוא התובענה ועד למועד קיום דיוני ההוכחות בתיק.
יוצא, שמאזן הנוחות בתיקים אלה אינו מצביע באופן מובהק וגורף, מראש, על נטייה
לקיום ההליכים באזור הדרום דווקא, והוא עשוי להשתנות בכל תיק ותיק, בהתאם לאופן
ניהולו, מספר העדים העתידים להתייצב בבית המשפט, ומקום מגוריהם הנוכחי. כל עוד
מציינת המדינה באופן כללי בלבד – כפי שציינה בתיק זה – כי "מרביתם של העדים הפוטנציאליים של המבקשת (טרם הובהר מי
יהיו כל עדי המבקשת), משרתים בכוחות הביטחון בדרום הארץ ובמרבית ימות השנה שוהים
באזור זה" (בפסקה 9(ד) לבקשת המדינה מיום
7.5.08), אין בכך כדי להטות את מאזן הנוחות בתיק. על אחת כמה וכמה כאשר התובעים
עצמם עומדים על כך כי נוחותם שלהם הינה לקיים את הדיון במקום אליו בחרו להגיש את
תביעתם. על-מנת להטות את מאזן הנוחות, על המדינה – המבקשת להעביר את מקום הדיון
בהליך – להצביע על שיקול מוחשי וקונקרטי, ולא להסתפק באמירות כלליות ומעורפלות
(הלכה זו נקבעה זה מכבר בבש"א 5699/08 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח מוחמד אבראהים מוסטפא (לא פורסם, 7.12.2008). כן ראו את קביעתנו הדומה בבש"א
5698/08 מדינת ישראל נ'
עזבון המנוחה אמירה ח'אלד פרג' אבו עצר
(לא פורסם, 14.12.2008)).
9. למעשה,
נסמכת הבקשה שלפניי אך על קרבתה הגיאוגרפית של רצועת עזה למחוז הדרום, מבלי לפרט
מיהם העלולים להיפגע כתוצאה מניהול הדיון במחוז הצפון, ומדוע נוחותה של המדינה,
הינה לקיים את הדיון במחוז הדרום דווקא. חיזוק לכך ניתן למצוא אף בהצעת החוק אותה
ציינה המדינה בטיעוניה, לפיה מוצע לרכז את הדיון בתביעות מסוג זה במחוז ירושלים,
ולא במחוז הדרום. בנסיבות אלה, אין כל אינדיקציה לכך שמאזן הנוחות שבין הצדדים
נוטה למקום זה או אחר, וודאי שלא במידה הדרושה לשם העברת מקום הדיון בתיק, תוך
ביטול היתרון הדיוני המוקנה לתובעים בבחירת מקום הדיון.
אשר
על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. בנסיבות אלה אין עוד צורך
להכריע בבקשות להצטרפות להליך.
ניתנה
היום, כ"ו בטבת התשס"ט (22.1.2009).
|
|
|
ה נ ש י א ה |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08040960_N05.doc דז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il