עניינן של שתי העתירות, שהדיון בהן אוחד, בתקיפת ההחלטות האוסרות על העותרים להפגש עם עורכי-דינם.

סעיף 29(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע ככלל כי "עצור זכאי להיפגש עם עורך-דין ולהיוועץ בו", אולם סעיף 29 עצמו מסייג את הכלל האמור ומונה בו יוצאים מן הכלל. בכלל הסייגים קובע סעיף 29(ו) לחוק הנ"ל כי סעיפים קטנים (ג)-(ה) וסעיף 28(ב)ו-(ג) לא יחולו לענין עצור החשוד בביצוע עבירות מסויימות (המנויות בסעיף קטן (ו)). עוד קובע סעיף קטן (ו) כי "פגישת עורך-דין עם עצור החשוד בעבירה כאמור תהיה בהתאם לתקנות שיתקין שר המשפטים בהתייעצות עם שר הבטחון ובאישור ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת, ובלבד שדחיית הפגישה עם עורך-הדין לפי התקנות לא תעלה על חמישה עשר ימים".

ואכן הותקנו התקנות שנזכרו לעיל, שמכוחן נאסרה פגישת העותרים עם עורך-דין, שסעיף 4 בהן קובע:

"(א) הממונה על החקירה רשאי בהחלטה בכתב להורות שלא לאפשר פגישת עצור עם עורך-דין לתקופה שלא תעלה על שבעה ימים מיום המעצר, אם סבר שהדבר דרוש מטעמים של בטחון המדינה או שטובת החקירה מחייבת זאת.

(ב) רשות מאשרת רשאית, בהחלטה בכתב, להורות שלא לאפשר פגישת עצור עם עורך-דין לתקופה נוספת שלא תעלה על שמונה ימים, אם שוכנע שהדבר דרוש מטעמים של בטחון המדינה או שטובת החקירה מחייבת זאת".

לטענת עורך-דין ורצברגר, בא-כוחם המלומד של העותרים בבג"צ 4990/94, לא היה בסמכותו של שר המשפטים למנות את טובת החקירה בין העילות המצדיקות שלילת פגישה עם עורך-דין. שכן סעיף 29(ו) לחוק לא מונה עילה זו, והמשתמע מן העבירות המנויות בסעיף קטן (ו) הוא כי העילה היחידה, המצדיקה איסור מפגש עם עורך-דין, היא זו הנוגעת לבטחון המדינה בלבד. בתשובה לטענה זו ניתן לאמר כי פגיעה בטובת החקירה בעבירות של בטחון המדינה היא גופה פגיעה בבטחון המדינה. אולם בכל מקרה אין אנו נדרשים לפסוק הלכה בטענה האמורה, שכן עניינן של העבירות שהעותרים חשודים בביצוען נכלל בוודאי בגדר עבירות העלולות לפגוע בבטחון המדינה, בהיותן עבירות שעניינן מעורבות בהתארגנות טרוריסטית, איסוף אמצעי לחימה ותכנון פיגועים נגד ערבים.

לא יכול להיות ספק כי כדי שתמנע פגישה בין עצור לבין עורך-דין לא די בכך שמניעת המפגש תקדם את החקירה. הדגש הוא על הנזק העלול להגרם לבטחון המדינה אם לא תמנע הפגישה עם עורך-הדין, כשעל בעל הסמכות שבידו למנוע את המפגש להראות כי התקיימה העילה להחלטתו, דהיינו, כי מניעת הפגישה דרושה מטעמים של בטחון המדינה (בג"צ 6302/92 רומחיה נגד משטרת ישראל, פ"ד מ"ז (209 (1). ובלשון פסק-הדין בבג"צ 128/84 (חזן נגד מאיר, פ"ד ל"ח (27 ,24 (2):

"לא מספיק שהדבר נוח ומועיל או רצוי, כי הביטוי 'דרוש' בא להצביע על זיקה של צורך בין ההחלטה לבין הטעם המונח ביסודה".

לאחר ששמענו ארוכות בדלתיים סגורות, בהעדר באי-כוח העותרים ובהסכמתם, את ראש מחלקת חקירות בשירות הבטחון הכללי, ולאחר בירור מעמיק עימו, נחה דעתנו כי אמות המידה האמורות עמדו ביסוד ההחלטות נושאי עתירות אלה. שוכנענו כי בנסיבות המיוחדות כפי שהובהרו בפנינו, ההחלטות הינן כורח המציאות בהתחשב במהות החקירה ומהות העבירות בהן חשודים העותרים.

לפיכך, ולא בלב קל, החלטנו כי דין העתירות להדחות. אולם נוכח החששות ששמענו מפי באי-כוח העותרים בדבר דרכי החקירה, ייבדק כל אחד מהעותרים בדיקה רפואית על ידי רופא ממשלתי, מיד כשתבוא דרישה לכך בכתב מבא-כוחו אל פרקליטות המדינה.

ניתן היום, ז' בתשרי תשנ"ה (12.9.94).