1. חברת האוטובוסים המאוחדת הלאומית נגד 1. שר הבטחון בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק [1.4.92] לפני השופטים א' ברק, ש' לוין, א' גולדברג בקשה לצו מוחלט עו"ד זחאלקה - בשם העותרים פ ס ק - ד י ן ביוני 1983 ניתן צו לתפיסת שטח תחנת האוטובוסים המרכזית בעיר חברון. התחנה נסגרה. כוחות צבא הוכנסו אליה. לאחר זמן (ביום 1.9.83) הועתק מקומה של התחנה למקום אחר על-פי צו שמענו היום את טיעוניו של בא-כוח העותרים. נחה דעתנו כי השיקול שעמד ביסוד מתן צו התפיסה הינו שיקול צבאי, וכי שיקול זה ממשיך לעמוד בעינו גם כיום. שיקול זה מתבסס על התפיסה כי קיומו של מתחם בלב המרכז הישן והצפוף של העיר חברון, בו מצויה תנועה רבה של בני אדם, מהווה מפגע בטחוני. ליד שטח התחנה בוצעו מספר פיגועים. זאת ועוד: בשל הסמיכות למרכז המסחרי ולשכונות צפופות המהוות מוקדים לאלימות רחוב ולפעילות חבלנית בחברון קיים צורך מיוחד ביכולת ניוד טובה ונוחה לכוחות הצבא, וזאת כדי להזרים כוחות צבא בזמן הקצר ביותר לכל קריאה. נוכחות הצבא באיזור התחנה המרכזית הישנה מאפשרת נגישות לאירועים גם בתנועה ברגל, ויש בה כשלעצמה גורם מרגיע. יצויין כי השיקול התעבורתי - אשר שימש בסיס להעברת מיקומה של התחנה למקום אחר - גם הוא נראה בעיננו ראוי וכחוקי (ראה בג"צ 393/82 פ"ד לז(785 (4). שיקול זה נבחן עוד ב-1972 על-ידי עירית חברון ואף היא סברה בשעתו כי יש מקום להעתיק את התחנה המרכזית למקום ראוי אחר. אכן, לא שמענו טיעונים של ממש בעניין זה. בטיעונו ציין מר זחאלקה כי צו התפיסה המקורי ניתן בעל-פה, ועל כן בטל הוא. טענה זו דינה להדחות לאור הוראות סעיף | |
|
בדברי תשובתם מקדישים המשיבים מקום לבחינת למותר לציין כי אין בדחיית העתירה כדי למנוע מהעותרים לחזור ולהעלות הטענה כי עם שינוי הנסיבות חל שינוי בעתירה מעלים העותרים את הטענה כי השיקול הדומיננטי בעת מתן צו התפיסה היה קשור בחידוש הישוב היהודי במקום התחנה. לא מצאנו בסיס לטיעון זה. עתה מדגישים העותרים כי בחלוף השנים הורשו מתיישבים יהודים לשהות בתחנה. לדעת העותרים יש בכך כדי להצביע בדיעבד על שיקולו של התוצאה היא כי דין העתירה להדחות. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ז באדר ב' תשנ"ב (1.4.92). |