סוג הדיון: הצעות חוק

נושא:

ג. הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 ]מס' מ/31; "דברי הכנסת", חוברת זו , עמ' ; נספחות.[ (קריאה שנייה וקריאה שלישית)

הישיבה החמישים-ושלוש של הכנסת השש-עשרה יום חמישי, ב' באב התשס"ג (31 ביולי 2003) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00

היו"ר ראובן ריבלין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדר-היום. לפי סדר-היום שנקבע על-ידי, אנחנו עוברים להצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. העליתי את זה לראש סדר-היום מהטעם של חשיבות הנושא ורצון החברים להביא לידי ביטוי את ההסתייגויות שלהם.
על-פי התקנון ההסתייגויות יכולות להימשך שעות רבות. אני מציע שכל מסתייג יקבל עשר דקות על מנת למצות את כל הסתייגויותיו. גם כך מדובר ב-170 דקות. פירושו של דבר שזו לא כל סיעה אלא כל מסתייג. אם חברי הכנסת יבקשו למצות את התקנון כפי שהוא, אחת מהשתיים: או שוועדת הכנסת תתכנס, או שאני אדחה את זה לסוף היום, משום שאני לא אשאיר את חברי הכנסת להתחיל ב-12 בלילה, ביום האחרון של המושב, לדון בסדר-יום של עשר שעות, לכן זו ההצעה שלי למסתייגים.
העניין הוא רציני ביותר, אבל בעשר דקות יכול כל חבר כנסת להביע את עמדתו המרכזית בנושא. אני מסכים שבאותה סיעה אחד מחברי הכנסת יעביר לאחר את עשר הדקות שלו. כל סיעה לפי מספר חבריה תקבל עשר דקות כפול מספר החברים שיסתייגו. אני לא אומר אם כן או לא.
כדי שלא נפתח פה מצב שבו אחליט שבשלב זה אני מסיר את הנושא הזה מסדר-היום ועובר אתו לסוף הישיבה, ואחר כך נשב פה עד יום שישי בצהריים - אין לי בעיה - ואפילו נמשיך עד יום ראשון, אני אכריז על הפסקה ולא אכריז על סיומה של הישיבה - - -

שאול יהלום (מפד"ל):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת שאול יהלום, אם אדוני היה מראה לי ייפוי כוח, והם היו ממנים אותו לנציג.

אברהם בורג (העבודה-מימד):
לא תהיה הצבעה לפני - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
בוודאי, אם עכשיו השעה 12:00, ההצבעה לא תהיה לפני השעה 14:00, לא שתיים בלילה, זה ברור. אני רואה פה את המסתייגים. אני אופטמיסט גדול כשאני אומר שתיים בצהריים.
אני מציע את הדברים כאן מעל במת הכנסת בלי צורך ללכת לוועדת הכנסת, כי בוועדת הכנסת הרוב מכריע לגבי המיעוט, ויכולים לקבוע שם דברים שיהיו חמורים מאלה שאני מציע. עשר דקות לכל חבר כנסת - זו מידה רבה ומספקת להביע את עמדתם של חברי הכנסת כלפי אותו חוק, שכן לא מדובר פה על כל תג ותג, אלא מדובר כאן על נושא עקרוני. אם חברי הכנסת מסכימים, אתחיל בדיון ואגיד לכם גם מה הם סדרי הדיון.
אני מבקש שהסיעות יענו לי. בבקשה, חבר הכנסת בשארה.

עזמי בשארה (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם שאר המסתייגים מסכימים למה שאני אומר, אבל נבוא לקראתך בכך שלכל מסתייג יהיו עשר דקות לנמק את כל הסתייגויותיו בתנאי שמסתייג יוכל לקחת את מקום חברו המסתייג בסיעה אם הוא לא נמצא. אני חושב שרוב ההסתייגויות הן קבוצתיות.

היו"ר ראובן ריבלין:
הבחנתי בכך.

עזמי בשארה (בל"ד):
אני חושב שעדיף כך.

היו"ר ראובן ריבלין:
אני מודה לך. האם חבר הכנסת בשארה התבטא בשביל כל הסיעות?

טלב אלסאנע (רע"ם):
מקובל.

היו"ר ראובן ריבלין:
מקובל. אם כך אני רוצה גם לומר לכם מה יהיה סדר הדיון. הואיל וקיבלנו אתמול את ההסתייגויות, אבל לא עשינו את סדר הדוברים משום שלא היתה ועדת הסכמות, נקבע שסדר הדוברים יהיה כך: המסתייג הראשון יהיה מהסיעה הגדולה ביותר - אחד מהם, אחר כך הסיעה היותר קטנה, אחר כך הסיעה היותר קטנה, ואחר כך חוזרים. כל פעם נעשה החלפות בין הסיעות, על מנת שיבוא לביטוי מגוון הדעות.

שאול יהלום (מפד"ל):
והצבעה לא לפני השעה 14:00.

היו"ר ראובן ריבלין:
זה בטוח. אני אופטמיסט כשאני אומר שעה 14:00. הריני מכריז לפרוטוקול: ההצבעה בהצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל, שמרגע זה אנחנו מתחילים את ההסתייגויות בה, לא תוצבע אלא לאחר השעה 14:00 היום, ב' באב התשס"ג, 31 בחודש יולי 2003 למניינם. האם ברור? שעה 14:00, שהיא גם השעה 14:00 למנייננו.
ובכן, יושב-ראש ועדת הפנים יציג את הצעת החוק, ומייד נקיים את ההסתייגויות.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ב-31 במרס 2002, לפני קצת יותר משנה, נכנס המחבל שאדי טובאסי למסעדת "מצה" בחיפה, פוצץ את עצמו ואת המסעדה, ו-15 איש, יהודים וערבים, נהרגו במקום וקרוב ל-40 איש נפצעו.
המחבל המתאבד היה תושב ג'נין, אבל כיוון שאמו היא ערבייה ישראלית, היתה לו תעודת זהות כחולה, היתה לו מכונית בעלת שלט ישראלי צהוב, והוא השתמש באמצעים האלה על מנת להסתובב חופשי, לאסוף מידע ולפגוע בנו במקום שהיה אחד הסמלים לדו-קיום.
הפיגוע הזה, שבו התעודה הכחולה והמכונית הישראלית היו חלק מכלים לרצח, היה הסיבה המיידית לשר הפנים דאז, חבר הכנסת אלי ישי, להקפיא את תהליכי קבלת האזרחות והתושבות לפלסטינים תושבי יהודה, שומרון ועזה.
לאחר מכן, ב-12 מאי, קיבלה ממשלת ישראל החלטה להקפיא ולהגביל את כל המהלכים הקשורים להתאזרחות ולקבלת מעמד התושב על-ידי פלסטינים תושבי יהודה, שומרון ועזה.

עזמי בשארה (בל"ד):
מדינת ישראל נהגה בצורה מאוד פתוחה ומאוד הומנית בבקשות של הפלסטינים להתאחד עם בני משפחותיהם - בדרך כלל דרך הנישואים - החיים במדינת ישראל.
מ-1993, מתחילת תהליך אוסלו היתה קפיצת מדרגה, הוכפל מספר הבקשות לאיחוד המשפחות, המוגש על-ידי הפלסטינים, וכתוצאה מכך התיישבו בשטחי ישראל בין 130,000 ל-140,000 פלסטינים ובני משפחותיהם, וזה לפי הנתונים של משרד הפנים.

נסים זאב (ש"ס):
130,000 התקבלו?

יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אני מדבר רק על אלה שהתיישבו בצורה חוקית, יש עוד רבבות שהגיעו ונמצאים אצלנו באופן בלתי-חוקי. כשני-שלישים מסך הבקשות לאיחוד המשפחות אושרו על-ידי משרד הפנים. באחרונה היה תהליך ישיר, אחר כך נעשה תהליך הדרגתי של קבלת תושבות ארעית, אחר כך תושבות קבע, אחר כך אזרחות.
מעניין, כמו שאמרתי, שהמספר הזה הוכפל מאז הסכמי אוסלו. גם מעניין ששני-שלישים מהעוברים לגור אצלנו הם גברים, כאשר בעולם המוסלמי זה כמעט לא קיים שבעל עובר לגור אצל אשה, אלא להיפך. יש בזה מין הצבעת אי-אמון בוטה של הפלסטינים עצמם בשלטון העצמאי שלהם, כי הגל הקודם של הבקשות לאיחוד משפחות לתושבות במדינת ישראל היה מייד עם פתיחת דיוני קמפ-דייוויד הקודמים, כשהתחילו לדבר על אוטונומיה פלסטינית - גם אז מייד רצו הפלסטינים לעזוב את שטחי יש"ע ולהתיישב במדינת ישראל.
מעבר לתופעה הזאת, שיש בה היבטים מאוד מאוד מסובכים, כי אנחנו מתווכחים ברמה פוליטית על זכות השיבה, הנה יש לנו זכות שיבה המתבצעת בפועל.
מעבר לזה, זוהתה סכנה ביטחונית בהתיישבות של האוכלוסייה הזאת בכפרים שלנו, בערים שלנו, הצטיידות שלהם בתעודות הישראליות, חופש ניידות שלהם בכל שטחי ישראל. גורמי הביטחון גילו שהאוכלוסייה הזאת מהווה תשתית וקרקע נוחה מאוד לפעילות הטרור, לאיסוף מידע, להסעות, למעורבות ישירה בפיגוע טרור, וזה ברור: האוכלוסייה הזאת, כל הקשרים שלה, כל ההקשרים שלה הם בג'נין, ברמאללה, במקומות האלה, ששם הם פוגשים את בני הכפר שלהם, בני הכיתות שלהם, שהם עכשיו בארגוני טרור. יש שם בני משפחה שלהם, ודרכם קל ללחוץ עליהם. זאת אוכלוסייה שמהווה בסיס לפעילות טרוריסטית, וכתוצאה מכך, כבר היום מהווים הפלסטינים שהתיישבו בארץ במסגרת איחוד המשפחות כ-11% מכלל ערביי ישראל המעורבים בפעילות הטרור.
נכון להיום, קרוב ל-50 אזרחים ישראלים נהרגו, ומעל ל-100 נפצעו בפעילויות החבלה שבהן היו מעורבים פלסטינים בעלי מעמד תושב או אזרח במדינת ישראל.
לפי הניתוח הביטחוני הזה קיבלה ממשלת ישראל החלטה שהיא צו השעה - אנחנו נמצאים במלחמה, המלחמה הזאת היא בעלת אופי לאומי ברור, לא אנחנו פתחנו בה, לא אנחנו יזמנו אותה, קיבלנו אותה כתוצאה מטרור מהצד השני, ולכן עלינו להתגונן. חובתה של כל ממשלה קודם כול להגן על אזרחיה, ואם היא מגלה דבר שמהווה סכנה ביטחונית, היא חייבת לתת לזה מענה, ואם היא רואה שאוכלוסייה עוינת מתיישבת בשטחי המדינה שלנו, ומתחילה לפרוס פה תשתית טרור, חובה על הממשלה להגביל את התופעה הזאת.
הממשלה עשתה את זה בהחלטתה בחודש מאי אשתקד. היו מעל 500 עתירות לבג"ץ, הבג"ץ דחה אחת אחת את כל העתירות האלה, אבל עם זאת, ביקש הבג"ץ מאתנו, מהמחוקקים, לגבות את החלטת הממשלה בחוק.

אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אסור גם לתת אזרחות לתושבי מזרח ירושלים?

יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
לכן, ממשלת ישראל הגישה לכנסת הצעת חוק שהיא תיקון לחוק האזרחות והכניסה לישראל, וההחלטה הזאת מקפיאה את המצב הקיים. היא לא מאפשרת יותר מתן מעמד של תושב או אזרח במסגרת איחוד המשפחות או במסגרת הכניסה לישראל לתושבי אזור יהודה שומרון וחבל עזה. היא מאפשרת המשך טיפול בבקשות שהוגשו עד כה להסדרת המעמד, אבל הטיפול בבקשות האלה, פירושו השארת המעמד ברמה שהוא היה עד כה. לא יהיה שדרוג ולא יתקבלו בקשות חדשות, אלא לביקור זמני לתקופה קצובה. יהיה שיקול דעת לשר הפנים גם לתת אישור ביקור לצורכי עבודה או לצרכים רפואיים או לביקור זמני למטרה כלשהי וגם לתת מעמד של תושב או אזרח אם זה מעניינה של המדינה או אם זה לאדם שתרם לביטחון המדינה.
החוק מאפשר גם דיון במקרים החריגים, והחוק מאפשר קשר הומני בין בני-אדם, אבל לא מאפשר עוד - לפחות בהוראת שעה, שתוקפה לשנה אחת בלבד - קבלת תעודת זהות ישראלית כחולה, עם כל מה שיוצא מכך.
דנו בחוק הזה בצורה מאוד מאוד רצינית, הדיונים נמשכו שעות. באו נציגי ארגונים, באו נציגי המשפחות, באו חברי הכנסת מכל סיעות הבית - -

אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
בסוף נהגת כמו דיקטטור.

יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - העירו הערות, נימקו את כל ההסתייגויות שלהם על החוק. תיקנו את החוק, עשינו סיוג לגבי ילדים קטינים, שהממשלה לא הציעה, וזה כתוצאה מהתערבותו, קודם כול, של יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד בכנסת, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, הארכנו את תקופת השהות שהשר רשאי לאשר משלושה חודשים לשישה חודשים, בשביל לאפשר, למשל לצורכי עבודה או צרכים רפואיים או צרכים אחרים שהות אמיתית ולא קצובה. העלינו את רמת הדיון בכנסת, שדרכו לממשלת ישראל תהיה אפשרות לבקש הארכת תוקפה של התקנה הזאת לשנה נוספת או תקופה נוספת כלשהי. בהתחלה, בהצעת הממשלה, מדובר רק באישור של ועדת הפנים של הכנסת, ונכון לתיקון שהכנסתי זה באמצעות מליאת הכנסת.
אנחנו מתייחסים לחקיקה הזאת בכובד ראש. היינו שמחים להיות מדינה עם גבולות פתוחים, עם חופש בלתי-מוגבל לפרט, עם ביטחון מלא ושלווה ברחובות שלנו, בבתי-קפה, בבתים, בקניונים, בבתי-חולים, בכל המקומות. היינו רוצים לחיות בשכנות טובה ובשיתוף פעולה עם כל השכנים שלנו, אבל השכנים שלנו לא רוצים בכך, השכנים שלנו פתחו נגדנו במלחמות, השכנים שלנו מלמדים את ילדיהם לירות ולשרוף לפני שהם מלמדים אותם קרוא וכתוב. אם אנחנו מגיעים לחקיקה, שהיא חקיקה פרובלמטית, חקיקה לא יפה, זה לא מתוך שמחה וצהלה, ולא מתוך רצון להקשות על חייו של מישהו, זה מתוך הגנה עצמית מינימלית. ובמלחמה כמו במלחמה.
שוב, לא אנחנו פתחנו במלחמה הזאת. השלום שהצענו לשכנים שלנו ב-1993 בהסכמי אוסלו הקפיץ מייד את מספר ההרוגים הישראלים ב-50% לעומת האינתיפאדה הקודמת. השלום שהצענו לשכנים שלנו בקמפ-דייוויד, בתקופת ממשלת ברק, שהוא הציע לחזור לגבולות 1967 - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני, אני מציע להישאר במסגרת החוק ולא להתחיל במדיניות כרגע. אדוני צריך לזכור שיש פה הסתייגויות של שלוש שעות.

יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אני מסיים, כבוד היושב-ראש.

היו"ר ראובן ריבלין:
אחר כך יבואו אלי ויבקשו ממני - - -

אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת פינס, אני אומר את הדברים שאתה אומר מלמטה. עם כל הכבוד, לא נתחיל עכשיו את כל תולדות הסכסוך הישראלי-הערבי.

טלב אלסאנע (רע"ם):
אלה הנימוקים שלו.

היו"ר ראובן ריבלין:
שמעתי. אדוני רשום כמסתייג, אולי הוא לא שם לב.

אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - -

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
השלום שממשלת ישראל הציעה בקמפ-דייוויד, ב-1999, ובתחילת שנת 2000, אחר כך, השלום של חזרה לגבולות 67' וחלוקת ירושלים, מה קיבלנו בתגובה? את האינתיפאדה הזאת, שבה מספר ההרוגים גדול פי-עשרה מאשר באינתיפאדה הקודמת. זה השלום.
לכן, אנחנו רוצים את הגבולות הפתוחים, את חופש הפרט, את איחוד המשפחות, את כל הזכויות הליברליות. אבל במלחמה כמו במלחמה. הממשלה והדמוקרטיה חייבות להגן על עצמן ועל האזרחים. זו זכות וזו גם חובה, ולכן החקיקה הזאת - -

זהבה גלאון (מרצ):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
למרצ יש הסתייגות. תוכלו לדבר.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
- - שאנחנו לא שמחים להביא אותה לכנסת, אבל לא אנחנו אשמים במצב העגום הזה.

עזמי בשארה (בל"ד):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בשארה, עוד מעט אתה מדבר.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה, חבר הכנסת בשארה.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה ליושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה. רבותי, פה בכנסת כל אחד מביע את דעתו. לפעמים קשה לשמוע.
רבותי, שימו לב: יש לנו מסתייגים מהליכוד ומשינוי - חבר הכנסת דהאמשה וחבר הכנסת טיבי, כדאי שתשמעו מה שאני אומר - יש לנו מסתייגים מהקואליציה, והואיל ויושב-ראש הוועדה פתח, אני אתחיל עם המסתייגים מהאופוזיציה, לפי גודל הסיעות. הואיל וסיעת האופוזיציה הגדולה ביותר שאחד מחבריה הגיש הסתייגות היא מרצ, מרצ תהיה ראשונה. אחריה - חבר כנסת מחד"ש. אחריו - חבר כנסת מבל"ד, ולאחר מכן - חבר כנסת מרע"ם. לאחר מכן נתחיל סיבוב חדש, שבו ניתן לאחד מחברי הקואליציה, אם ירצה לדבר.
אני מזמין את חבר הכנסת ברונפמן. אבקש מחבר הכנסת ברכה להודיע לי מי מדבר מטעמם. אני מבין שזה חבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת בשארה, מי מדבר ראשון מטעמך?

עזמי בשארה (בל"ד):
אני.

היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני. חבר הכנסת דהאמשה, מי מדבר מטעמכם?

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
אני.

היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני. ארבעה הדוברים הראשונים רשומים לי כבר: חבר הכנסת ברונפמן, אחריו - חבר הכנסת ברכה, אחריו - חבר הכנסת בשארה, ואחריו - חבר הכנסת דהאמשה.

רומן ברונפמן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה להודות לידידי, יושב-ראש הכנסת, על כך שמצא לנכון אתמול, אחרי התרעה שלי ושל חבר הכנסת אחמד טיבי, להתערב - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת קולט אביטל וכבוד שר האוצר היקר שלי, בייגה שוחט, שאני לא יכול אפילו לומר לגביו לשעבר, זה לא יוצא לי, למה לנהל פה דיונים עכשיו? העבודה לא הגישה הסתייגויות. למה לנהל פה דיונים?

זהבה גלאון (מרצ):
ככה נראית מפלגת העבודה.

היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת זהבה גלאון, לא הרמתי לך כדור כדי להכות בעבודה. בבקשה, חבר הכנסת ברונפמן.

רומן ברונפמן (מרצ):
אני חוזר להתחלה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת על כך שמצא לנכון, אחרי פנייתי אליו ואחרי פנייתו של חבר הכנסת אחמד טיבי, להתערב בהליך שנראה לנו הליך לא תקין של חקיקת החוק הזה בוועדת הפנים. בעקבות זה הוחזר החוק לרוויזיה נוספת.
אני רוצה לעבור למהות. שמענו נימוקים ביטחוניים, דמוגרפיים, מדיניים, של יושב-ראש ועדת הפנים, חבר הכנסת יורי שטרן, וזאת הבעיה העיקרית של החוק הזה. אף אחד לא בא להצדיק שום פעולה שמופנית נגד ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה, ולממשלה יש מספיק כלים חקיקתיים, ביטחוניים, מעשיים, כדי להילחם בטרור. כי גם ההליך ההדרגתי, שנוהג היום במשרד הפנים, לקבלת סטטוס של תושבות או אזרחות או שהות ארעית אפילו של הפלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת-עזה, שולל מכול וכול כל פגיעה של אותו מבקש סטטוס במדינת ישראל, אם יש לו לא רק עבר ביטחוני או חשש לעבר ביטחוני, אלא גם עבר פלילי כלשהו. ההליך ההדרגתי שמשרד הפנים נוהג לפיו כבר שנים, מביא בחשבון בדיקה קפדנית של קשרי משפחה, של מרכז חיים, של רצון להשתקע, של פעילות חברתית, כלכלית, של אותו אזרח פלסטיני שמבקש להתאחד עם משפחתו. היו הערות רבות מאוד לגבי ההליך ההדרגתי הזה, כי לפעמים הוא פוגע בצנעת הפרט, הוא מבקש תמונות מחתונות, הוא מבקש צילום של אולטרסאונד, אם האשה בהיריון, הוא עוקב אחרי המשפחה במשך למעלה משבע שנים. בקיצור, נעשה הכול כדי שהמדינה תגן, במידה רבה בצדק, על ביטחונה ועל ביטחון אזרחיה.
הצעת החוק באה מהממשלה באיחור של שנה וחודשיים, אדוני היושב-ראש. כי במאי 2002 התקבלה החלטת הממשלה בנוסח דומה להצעת החוק הממשלתית, שאוסרת שדרוג, מתן אזרחות, מתן תושבות קבע, לאזרחים ממוצא פלסטיני מחוץ לגבולות מדינת ישראל, והממשלה באה אל הכנסת באיחור של שנה וחודשיים, לבקש לחוקק את החלטתה.
בינתיים השתנו התנאים. ראש הממשלה, שנבחר לא מספסלי האופוזיציה, אמר את מילות המפתח אולי בתפיסת העולם שלנו, שהגיע הזמן לשים קץ לכיבוש. בעקבות זה התפתחו תנאים שהביאו בסופו של דבר למה שחלק גדול מהאוכלוסייה הישראלית ביקש מזמן: הפסקת אש, "הודנה". הנשיא קצב יצא עם הרעיון הזה, אם אני לא טועה, שנה וחצי קודם לכן. והנה, אנחנו כבר בתנאים מדיניים שונים מאלה שהיו במאי 2002, ועדיין אנחנו רוצים להכניס את החלטת הממשלה בספר החוקים של מדינת ישראל, כאשר אנחנו יודעים, אדוני היושב-ראש - אתה יודע ואני יודע וכל חבר כנסת רציני שהתעמק בהצעת החוק הזאת יודע - שזו הצעה, כפי שאמרה היועצת המשפטית של ועדת הפנים, עורכת-הדין פרנקל-שור, שאיננה מידתית. היא לא תעמוד במבחן הבג"ץ, מסיבה פשוטה, כפי שהיא אמרה, ואני מצטט אותה, כי היא פוגעת יתר על המידה, יתר על הנדרש בזכויות האדם.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
ההצעה תוקנה בהתאם להערות של היועצת המשפטית.

רומן ברונפמן (מרצ):
אתה קיבלת זמן.

היו"ר ראובן ריבלין:
מותר לקרוא קריאות ביניים. גם אתה יכול לקרוא לו. זה לא בית-ספר ויקטוריאני. עם זאת, הוא יענה לך.

רומן ברונפמן (מרצ):
אני יכול להתייחס בהסתייגות שלי למה שאמרת.

היו"ר ראובן ריבלין:
כשמישהו יפריע לך, אני מייד אעצור את הזמן.

רומן ברונפמן (מרצ):
מאה אחוז. אני חייב להגיד למען ההגינות של ההליך - היועצת המשפטית של ועדת הפנים, עורכת הדין פרנקל-שור, אמרה וחזרה על כך שהתבקשה לחוות את דעתה, ולא עמד הזמן הדרוש לכתיבת חוות דעת. לכן כל מה שנאמר, נאמר בעל-פה. אבל כל מה שנאמר בעל-פה בוועדה, גם נכתב בפרוטוקול. אני לא אעמוד על הבמה ואמציא דברים. אני חוזר על מה שהיא אמרה, כי אפשר לבדוק את זה בפרוטוקול.

היו"ר ראובן ריבלין:
רק שאלה, כדי שהפרוטוקול יבין - האם זו לא הצעת חוק ממשלתית?

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
כן.

היו"ר ראובן ריבלין:
אז משרד המשפטים היה אמון על הכנתה.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
זו הצעת חוק ממשלתית. מי שהציג אותה בוועדה זה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

היו"ר ראובן ריבלין:
מי הציג אותה מעל במת הכנסת?

רומן ברונפמן (מרצ):
שר הפנים, השר פורז.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
בוועדה - היועץ המשפטי, וההערות של היועצת המשפטית של הוועדה הוכנסו לנוסח שאנחנו דנים בו היום.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. זה ברור, אני מאוד מודה לך על ההבהרה.

רומן ברונפמן (מרצ):
נכון מאוד, מה שאני מצטט היה לפני שמיעת הצעת החוק בוועדה, ואמרה גם היועצת המשפטית, עורכת-הדין פרנקל-שור, שהשיפור שהיא הכניסה - או שהיא אמרה: ההצעות שהצגתי לוועדה - משפר במעט את הצעת החוק מבחינה מידתית, ותבדוק את זה בפרוטוקול.
אני עכשיו אוסיף ואומר, שלא כל ההצעות שלה התקבלו. לא כל ההצעות שלה התקבלו. יותר מזה אני אגיד, רבותי, כי ההצעות של עורכת-הדין פרנקל-שור לא נדונו בוועדה בסופו של דבר, ולא הוצגו לחברי הוועדה, כדי שאנחנו נוכל לבחור חלופה אחת מול חלופה שנייה מול חלופה שלישית. זו היתה הסיבה לכך שפניתי ליושב-ראש הכנסת, ואני לא מרבה לעשות זאת בשבע שנות הכהונה שלי. זו פעם ראשונה שפניתי ליושב-ראש הכנסת וביקשתי לעצור הליך חקיקה לא תקין. זו הבעיה העיקרית של החוק הזה, כי הכול התערבב פה - ראיית עולם, מצב מדיני, מצב פוליטי, שינויים גיאופוליטיים, רצון של כמה מחברי הוועדה לשנות את הדמוגרפיה במדינת ישראל.
התוצאה היא על שולחנה של הכנסת, והכנסת חייבת להחליט אם היא תלך היום ותבזה את עצמה, כי בסופו של דבר, כשהדבר יגיע לבג"ץ, אנחנו נצטרך להציג את הפרוטוקולים של הוועדה, כי הפרוטוקולים של הוועדה יהיו חשופים בפני בג"ץ. כשהיועצת המשפטית של הוועדה אומרת במלים אחרות, שהיא לא תוכל להגן על ההצעה הזאת בפני בג"ץ - וזה מה שנאמר - ואנחנו לא דנים בתיקונים שלה, אז מה אנחנו עושים ואיזה סוג חקיקה זה? אין חוות-דעת כתובה, יש פרוטוקול, אבל כשבג"ץ רוצה לחקור מה היתה כוונת המחוקק, מראים לו את הפרוטוקולים, ולא היתה כוונת המחוקק פה בכלל, כי היא לא נדונה.
אדוני היושב-ראש - וזה בידיך - יש לנו פה שתי אפשרויות: או להמשיך בהליך חקיקה, שאנחנו יודעים מראש שהוא קלוקל, שהוא איננו תקין, שהוא לא יעמוד במבחן הבג"ץ, או להחזיר את הצעת החוק לוועדה לדיון נוסף, כאשר חוות-דעת כתובה של היועצים המשפטיים של הכנסת תונח על שולחנה של הוועדה, ואז להחזיר את זה למליאה.
עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו מהותי, לגופו של עניין; לא רק להליך, אלא גם לגופו של עניין. התקבלה החלטה תוך כדי שינויים קלים, שבאמת הוכנסו, ואני חייב להגיד גם לזכותו של יושב-ראש הוועדה, שקדמו למבוכה של אתמול שני דיונים שהיו פתוחים לארגונים ציבוריים, ובאמת ניתנה במה לכל ארגון ולכל מוסד שרצה לבוא לוועדה ולהביע את עמדתו. עד לפני אתמול הליך החקיקה היה, מבחינתי, ממצה.
אבל אתמול משהו השתבש, ואנחנו יודעים מה; השעון של הכנסת שיבש את דעתו של יושב-ראש הוועדה, ואסור שזה יקרה, כי הוא היה זקוק עוד ליומיים עבודה, לא יותר מזה. אז לא הייתי בא להתלונן עליך, ואז לא הייתי עולה לבמה ומנסה להוכיח לכם שההליך הוא לא חוקתי אפילו. מה שאנחנו עושים כרגע זה לא חוקתי. אם יש באמת צורך ביום אחד נוסף בחוק כל כך מהותי, אז מה הייתי אני מצפה מחברי? בסופו של דבר, אנחנו ברמות אידיאולוגיות לגמרי שונות, אבל אנחנו יחד נבחרנו לכנסת, ואנחנו מכירים מלפני 20 שנה. מה אני מחכה מאדם, שהוא בסופו של דבר, גם כשהוא בקצה השני של האידיאולוגיה מבחינתי, הוא אדם מלומד, משכיל ואינטלקטואל ואינטליגנט? אני מצפה ממנו שיעמוד על העיקרון שכל - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
כדאי שאדוני יסיים, כי הזמן תם.

רומן ברונפמן (מרצ):
אני מתנצל, כי אני לא מרבה לדבר על יחסים בין-אישיים. הוא נדרש עוד ל-24 שעות, זה הכול, ועכשיו אעבור למהות.
התיקונים, שהוכנסו בלחץ של הארגונים הציבוריים ובלחץ של חבר הכנסת מלכיאור מהעבודה-מימד, שמשמש יושב-ראש ועדת המשנה לזכויות הילד בכנסת, הם באמת תיקונים - שהתינוק לא יופרד מהמשפחה שלו. ומה יעשה ילד שהוא בן 12 וחצי? אני שואל את יעקב אדרי, סגן השר.

היו"ר ראובן ריבלין:
מה זה תינוק? תינוק זה מונח משפטי?

רומן ברונפמן (מרצ):
לא, דיברו על תינוק, אחר כך גלגלו את זה לגילאים יותר מבוגרים. קבעו את ה"דדליין" עד גיל 12. מה ייעשה עם ילד בן 12 וחודש? הוא יגורש, אבל בואו נחליט שבסופו של דבר אנחנו צריכים להגיד מלים מפורשות. אדוני סגן השר לביטחון פנים, אתה גם ממונה על ביצוע החוק הזה בסופו של דבר, מה ייעשה לילד בן 12 וחודש?

היו"ר ראובן ריבלין:
שאלתך ברורה, תודה רבה. אדוני סיים את זמנו.

רומן ברונפמן (מרצ):
ואני מבקש שהוא יענה בשם הממשלה, הרי הצעת החוק היא ממשלתית.

היו"ר ראובן ריבלין:
האם חבר הכנסת רן כהן מוכן להעביר את זמנו לברונפמן?

רומן ברונפמן (מרצ):
כן, בוודאי, כי אני מתמצא יותר בזה.

היו"ר ראובן ריבלין:
עוד עשר דקות.

רומן ברונפמן (מרצ):
לא, שתי דקות, אני לא צריך יותר מזה.

היו"ר ראובן ריבלין:
רן כהן, אתה תקבל שמונה דקות, כי הוא מדבר כבר על חשבוני שלוש דקות.

זהבה גלאון (מרצ):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
לא, רק מי שנוכח פה, חברת הכנסת גלאון.

רומן ברונפמן (מרצ):
אני מוכן גם לסיים.

היו"ר ראובן ריבלין:
רן כהן, האם אדוני מוכן לתת לו מזמנך?

רן כהן (מרצ):
כן, בבקשה, הסכמתי ברצון.

היו"ר ראובן ריבלין:
נותרו לך שמונה דקות.

רומן ברונפמן (מרצ):
חבר הכנסת רן כהן, אבקש דקה אחת.

היו"ר ראובן ריבלין:
לא, דקה כבר לקחת. שתי דקות של חבר הכנסת רן כהן, בבקשה.

רומן ברונפמן (מרצ):
כדאי שתדע שהחוק הזה פוגע בעיקר בתושבים של מזרח-ירושלים, שמחזיקים בתעודת-הזהות הישראלית, שהם רבים במספר. אני לא יודע בדיוק את המספר, אבל אני משער שזה יכול להגיע לעשרות אלפים, אם לא ל-120,000. אני לא זוכר מספר מדויק, אבל אפשר לבדוק את זה.
אתה יודע מה האחוז של הילדים בקרב האוכלוסייה הזאת, ואתה יודע מה הפרופיל, פלוס מינוס, של הילדים המתבגרים, הנערים. אנחנו לא מדברים על מקרה אחד, אנחנו לא מדברים על 100 מקרים.

אהוד יתום (הליכוד):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יתום, אתם רוצים למשוך את השעתיים האלה עד הלילה?

רומן ברונפמן (מרצ):
אם אתה תרצה ליישם את החוק הזה, אנחנו מדברים על אלפים שיעמדו לא בפני סכנת גירוש, הם יעמדו על-פי החוק הזה בפני גירוש.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -

רומן ברונפמן (מרצ):
ואני שואל, איך אנחנו נגרש ילד בן 12 וחצי או בן 13 או בן 14 או בן 15 ממזרח-ירושלים מעבר ל"קו הירוק"? איך נעשה את זה? מה תהיה התגובה שלנו - אני לא מדבר על מזרח-אירופה, אני לא מדבר על אירופה ואני לא מדבר על ארצות-הברית - שלך ושלי על זה? זאת האחריות של המחוקק.
ואני חוזר ואני אומר, אף אחד מהמסתייגים - ואני אומר את זה באחריותי, אבל אני אומר את זה קודם כול בעצמי, אני - לא מסתייג מהצורך של המדינה להגן על ביטחונה, אבל אף אחד מאתנו לא יכול לתת יד למעשה החקיקה הזה.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברכה, בבקשה. רבותי, אני הרי עוצר שעון ומעלים עין לפעמים מתחילת הדיון, אבל כשאנחנו קובעים עשר דקות, זה צריך להיות עשר דקות. לא מדובר בשלוש דקות בלתי אפשריות, מדובר בעשר דקות. בבקשה, לרשות חבר הכנסת ברכה עשר דקות מלאות, כמובן. אחריו - חבר הכנסת בשארה.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, כבד לי לומר "כנסת נכבדה", אבל כנסת נכבדה תישאר כנסת נכבדה - כנסת שעלולה לאשר חוק כזה, כנראה מאבדת הרבה מהכבוד שלה. אני היום עומד על הדוכן הזה, לא רק כדי לתבוע את עלבונם של הכנסת ושל הפרלמנטריזם במדינת ישראל, אלא כדי לתבוע את עלבונם של קורבנות הגזענות בכל מקום ובכל עת. כאילו לא למדו שום דבר.

יגאל יאסינוב (שינוי):
מהטרור?

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
כאילו לא למדו שום דבר. חוזרים על מהדורות חדשות בלבושים שונים ומשונים של אותה גזענות, שבה נכוו רבבות, מאות אלפים ומיליונים. הצעת החוק שהכנסת עומדת לדון בה, אין לה שום נגיעה עם ביטחון המדינה, גם סטטיסטית וגם עובדתית. כשעמד יושב-ראש הוועדה כאן והתאמץ להביא דוגמאות, הוא נתן דוגמה אחת עם שם, והשאר סטטיסטיקות עלומות ממקורות עלומים, שאין להן שום כוונה לגלות שום דבר. אבל אנחנו יודעים את האמת, אנחנו חיים בארץ הזאת, לא נחתנו מהירח. אנחנו יודעים כמה מקרים של אנשים היו מעורבים בפעילות של פיגועים ושל טרור. אחד, אחד ויחיד, שאמרת את שמו - -

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
אתה רוצה שאני אתן - - -

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
- - ובגינו אתם רוצים להעניש ציבור שלם?

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברכה, עצרתי.

רוחמה אברהם (הליכוד):
מה ההיתממות הפרועה הזאת?

היו"ר ראובן ריבלין:
לאדוני יש הזכות להשיב לכל הדוברים. הוא השתתף בישיבות או לא השתתף בישיבות, הוא אומר את האמונה שלו. כל זמן שמדובר פה בדבר שהוא בזכות הדיבור וברשות הדיבור והוא לגיטימי, הדמוקרטיה מחייבת אותנו להאזין לדברים קשים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לכולם מותר להתבטא חופשי?

היו"ר ראובן ריבלין:
מה פירוש "לכולם"? לפי דעתי אין בעולם מדינה כמו מדינת ישראל, שבה יכול כל אחד לומר מה שהוא רוצה. אין מדינה כזאת בעולם.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אדוני לא היה בוועדת הפנים.

היו"ר ראובן ריבלין:
זה עניין אחר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
סתמו את הפה.

היו"ר ראובן ריבלין:
יכול להיות שזה בגלל נימוסים והליכות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא נימוסים והליכות. לא רצו לשמוע.

יגאל יאסינוב (שינוי):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, חבר הכנסת יאסינוב, אני מעיד בפני כל העולם שאתה חבר כנסת פעיל והכול בסדר, אבל טוב שאדוני קורא גם קריאות ביניים.

זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אין מדינה בעולם שמכניסה לספר החוקים שלה - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
שמעתי. בהזדמנות זו הבעתי רק את דעתי לגבי מדינת ישראל. יש דברים שכמובן הם בוויכוח קשה מאוד בגלל המצב. "הם לא ילמדו זאת לעולם", זה דבר שאומר היום גם הימין, לא רק השמאל. פעם היה השיר נחלת השמאל, היום גם אומרים "לא ילמדו זאת לעולם" בקמפ-דייוויד, ב"וואיי פלנטיישן", ולא ילמדו לעולם. עכשיו, רבותי, אנחנו חוזרים לחבר הכנסת ברכה שברשות הקריאה וקריאות הביניים אני השתמשתי הכי הרבה. בבקשה, אדוני.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, אני לא עומד על הבמה כדי לתבוע את זכות הדיבור.

היו"ר ראובן ריבלין:
ודאי שלא.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
אני עומד על הבמה כדי לתבוע את זכות הבושה.

היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז, מותר לך.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
זכות הבושה. אנשים ששייכים לעם שסבל כל כך הרבה מגזענות מביאים הצעת חוק כזאת? זו בושה. אנשים שיכולים להסתכל בראי על ההיסטוריה של העם שלהם ולא מתביישים להביא את הדבר הזה, זו בושה. אני תובע את זכות הבושה בכנסת הזאת.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
תתבייש.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
מדברים על ביטחון? איזה ביטחון? בואו נשים את הדברים על השולחן.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
מי מפריע לך להתבייש? מי מפריע לך להתבייש?

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
פה לא מדובר על ביטחון. גם בשיטה הקיימת לפני החלטת הממשלה ב-12 במאי 2002, שנושאת אותו תוכן של הצעת החוק הזאת, היה תהליך מייגע ומשפיל של התאזרחות, שהשתרע על כמה שנים, אבל פה מדובר על דמוגרפיה. אתם יודעים מה שם הקוד של הדמוגרפיה? מדברים על דמוגרפיה, על מאזן דמוגרפי. מאזן דמוגרפי זה שם קוד לתורת גזע, שיש אנשים שיכולים להתרבות ויש אנשים שלא יכולים. יש אנשים שיכולים להתחתן ויש אנשים שלא יכולים, וזה על-פי מפתח לאומי.

אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
מי לא יכול?

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
זו תורת גזע, שאף אחד לא יספר סיפורים. כל המלים היפות, המתייפייפות - דמוגרפיה, כאילו שזה משהו אקדמי ומדעי. זו גזענות, זו תורת גזע. אין לה שם אחר.

היו"ר ראובן ריבלין:
הם שם, אנחנו כאן - זה לא גזעני?

גילה גמליאל (הליכוד):
זאת המדינה היהודית.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
אדוני, מסתבר שמלאכתם של גזענים נעשית מדי פעם בידי ליברלים. השר פורז עומד ומתפתל, אבל הוא דוחף בשם המשמעת הקואליציונית. אין שם אחר שלשמו אתה מוכן להקריב משהו, למשל, דבר שנקרא עקרונות? למשל, דבר שנקרא דמוקרטיה? למשל, דבר שנקרא זכויות אדם? למשל, דבר שנקרא הצורך בשמירה על התא המשפחתי? למשל, הצורך שהמדינה לא תתערב בחיי אישות? שום דבר מזה. האיש הזה הלעיט אותנו חודשים ושנים בכל מיני דיבורים על דמוקרטיה ועל ליברליזם ועל זכויות חיות מחמד.

יגאל יאסינוב (שינוי):
קומוניסטים יודעים מה זה - - -

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
נו, באמת, תעזוב אותי אתה. אתה עוד חסר לי.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יאסינוב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
זה חבר הכנסת יאסינוב.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טיבי.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
רבותי, אני שואל את אנשי שינוי ואת חלק מאנשי מפלגת העבודה, שעמדו בוועדה והצביעו בעד הצעת החוק, או שתקו או התכנסו בתוך עצמם מבושה. גם מהם אני תובע את זכות השיבה לבושה, השיבה לבושה. איך הגיעו תנועות חשוכות בהיסטוריה האנושית לכס השלטון? איך הגיעו? על-ידי שתיקת ליברלים למיניהם, שתיקת סוציאל-דמוקרטים למיניהם, שפשוט הכשירו את הקרקע לממשלות של ימין פאשיסטי. הליברליזם הזה משקשק מול הימין ומול הלאומנות גם בפוליטיקה וגם בחברה ובכלכלה. הכול מותר.
אתם חושבים שמאהלי החד-הוריות מנותקים מהחוק הזה? זה אותו כיוון, זו אותה גישה שמובילה לאותו מקום, לשלטון של עריצות, שיש לו הצדקות כאילו לאומניות-לאומיות, אבל הוא בא כדי לטאטא כל אדם אחר, אם מיעוט ואם חלש. זו שיטה שלא הומצאה כאן בישראל, אבל הדבר המוזר ביותר והמגונה ביותר הוא שדווקא המדינה שהגדירה את עצמה - לא אני עשיתי את זה - כמדינת היהודים, בפרלמנט שלה באים ומחוקקים חוק אחר חוק שיכול להיכנס בפאר והדר לתורת הגזע.

אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אתה מגזים.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
מה רוצה החוק הזה לומר? להתערב בחיי האישות, להתערב בתא המשפחתי. אני לא אתחיל לצטט מהשופט שמגר, מהשופט ברק ומשופטי בית-המשפט העליון, שדיברו על קדושת התא המשפחתי. למי אני אצטט? למי אני אדבר? להנדל? לאורי אריאל? למי אני אדבר? או לגדול הדור יאסינוב? למי אני אדבר?

יגאל יאסינוב (שינוי):
דבר אתי, דבר.

יוסי שריד (מרצ):
דבר אליה, דבר אליה.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברכה, אני עצרתי את השעון, אבל אם אתה תפנה אליהם והם יענו לך, זה יהיה על חשבונך. כן, חבר הכנסת הנדל, השעון עומד.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
היושב-ראש מרשה לי לשאול שאלה קצרה?

היו"ר ראובן ריבלין:
אם הדובר יסכים.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
לא, אני לא מסכים.

היו"ר ראובן ריבלין:
הוא לא מסכים. חבר הכנסת טיבי, אני לא מגן על חברי סיעה אחת שבנויה משתי מפלגות מפני חבריהם בסיעה. לא מגן. אם אתה תפריע לו, אני נותן לו להמשיך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אדוני, יאסינוב מחליף את גאגולה.

היו"ר ראובן ריבלין:
בוויכוחים כה קשים, אני מציע לא לרדת לרמה אישית או לנושאים אישיים. לא כדאי. חבר הכנסת יאסינוב, אני מגן על כבודך, אדוני. לא ראוי מה שאמר חבר הכנסת טיבי. בבקשה. הוויכוח מספיק חזק.

טלב אלסאנע (רע"ם):
מה הוא עשה? - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
לא, חלילה, לא העלבתי. חבר הכנסת טיבי חושב שהוא עלב בו.

טלב אלסאנע (רע"ם):
זו מחמאה, כבוד היושב-ראש.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טיבי חשב שהוא פוגע בו.

טלב אלסאנע (רע"ם):
- - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טיבי, אם אתה רוצה לקרוא קריאת ביניים או לדבר - - -

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
אני לא הייתי מציע לעשות את הדבר הזה, ואני אומר את הדברים לחברי.

היו"ר ראובן ריבלין:
נכון מאוד. אדוני צודק במאה אחוז. הוויכוח הוא קשה מכדי שניכנס לוויכוחים חסרי משמעות. לא התכוונתי, חלילה, לפגוע בכבודו של חבר הכנסת גאגולה. אמרתי שנדמה לי שחבר הכסת טיבי ניסה, אבל אני חושב שלהיות כמו חבר הכנסת גאגולה - זה לא פחות כבוד מלהיות כמו חבר הכנסת ריבלין. תודה רבה, אדוני. בבקשה.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת מתכוונת להתערב במה שחוקי הטבע לא מאפשרים להתערב בו - חיי האישות. החוק הזה לוקח לעצמו סמכויות שהן לא רק מעבר ללוגיקה ולהיגיון האנושי, אלא גם מעבר לחוקי הטבע האנושי - את מי לאהוב ואת מי לא לאהוב; עם מי להתחתן ועם מי לא להתחתן; איך להוליד ילדים ואיך לא להוליד ילדים. יכול להיות שהמפלצות האידיאולוגיות ששמענו עליהן לא הגיעו לדבר כזה.
לאן אתם מידרדרים עם הצעת החוק הזאת? לאן הממשלה הזאת מדרדרת את המדינה ואת הפרלמנט, את הכנסת, כשהיא מביאה הצעת חוק כזאת? מדינה שרוצה בעצם לכפות במובלע הגירה על אזרחים, אם הם רוצים לבחור את בחיר או בחירת לבם. הם לא יכולים להיות אזרחים במדינה שלהם, הם חייבים להגר.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
שקר.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
זה חוק של שלילת אזרחות. זה חוק של הפקעת אזרחות ושל שלילת אזרחות.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
שקר, שקר.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
זה לא חוק שבא למנוע אזרחות ממישהו; זה חוק שבא לשלול, להפשיט את האזרח מהאזרחות שלו.

אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
זה חוק שנועד להגן על החיים.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
זה חוק אנטי-החיים, אבל אני מתיימר לשכנע את אורי אריאל - -

אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - - הצעקה.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
- - שכל חייו וכל קיומו הפיסי בנויים על גזל? אני אשכנע אותך? אני מתכוון לשכנע אותך?

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אריאל, כל אחד זועק מאמונתו, ופה אי-אפשר לזלזל באמונתו.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
יחד עם זה, כמובן, יש לכם תשובות, אבל התשובה יכולה לבוא רק בהצבעה ובהבעת הדעה.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, מטיפים בעזה ובח'אן-יונס להתחתן - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חברי הכנסת, אנחנו לא מח'אן-יונס ולא מעזה. אנחנו מגוש-קטיף ומירושלים.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - - טלב אלסאנע (רע"ם):
- - - שאתה שקרן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אתה שקרן - - -

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת הנדל, כאשר אתה אמרת לחבר הכנסת הנואם "שקרן", רצית לומר "שקר", ולא "שקרן". האם זה נכון? האם אפשר לתקן את הפרוטוקול כך?

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
כן.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אז הוא חוזר בו ואומר: לא אמרתי "שקרן", אמרתי "שקר", וזו מלה לגיטימית בהחלט. וזה מה שהתכוון חבר הכנסת הנדל - אני מבין הונגרית, חברים. תודה רבה, סגן השר, חבר הכנסת צבי הנדל, אני מכבד מאוד את הסכמתך. תודה רבה. הוא אמר "שקר". בבקשה, אדוני.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, זה חוק שתוקף ילדים.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
כן.

עזמי בשארה (בל"ד):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת הנדל, נותרו עוד 2.5 דקות נטו, כי לא יעזור, כל אחד יקבל נטו את זמנו, ואני מציע לאפשר לאנשים לומר תורה מסודרת. בבקשה.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
זה חוק שתוקף ילדים, זה חוק שמתייחס לערך האנושי הראשוני, הטריוויאלי, הנשגב ביותר של הבאת ילדים כאל מזימה. זה חוק שפוגע בילדים ומעניש ילדים בעונש הנורא, והוא לקרוע אותם מהוריהם. מי שיקבל חוק כזה, סופו שיביא הצעת חוק כדי להשלים את היישום של החוק הזה, שישלול אזרחות של ילדים שנולדו במדינת ישראל. סופו שיעשה את זה. חבר הכנסת ברונפמן דיבר לפני. הרי איך אפשר ליישם דבר כזה, לשלול מההורה ולהשאיר את הילד? בסופו של דבר מי שמגיע לביבים האלה - כנראה, יחדור וירד עמוק יותר.
אדוני היושב-ראש, יש מסננת שאינה מקובלת עלי, שאינה מקובלת עלינו, והיא קיימת: לבדוק, למלא טפסים, לחכות שנה ושנתיים, והתאזרחות הדרגתית. הדבר הזה היה קיים, והמדינה יכולה להתגונן. אני מסכים עם ברונפמן, מדינה זכאית וחייבת לגונן על עצמה מכל מיני פגיעות באזרחיה, אבל אסור לה בתכלית האיסור לעשות ענישה קולקטיבית על בסיס גזעני, על בסיס לאומי-לאומני.
אחד הדברים המעניינים בחוק הזה הוא, שיש דרגת ביניים שאפשר לתת למי שהוא תושב - על-פי החוק. לא אזרח, תושב. הרי אתם רוצים להתגונן בפני טרור. מי שעושה את הפיגוע לא צריך את ה"תושב" ולא צריך את ה"אזרח" ולא צריך שום תעודה ממדינת ישראל. אם זה כל כך מסוכן, למה עשיתם את שלב הביניים הזה? בשביל מה? זה מראה שכל הנימוק שעומד ביסודה של הצעת החוק הוא שקרי, והנימוק האמיתי הוא נימוק דמוגרפי גזעני, נימוק של טהרת הגזע.
אדוני היושב-ראש, אני מייחל - אף שאני לא כל כך אופטימי - שהחוק הזה ייפול, לא בגלל זה שחברי הכנסת הערבים יצביעו נגדו; אני מקווה שיהיה רגע של שפיות, שהחוק הזה ייפול בקולותיהם של חברי הכנסת היהודים, בגלל זה שהם יהודים. אם יש ערך לדבר הזה בעיניכם, לא אנחנו צריכים להתנגד.

אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - -

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
לא אנחנו צריכים להתנגד לחוק הזה. ההיסטוריה של העם היהודי צריכה להתנגד לחוק הזה, הסבל של העם היהודי צריך להתנגד לחוק הזה. ואם באים פה וטוענים שזו מדינת היהודים, נראה אתכם, יהודים.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת בשארה, גם לאדוני עשר דקות נטו.

אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, לפי דעתך החוק עובר בג"ץ או לא?

היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא נמצא כאן על מנת לתת חוות דעת משפטית, הואיל והשעיתי את עצמי מלשכת עורכי-הדין עקב בחירתי לכנסת.

יצחק הרצוג (העבודה-מימד):
אבל זו הדוגמה הקלאסית לפסילת חוק.

היו"ר ראובן ריבלין:
אני רוצה להפנות את תשומת לבכם שהוא עבר את מסננת משרד המשפטים. החוק הוא בהחלט בעייתי.

יצחק הרצוג (העבודה-מימד):
ממתי אדוני חושב שהלשכה המשפטית - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
לא אמרתי זאת מתוך - - -

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
רצח יהודים הוא לא בעייתי?

היו"ר ראובן ריבלין:
זה נכון, בלי כל ספק.

יצחק הרצוג (העבודה-מימד):
- - -

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
לפני שחבר הכנסת בשארה מתחיל, אני רק רוצה לומר - - -

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
הם מטיפים - - -

יצחק הרצוג (העבודה-מימד):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת הנדל, תודה רבה. חבר הכנסת הרצוג, תודה. אני נותן לך, חבר הכנסת בשארה, אני פשוט עושה פאוזה קטנה.
אם אדוני שאל אותי שאלה, אני אענה לו במחוז הפוליטי שאני נמצא בו. כאדם שמאמין שארץ-ישראל אחת היא וכי נועדנו לחיות יחד כל אזרחי הארץ הזאת במדינת ישראל, פעמים אני תוהה ושואל: מה זה הם שם, ואנחנו כאן? אני לא מבין. האם אין בזה איזה דבר שלא היה עובר את מבחן בג"ץ. הם שם, ואנחנו כאן - מה זה? אותי הדברים האלה מאוד מטרידים. אני מוכרח לומר שגם החוק הזה מטריד אותי.

יוסי שריד (מרצ):
זה לא שם, זה שם - שמי.

היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני לא אומר זאת יותר. זה נכון, אבל לשמור את מדינת ישראל כמדינת היהודים - זה דבר שיוצר בהחלט בעיה.

יוסי שריד (מרצ):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אתה לא השתמשת.
תודה רבה רבה. חבר הכנסת בשארה, אני מאוד מודה לאדוני שאפשר לנו. בבקשה, אדוני.

עזמי בשארה (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני באמת מתפלא על כך שחברי הכנסת עומדים על כך וחוזרים ומשננים וחוזרים ומשננים טענה, שראשית, הם יודעים שהיא לא נכונה, ושנית, שהיא לא הוכחה בשום מקום, ואף אחד גם לא טרח להוכיח אותה - גם לא אבי החוק, אלי ישי, שממשיכו הוא משום-מה מפלגת שינוי. זה פשוט מוזר. אבי החוק הוא אלי ישי, הוא בעל התקנה, ומי שבא לעשות את החוק זה שר הפנים משינוי, שמתבייש בחוק, אבל הוא יכול בכל זאת לישון בלילה, למרות הליברליזם והבושה. הם לא ניסו להוכיח בכלל שום קשר בין ביטחון לבין החוק הזה. מה זה, המקרה ההוא הוא הקשר? רוב המקרים הביטחוניים שהיו במדינת ישראל - עשו אותם תושבי קבע ואזרחים? לא. עשו אותם אנשים מהגדה מהרצועה. רוב תושבי הקבע והאזרחים עשו מעשים שפגעו בביטחון מדינת ישראל? לא. אז למה חוזרים על זה? למה הדבר הזה? אנחנו פרלמנט בכל זאת. קצת לוגיקה, קצת היגיון - צריך. למה אנשים עומדים על כך וחוזרים וחוזרים על כך?
לחוק הזה אין קשר לביטחון. זה חוק הנוגע לדמוגרפיה. רוצים לצמצם את מספר הערבים במדינת ישראל. להגיד את זה, צריך להגיד את זה, תגידו את זה, ואז נדע על מה אנחנו מדברים. אבל מה הסיפור הזה של ביטחון-ביטחון? מה זה קשור לביטחון? יש מיליון אזרחים במדינת ישראל. אולי ניטול את אזרחותם? ניטול את אזרחותם בגלל זה שיש בעיה ביטחונית. מה הקטע? אני רוצה להבין, מה הקשר בין אזרחות לביטחון? מה הקשר בין תושבות קבע לביטחון? אין קשר. העניין הוא דמוגרפי גרידא, והעניין הוא שיקולים אידיאולוגיים שנוצלו. הרי אותו סיפור קיים עם הפועלים הזרים, רק שאנחנו בני הארץ. אני לא רוצה שנטופל כמו הפועלים הזרים. אנחנו בני אותה ארץ - שני עמים בני אותה ארץ, אדוני היושב-ראש.
על כל פנים אני רוצה להגיד כמה דברים מהכתב. בדרך כלל אני לא קורא מהכתב, אבל הפעם אקרא, כי ברור לי שיש כמה ארגונים שמתכוננים ללכת לבג"ץ, ואני חושב שאנחנו צריכים להגיד את כל הדברים ולמצות את כל ההליכים לפני כן. אני גם כתבתי לך מכתב, אדוני היושב-ראש, והצעתי שהוועדה לזכויות הילד כן תעורב, והיא לא עורבה - רק באה להתווכח וכו'. כמו שעושים ועדה משותפת של ועדת הכספים וועדת הפנים לעניין איחוד רשויות, לאיחוד משפחות מגיעה ועדה משותפת של ועדת הפנים והוועדה לזכויות הילד. היה מגיע שיקימו ועדה משותפת לדון בחוק הזה - זה לא היה אמור ללכת לשם.
וחוץ מזה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד משהו. הסיפור הזה של חופש הביטוי - ואני יודע, אדוני היושב-ראש, שאתה מנצל כמעט כל הערה כדי להזכיר לנו עד כמה המקום הוא טוב ולדבר על הדמוקרטיה הישראלית, היהודית והדמוקרטית, כפי שאתה חוזר ואומר כל הזמן. אבל, אדוני, הדמוקרטיה היא לא חופש הביטוי. הדמוקרטיה גם צריכה ערכים דמוקרטיים. מה זה חופש הביטוי, להיות פה עד שקר לחקיקת חוקים פאשיסטיים? זו דמוקרטיה? תיתן לי לדבר, ואחר כך אתה מחוקק חוק אנטי-דמוקרטי?
לא, דמוקרטיה היא לא רק חופש הביטוי. אל"ף-בי"ת בדמוקרטיה הוא חופש הביטוי, אבל אני צריך להתחנן פה על נפשי שיורי שטרן ייתן לי לדבר? זו הדמוקרטיה? ובסוף הוא אומר: כן, נתתי לך לדבר. ןף פבטק, אם נתת לי לדבר? אז מה אם אני מדבר? השאלה מה יוצא בסוף, האם הפרלמנט הזה מחוקק חוקים דמוקרטיים או לא? זכות חופש הביטוי זה לא להיות אליבי לתהליכים אנטי-דמוקרטיים, לתת את ההרגשה לתשעה - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
הרי גם זכות ההצבעה שווה. זכות הרוב לטעות. דמוקרטיה זו גם זכות הרוב לטעות.

עזמי בשארה (בל"ד):
כן, אדוני. בסופו של דבר דמוקרטיה זה למשול לפי ערכים דמוקרטיים, ולא שאחרי שהרוב נתן למיעוט לדבר, הוא יחליט שהמיעוט יהיה אליבי ועדות שקר לכך שיש דמוקרטיה. אז שאנחנו נהיה פה תשעה חברי כנסת ערבים בשביל להעיד שמדינת ישראל היא דמוקרטית - זה הכול? נמאס לנו התפקיד הזה, לאט לאט יימאס התפקיד הזה, ויש הרבה אנשים שאומרים לנו: מה אתם עושים שם בכלל? מה הקטע הזה?

אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
באמת מה אתם עושים?

עזמי בשארה (בל"ד):
בדיוק, "מה אתם עושים?" לדבר ולדבר, ואחר כך אורי אריאל פה מחליט. אז הפאשיזם מחליט. לא אמרתי "פאשיסט", אמרתי "פאשיזם", אדוני - זה כמו "לא אמרתי 'שקרן', אמרתי 'שקר'".
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד כמה מלים הנוגעות למהות החוק:
1. החוק המוצע שולל באופן מוחלט את שיקול הדעת של שר הפנים במתן מעמד בישראל לפלסטינים שנישאו לאזרחי ישראל. הוא מונע באופן מוחלט הגשת בקשות לקבלת מעמד ומונע מתן מעמד קבע למי שהגישו בקשות בעבר, ובקשתם אושרה. החוק המוצע הנו בלתי חוקתי באופן קיצוני, גזעני ומפלה בשוללו זכויות יסוד על בסיס לאום.
2. אם יעבור החוק, הוצאה תהיה הפרדה כפויה של אלפי אזרחים ואזרחיות ישראל מבני-הזוג שלהם וקריעת אלפי ילדים אזרחי ישראל מהוריהם, תוך כדי רמיסת זכויות היסוד החוקתיות לכבוד, לחיי משפחה ולשוויון, המוגנות בחוק-יסוד: כבוד האדם ומעוגנות באמנות הבין-לאומיות שישראל צד להן.
3. שר הפנים הודה אמש, במהלך דיון בוועדת הפנים של הכנסת, כי המדובר בחוק שתוצאותיו תהיינה טרגיות, והיועצת המשפטית של ועדת הפנים הזהירה את חברי הוועדה כי החוק אינו מידתי ולא יעמוד במבחן בג"ץ. אני פשוט מזהיר את חברי הכנסת.
4. למצער, ועדת הפנים אישרה אתמול את העברת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, בלי שחברי הוועדה קיבלו תשובות ונתונים שהתבקשו מנציגי המשרדים הממשלתיים; בלי שאפשרו ליועצת המשפטית של ועדת הפנים להציג בפני חברי הוועדה חוות דעת משפטית מנומקת; בלי שהתאפשר דיון של ממש בהסתייגויות חברי הוועדה, ואף-על-פי שהממשלה לא הציגה נתונים על פגיעה בזכויות ילדים, כנדרש בסעיף 3 לחוק לציון מידע בדבר השפעת חקיקה על זכויות הילד, התשס"ב-2002, למרות ההשלכות החמורות ביותר של החוק המוצע על זכויות ילדים. החוק להגנה על זכויות הילד דורש: אם יש מידע, להגיד אותו, אם יש פגיעה בזכויות הילד. לא ניתן המידע הזה, אף שחברי הוועדה ביקשו מידע כמה ילדים ניזוקו, איך הם ניזוקו. זה לא ניתן.
5. אנשי אקדמיה המתמחים במשפט חוקתי ונציגי ארגוני זכויות האדם בישראל הביעו את דעתם, ולפיה המדובר בחוק בלתי חוקתי באופן קיצוני, הסותר את הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שולל זכויות חוקתיות, נוגד את ערכי היסוד של ישראל ומפר את הוראות המשפט הבין-לאומי. אגב, את מה שאני קורא, הפיץ ארגון "עדאלה".
6. למרות חומרת הפגיעה בזכויות יסוד, הממשלה עושה הכול על מנת לקדם במהירות שיא את הצעת החוק, תוך כדי מניעת קיום דיון ענייני ומושכל בהצעת החוק. יודגש, כי אין כל דחיפות בהעברת החוק, שהרי המדובר באימוץ עיקרי החלטת הממשלה מס' 1813 מיום 12 במאי 2002, אשר נוהגת זה שנה ורבע. הכול לפי גילוי הדעת של "עדאלה".
7. החוק המוצע קובע הסדר מיוחד לטיפול בבקשות למתן מעמד בישראל של אזרחי ישראל שנישאו לפלסטינים - הסדר אשר מפלה לרעה את אזרחי ישראל הנשואים לפלסטינים ואת ילדיהם, שהנם אף הם אזרחי ישראל, לעומת כל שאר אזרחי ישראל הנשואים למי שאינם אזרחים. כלומר, מפלים את מי שנשוי לפלסטיני, לעומת מי שנשוי למי שאינו פלסטיני. יש אפליה ברורה פה בחוק. הלכה למעשה, אזרחי ישראל הנישאים לפלסטינים הנם אזרחי ישראל הערבים. אי לכך החוק המוצע מפלה באופן בוטה ביותר את האזרחים הערבים בישראל, על בסיס לאום.
8. החוק המוצע מפר את המשפט הבין-לאומי, האוסר על אפליה על בסיס לאום, אוסר במיוחד אפליה כזאת בכל האמור בזכות לאזרחות, ובכלל זה את הוראת סעיף 3(1) להכרזה הבין- לאומית בדבר ביעורן של כל צורות האפליה הגזענית; סעיף 1 לאמנה הבין-לאומית בדבר ביעורן של כל צורות האפליה הגזעית, משנת 1965; סעיף 9 ל-מןיפמוצמןC מן וטפ ץהוRאאמןיפ זן ףףומףףולופבפS, משנת 1961; ואת הוראת סעיף 3 לאמנה בדבר אזרחות של נשים נשואות, משנת 1957. על כל האמנות האלה ישראל חתומה.
9. החוק המוצע, המורה באופן גורף על אי-שדרוג המעמד אף באותם מקרים שבהם הבקשות זכו לאישור עקרוני והמבקשים קיבלו מעמד זמני, יגרום להתארכות המצב הבלתי-נסבל של קיום משפחה בהעדר מעמד יציב בישראל, ויחייב את האזרחים הישראלים הממתינים זה שנים ארוכות למתן מעמד בישראל לבן- זוגם לחיות בחשש מתמיד ממה שילד יום וממה שיצווה שר פנים זה או אחר.
10. החוק המוצע, המורה על מניעה גורפת של הגשת בקשות למתן מעמד בישראל, יגרום לפירוק של משפחות, לקריעת אזרחים ישראלים מבני-זוגם וילדים אזרחים ישראלים מהוריהם.

היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני - - -

עזמי בשארה (בל"ד):
עברתי את הזמן?

היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, אני רוצה לומר: אני אתן לאדוני לגמור לקרוא את המסמך, אבל אחרי זה הוא צריך לסיים.

עזמי בשארה (בל"ד):
תודה רבה. אני מסיים מייד.

היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז. לא, יש לאדוני - - -

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
- - -

עזמי בשארה (בל"ד):
אני אסיים עם סיום המסמך, ואם לא, אני חושב שאחד מחברי ילווה לי - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר גמור.

עזמי בשארה (בל"ד):
אגב, אדוני, אני חייב להגיד לך - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, אני אתן לך לגמור את כל המסמך, אבל לא להמשיך אחרי זה.

עזמי בשארה (בל"ד):
אני רוצה להגיד לך מחמאה, שהזכרת לי - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני רק יכול להזיק לי אם ייתן לי מחמאה.

עזמי בשארה (בל"ד):
אני רוצה להזכיר לך שהזכרת לי - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא מדבר ברמה האישית; אני מדבר ברמה הפוליטית.

עזמי בשארה (בל"ד):
לא, לא, מחמאות פוליטיות אני לא אתן לך, גם אם תרצה. מה פתאום שאתן לך?

היו"ר ראובן ריבלין:
חשבתי שתציין את הליכוד - - -

עזמי בשארה (בל"ד):
לא, בקונגרס מלווים זמן מאותה סיעה לאותה סיעה. אני זוכר הרבה דיונים בקונגרס שבהם מלווים זמן - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
בוודאי, על זה אדוני יכול לתת לי קומפלימנטים כמה שהוא רוצה.

עזמי בשארה (בל"ד):
החוק המוצע מפר באופן קשה ביותר את זכות היסוד לחיי משפחה, את האיסור להתערב בה באופן שרירותי ואת החובה להגן עליה, המוכרים הן במשפט הישראלי והן במשפט הבין-נלאומי, ובכלל זה בזכות הורים לגדל את ילדיהם, כמו גם בחשיבות המרכזית של התא המשפחתי. הוראות ספציפיות נקבעו בחוקים שונים, שנועדו להגן על היבטיה השונים של הזכות לחיי משפחה, ובכלל זה בסעיף 7 לחוק האזרחות, שאותן נועד החוק המוצע לבטל בכל האמור בפלסטינים. המשפט הבין-לאומי, ובכלל זה אמנות בין-לאומיות רבות שישראל הינה צד להן, מכיר במפורש בזכות לחיי משפחה, אוסר על התערבות שרירותית בה ומטיל חובה על המדינה להגן עליה.
החוק המוצע יפר את הוראות סעיפים 12 ו-16(3) להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם; סעיף 10(1) לאמנה הבין-לאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות משנת 1966; סעיפים 17 ו-23(1) לאמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות משנת 1966; והפתיח לאמנה בדבר זכויות הילד משנת 1989. זכות היסוד לחיי משפחה במשפט הבין-לאומי מטילה על המדינה חובה לאפשר לבני או בנות-זוג של אזרחים לקבל מעמד במדינה, והגנה מיוחדת ניתנת לזכות הילד לחיות בחיק משפחתו, ובמיוחד עם הוריו. החוק המוצע יפר את הוראות סעיפים 7 ,5 ,3 ,2, 10 ,9(1), 16 ו-18 לאמנה בדבר זכויות הילד משנת 1989.
12. הצעת החוק אינה מידתית, באשר התכלית שלקידומה נועדה אינה ראויה, ובהיותה כוללת אמצעים הפוגעים בזכויות החוקתיות במידה אשר עולה על הנדרש.
13. יוזמי החוק המוצע מבקשים להצדיק את נחיצותו בכמה מקרים שבהם היו מעורבים מקבלי מעמד בישראל בעקבות איחוד משפחות ב"גלגולם" של פיגועים. אף אם העובדות נכונות, הרי שאין בכך כדי להצדיק את הפגיעה הגורפת בזכויות יסוד של ציבור שלם על לא עוול בכפו, שכן כלל יסודי הוא האיסור על פגיעה בזכויות יסוד על בסיס חשד קולקטיבי ועמום.
14. יתר על כן, כפי שעולה מהכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" בינואר 2002, שר הפנים דאז, מר אלי ישי, הנחה את המחלקה המשפטית במשרדו לבדוק דרכים לשינויי חקיקה, וזאת בשל "צורך דחוף במציאת דרכים לצמצום מספר הלא-יהודים המקבלים אזרחות ישראלית, ובכללם ערבים, אשר עלה באופן דרמטי בשנים האחרונות ומאיים על צביונה היהודי של מדינת ישראל". איזה ביטחון - זה העניין.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
זה עוד לפני שהיה פיגוע.

עזמי בשארה (בל"ד):
לפני המסעדה.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברכה, עכשיו אנחנו על חשבון טאהא וזחאלקה.

עזמי בשארה (בל"ד):
זוהי התכלית האמיתית של החוק המוצע, והנימוק הביטחוני אינו אלא כסות שנועד להכשיר את החוק על-ידי הטלת אימה.
15. החוק המוצע הינו בלתי מידתי אף בשל היותו בלתי סביר באופן קיצוני, שרירותי וגורף, בשוללו באופן מוחלט את שיקול הדעת של שר הפנים בקבלת בקשות חדשות ובשדרוג בקשות תלויות ועומדות, וזאת באופן אוטומטי, בלא שנדרשת כל תשתית עובדתית בדבר קיום סכנה כלשהי מצד המבקש הספציפי, ובלא שניתנת למבקשים כל זכות טיעון.
16. וזה הסוף, אדוני - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני יכול, יש לו עוד 20 דקות. לקחתי את הזמן.

עזמי בשארה (בל"ד):
ממי לקחת?

היו"ר ראובן ריבלין:
מזחאלקה ומטאהא. אני אחלק את זה בין שניהם. אדוני כבר שלוש דקות מעבר לזמן, זה דקה וחצי מכל אחד. נעשה לך הנחה - שליש אני אקח וכל אחד מהם עוד דקה.

עזמי בשארה (בל"ד):
16. החוק המוצע יחול באופן רטרואקטיבי על בקשות שהוגשו קודם לחקיקתו, תוך פגיעה חמורה באינטרס ההסתמכות של המבקשים. כלומר, החוק הוא רטרואקטיבי מבחינת תחולתו.
לכן, אדוני היושב-ראש, כל האמור פה מראה שהחוק הזה הוא חוק לא רק בלתי דמוקרטי, אלא הוא גם לא חוקי לפי מדינת ישראל, כי הוא פוגע באמנות שמדינת ישראל חתומה עליהן. הוא גם לא חוקתי מבחינת העקרונות החוקתיים שעליהם מושתת המשפט הישראלי.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני לא חושב שמליאת הכנסת יכולה או צריכה - ואני מבקש מחברי הכנסת שיבינו שזה חוק לא חוקתי. את שלנו עשינו, אמרנו לכם את זה. אל תגיד לא שמעתי, אל תגיד לא ידעתי. ידעת ושמעת, עכשיו יש לך כל האחריות הפרלמנטרית להצביע.
אדוני, הערה אחת - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, אז אנחנו עוברים לדקה החמישית. השליש שלי גדל.

עזמי בשארה (בל"ד):
חבר הכנסת יורי שטרן הביא לנו כאן סטטיסטיקות שאין להן שום קשר עם החוק, אדוני. אם אתה בעד אוסלו, נגד אוסלו, זה לא שייך לחוק, וגם לא שייך לילדים שנולדו לפני חמש שנים ומחכים לתושבות קבע. מה הם אשמים באוסלו ומה להם אוסלו ומה הם אשמים במה שהוריהם עשו? אבל, אדוני, אפילו מהבחינה הזאת זה רק מנמק את מה שאנחנו אומרים. הרי כשאנשים יכלו לחיות ולהסתובב חופשי ולעבוד פה בלי קיר, בלי גדר, בלי מחסומים, אנשים התחתנו וגרו ברמאללה. אני מכיר הרבה הרבה נשים בנגב שהתחתנו וגרו בעזה. הם לא רצו כל כך לגור בבאר-שבע או בנגב. אף אחד לא רצה כל כך לגור בטייבה או בנצרת. פעם אנשים אהבו את רמאללה יותר. לא היתה להם שום בעיה - הם יכלו לעבוד פה, גרו שם ועבדו. הם לא עשו את החישובים האלה. אתה רוצה להאשים את אוסלו, תאשים את אוסלו. רוצה להאשים את הגדר, את המחסום - אבל אנשים לא עשו את החישובים האלה. אל תחשבו שאנשים תמיד רצו לקבל את הדבר הזה, אבל תמיד אנשים רצו להתחתן ורצו להוליד ילדים. קשרי משפחה יש תמיד. תאפשרו לאנשים לזוז ולעבוד במקום חוק כזה. תאפשרו לאנשים לעבוד במדינת ישראל - הם לא ירצו לגור פה. לזוז ולעבור חופשי, זה מה שהיה תמיד. למה היו הרבה יותר בקשות אחרי אוסלו?

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בשארה, אדוני יגרום שלחבריו לא יהיה הרבה זמן לדבר.

עזמי בשארה (בל"ד):
לא רציתי לגרוע מכל מה שאמרתי, אבל חשבתי לנכון שתדע למה זה קרה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אדוני עבר בשש דקות את הזמן - שתיים על חשבוני, שתיים על חשבון זחאלקה, שתיים על חשבון טאהא. לכל אחד מכם נותרו שמונה דקות. אני מודה לחבר הכנסת בשארה. חבר הכנסת דהאמשה, בבקשה. גם לאדוני עשר דקות נטו.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, לא חברי הכנסת הערבים הם שחייבים לזעוק פה את הזעקה. אולי גם הם, זה נכון. זה גם נוגע לציבור הערבי במיוחד - זה גם נכון. אבל מי שצריך לעמוד פה ולזעוק את זעקת הדמוקרטיה במדינה הזאת - אולי גם אנחנו, אבל לא רק אנחנו. אני לא רואה את אבירי הליברליזם של שינוי נמצאים פה. אף אחד מהם. אפילו השר לעתים אומר: נכפה עלי, אני חייב, משמעת ממשלתית. למה הוא לא פה? עם כל הכבוד לחברי הכנסת הנוכחים, והם מכובדים כולם אחד אחד, עדיין הנוכחות הזאת איננה מפגינה התחשבות נכונה וראויה בחוק כזה.
אנחנו עומדים היום על מסעף דרכים. לעניות דעתי זוהי הפעם הראשונה שבאופן מוצהר ובחיקוק כתוב שהכנסת מקבלת חוק גזעני נטו. לא רק חוק גזעני, זה חוק שיש בו טרנספר, אפילו רטרואקטיבי. לפי דובר משרד הפנים וועדת הפנים, 16,000 בקשות מחכות לאישורן לאיחוד משפחות זה שנים רבות - שלוש, ארבע, חמש ושש ושבע שנים. 16,000 הבקשות האלה הן של אנשים שהתחתנו והולידו ילדים, והם חיים או בצד הזה של "הקו הירוק" או בצד השני של "הקו הירוק". אנשים אלה חייבים עכשיו אחת מהשתיים: או להיפרד ולהתגרש או להיות מטרונספרים אל מחוץ לגבולות המדינה.
כל זאת למה? באים ואומרים לנו שהיה פיגוע במסעדה בחיפה. כמה עשרות וכמה מאות פיגועים היו עוד חוץ מהפיגוע הזה? בפיגוע הזה היה אדם שנשא תעודה כחולה לאחר שהיתה לו תעודה חומה, כנראה תושב שטחים. אני רוצה לקבל את הגרסה איך שמציגים אותה. זהו המקרה היחיד שבו באופן ישיר היה אדם אחד מעורב בפיגוע כלשהו. אני שאלתי את איש משרד הפנים ושאלתי את איש השב"כ בוועדת הפנים: אדוני, כמה מקרים כאלה היו, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף? הוא אמר: בסך הכול עד 20 מקרים באופן עקיף.

אהוד יתום (הליכוד):
18.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
18. הנה יש לנו גם איש שכנראה יודע יותר טוב. 18 מקרים באופן עקיף. כמה אלפי פיגועים היו, אדוני חבר הכנסת, במשך השנתיים-וחצי האחרונות?

אהוד יתום (הליכוד):
45 הרוגים, 154 פצועים.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
כמה אלפי פיגועים היו, אני שואל. כמה זה 18, באופן עקיף, מתוך כמה אלפי פיגועים שהיו?

היו"ר ראובן ריבלין:
אם אתה שואל, זה על חשבונך.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
אני יודע, אני יודע - על חשבוני, אדוני.

אהוד יתום (הליכוד):
חוליות ירושלמיות -87 הרוגים, 11% מכלל ההרוגים, 514 פצועים.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
אז בכל מקרה, כל הרוג הוא חשוב, כל טיפת דם היא חשובה - אני לא רוצה שייהרג אחד, אפילו אחד, לא מהצד הזה ולא מהצד ההוא - וזו עמדת יסוד שנדמה לי שלא צריכה הוכחה.
אבל, בוא לא נאבד את העשתונות; בוא לא נאבד את הצפון. 18 מקרים באופן עקיף היו מעורבים, מתוך אולי 18,000 מקרים נוספים של פיגועים. אני לא מאמין שהיה פה אחד ל-1,000.
זו סיבה לבוא לכל המשפחות הנשואות - שיש להן ילדים עכשיו, ומחכות זה שנים - ולהגיד להן: לשר לא יהיה שיקול דעת?
הרי החוק הזה הוא גם מיותר. השר שלל מהם את הזכות הזאת במשך שנים, הוא מעכב את זה עד עכשיו, והוא שולל את זה מתי שהוא רוצה. וכשהוא נותן - הוא נותן למעטים ביותר. כמה אנשים קיבלו בעשר השנים האחרונות, מאז אוסלו נגיד, או אפילו לפני אוסלו?
לא הרבה, ולא כמויות, ולא משהו שמאיים על מדינת ישראל, דמוגרפית. ויש פה איום נוסף בחוק הזה. מה זה איום דמוגרפי? מה זה, הערבים לא כשרים במדינת ישראל? מה עם מיליון וחצי הערבים שחיים פה? ונוטלים לנו את הכבוד ואת הזכות לבוא פה ולדבר. אנחנו גם מהווים איום? מה זה איום דמוגרפי, איך זה?

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת דהאמשה, יש לנו חבר כנסת שבנו נישא לפלסטינית, והוא לא יכול להביא אותה - חבר כנסת, לשעבר אומנם, אני לא רוצה להזכיר את שמו, אבל אדוני צודק.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
באמת, איזה מין כוונה יש בחוק הזה? אז אנחנו איום דמוגרפי? אז הערבים איום דמוגרפי? ואז מטפלים בהם על-פי חוק כזה, חקוק? זה המסר שאנחנו שולחים היום לציבור? זה המסר שהכנסת תשלח, אם היא תאשר את החוק הזה?
שר הפנים המכובד - הוא איננו מעז לשבת פה, אני גם יודע למה - כי אני הייתי רוצה לשאול אותו עכשיו - הוא יודע את זה - אילו היה מדובר באיחוד משפחות של חתולים, הוא לא היה מתנגד; אילו היה מדובר - לא להפריד זוגות של בעלי-חיים, הוא היה קם וזועק, ואנחנו חיינו את זה וראינו את זה.
ואני מלווה את מר פורז מ-96' פה, בכנסת הזאת - -

יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד):
- - -

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
- - ואני יודע אילו מלחמות הוא עשה בשביל בעלי-חיים. איש נקי, עם מצפון.

היו"ר ראובן ריבלין:
אני מודה שפעם לא הסכמתי להיות שגריר ישראל במדינה שלא הסכימה שאני אביא את הכלב שלי אתי. אני מודה.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
יש לנו גם יושב-ראש כנסת מכובד, שמגן על זכויות של בעלי-חיים - בפועל, למעשה - אז אנחנו לא נגן פה על זכויות של אנשים, של בני-אדם?

יוסי שריד (מרצ):
אני פעם סירבתי - - - כי לא נתנו לכלב שלי להביא אותי.

היו"ר ראובן ריבלין:
הכלב שלי אבל - - -

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
עוד יותר מכובד.

היו"ר ראובן ריבלין:
דרך אגב, זאת הרגשתי, אבל - - - חשבתי שלא יבינו אותי, אז אמרתי מה שאמרתי.

אהוד יתום (הליכוד):
- - -

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
אז באמת. באמת, נבוא היום ונחוקק חוק כזה מיותר? חוק של טרנספר, חוק של גזענות; לא היינו גוזרים על בעלי-חיים את הדבר הזה.
אני מאמין שאם היו מביאים עכשיו חוק לעשות איזה טיהור - אני יודע - בגן-חיות, ועל-פי דין לקבוע שנפריד בין החיות ובין הצאצאים הקטנים שלהן - שיהיו או בגן-החיות של קלקיליה או בגן-החיות בתל-אביב. אתם הייתם מצביעים בעד חוק כזה?
נפריד בין החיות בגן-החיות בקלקיליה, ונגיד - העבירו, הרי לפני שבועיים העבירו כמה קופים לגן-החיות בקלקיליה - עכשיו בחוק הזה נגיד, חיות שבאו מתל-אביב, מחזירים אותן לתל-אביב; וחיות של קלקיליה, גם אם הן בנות-זוג וצאצאים של החיות האלה, אז לא יוכלו לחיות יחד.
אתם הייתם מצביעים בעד חוק כזה? להפריד בין קופים לחתולים - לא תצביעו, אבל להפריד בין הפלסטינים אתם תצביעו פה. וזה לא לרעת הפלסטינים, אגב. זה יהיה אות קין במצחה של המדינה הזאת; זה יהיה אות קין במצחה של הכנסת; זה יהיה אות קין ותעודת עניות ובושה לכל מי שירים את ידו בעד החוק הזה.
הפלסטינים יחיו בצד הזה, בצד ההוא, החיים יימשכו. אני מקווה שיימשכו בשלום, ואז תצטערו שבעתיים על חיקוק חוקים כאלה.
ואני לא רוצה שתימשך גם שפיכות הדמים, אבל בכל צורה שהיא החיים יימשכו - גם בשלום, גם בלי שלום; גם עם טרנספר, גם בלי טרנספר; גם עם חוק גזעני, בלי חוק גזעני - החיים יעשו את שלהם. האנשים ימשיכו להתחתן, והם ימשיכו לחיות והם יחיו בצד הזה של הגבול או בצד ההוא - לפי בחירתם, לפי יכולתם, לפי האפשרויות שלהם.
לא נוכל לגבור על זכותם של אנשים לחיות. לא נוכל לגבור על זכותם של אנשים להתחתן ולהביא ילדים לעולם. לא בחיקוקים מונעים את זה, ורק קצר-דעת, רק אדם בלתי שפוי, יכול לתאר לעצמו שעל-ידי חקיקה כזאת - נבזית, גזענית, טרנספרית, מבישה, מביכה - יהיה אפשר לשנות סדרי חיים וסדרי אדם.
לא יכול להיות - לא יכול להיות שהחוק הזה יתקבל פה היום. אנחנו כמובן נצביע נגד - לא רק מפני שזה פוגע בנו, ובציבור הערבי במיוחד - מפני שהוא גזעני. אני אצביע נגד מפני שזה חוק בלתי דמוקרטי, ואני חרד למצב הדמוקרטיה במדינה הזאת. חשוב לי שתהיה פה דמוקרטיה וחשוב לי שיהיו פה חוקים לא גזעניים, וחשוב לי שבמדינה הזאת יתפארו שלא מחוקקים חוקים גזעניים ולא עושים את זה באות כתובה.
הגזענות פרחה כל הזמן. היתה פה אפליה גזעית במשך 50 שנים, ומחינו וזעקנו, אבל מה שונה עכשיו? מה ששונה עכשיו, שעושים את זה על-פי חוק, על-פי דין - -

היו"ר ראובן ריבלין:
דקה אחרונה.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
- - קודם זה נעשה באופן - פעם אחת בטעות, פעם אחת מחוסר תקציב, פעם אחת אי-אפשר לתקן את זה, מכל מיני סיבות, כאשר כולם קמו והוקיעו את זה. אני לא ראיתי איש שעמד פה על הדוכן - אחראי, שר - שהצדיק או אמר שכן. צריך להפלות את הערבים לרעה. אף שכולם מודים בזה, זאת המציאות.
עכשיו האפליה הזאת תהיה על-פי חוק ועל-פי דין. זה מה שגרוע, זה מה שקשה, זה האסון הגדול שיהיה אם תצביעו בעד החוק הזה היום. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, גם על העמידה בלוח הזמנים. חבר הכנסת אהוד יתום, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת יוסי שריד, ואחריו - חבר הכנסת מח'ול, אחריו - חבר הכנסת טאהא, אחריו - חבר הכנסת אלסאנע.

רוני בר-און (הליכוד):
אני מוותר.

היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני מוותר על דבר שאין לו זכות לוותר.
אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אין כלים בחוק היום למנוע ממישהו שהוא מהווה סכנה, להיות אזרח ישראלי? רק שנייה, אהוד.

רוני בר-און (הליכוד):
מה היתה השאלה?

היו"ר ראובן ריבלין:
האם החוק היום בישראל מאפשר למנוע אזרחות - האם החוק הקיים מאפשר למנוע אזרחות בלי צורך בחקיקה גורפת?

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
כן.

היו"ר ראובן ריבלין:
מכל גורם עוין או מכל - - -

רוני בר-און (הליכוד):
התשובה היא כן.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
המצב היום בהחלט מאפשר לשר הפנים - גם על רקע ביטחוני - לסרב להמשיך בתהליך התאזרחות או אפילו למנוע כניסה. אלא שבכל המקרים של מעורבות אנשים שהגיעו משטחי יהודה, שומרון וחבל-עזה והתיישבו בישראל, והיתה מעורבות שלהם במעשי טרור - לאיש מהם לא היו סימנים קדומים וקודמים לשלילת ההתאזרחות, או התושבות, או משהו.
לכן, באה ההצעה הזאת. זאת אומרת, אלה לא דברים - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
זאת אומרת, החוק הזה בא ואומר כל אחד אשם עד שלא יוכיח את ההיפך.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
לא אשם. אנחנו - כמו שאני הסברתי את הצעת החוק - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאד מודה לאדוני.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
- - - ואני אתן את המענה אחר כך בהסתייגויות.

היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז. תודה רבה לאדוני.

רוני בר-און (הליכוד):
לא רק - - - אלא - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
למה אדוני? למה ללכת כל כך רחוק?

יוסי שריד (מרצ):
- - - כל אחד ישלם את המחיר, אלא אם כן יבחר אחרת - - -

רוני בר-און (הליכוד):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת יתום, אדוני יכול עד עשר דקות, אבל הוא יכול לחסוך לנו גם בדיון הזה אם הוא יכול לדבר פחות מעשר דקות.

אהוד יתום (הליכוד):
אשתדל להיות קצר ככל הניתן. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להצטרף לדעתו של חבר הכנסת דהאמשה, שבדיון כל כך בעייתי וכל כך עקרוני טוב היה אם היו יושבים כאן במליאה יותר חברי כנסת והיו מתלבטים בסוגיות הכל-כך מורכבות והכל-כך קשות - התלבטויות שאנחנו, חברי ועדת הפנים, התלבטנו בהן במשך שעות מאוד מאוד ארוכות, בדיונים מאוד מאוד ארוכים - מאוד מאוד ארוכים.
ואני רוצה כאן לומר לך, אדוני היושב-ראש - נאמרו דברים לגבי דרכי הניהול והליכי הניהול. אני אומנם חצי שנה חבר כנסת, אבל ישבתי בהרבה מאוד ועדות ונכחתי בהרבה מאוד דיונים. אני רוצה לומר לך - וכאן אדוני חבר הכנסת, יושב-ראש הוועדה יורי שטרן - כל הכבוד לך על הדרך שבה ניהלת את הדיונים הקשים, המורכבים והארוכים.
נתת לכל אדם באשר הוא, חבר כנסת וכזה שאינו חבר כנסת, שהגיע לטעון את טענותיו, לא פעם אחת ולא פעמיים, בסבלנות, ברגישות, בדרך-ארץ, עד אשר באמת היה קשה, במצבים מסוימים לנהל את הדיון הזה בשל הנושא הבעייתי, באמת הבעייתי, אדוני היושב-ראש.

ואסל טאהא (בל"ד):
בסופו של דבר נערך עימות בהסתייגויות - - -

אהוד יתום (הליכוד):
לגבי ההסתייגויות עוד מעט אתייחס, חבר הכנסת טאהא. אני חושב ששנינו, מבין האנשים, היו גם נוספים שישבו במהלך כל הדיונים האלה ובאמת השקיעו גם מזמנם וגם ממרצם, כל אחד עם תפיסת עולמו, כל אחד עם הנימוקים, כל אחד עם הבעיות שהיו, אבל לך, אדוני, חבר הכנסת יורי שטרן, אני רוצה לומר לך, גם אם פה ושם חלקתי על הסבלנות שלך, אני מודה שהסבלנות שלך באמת היתה סבלנות למופת, ונתת לכל האגודות ולכל הארגונים ולכל היוצאים מן הכלל וכאלה שאינם יוצאים מן הכלל לבוא ולטעון את טענותיהם אחת לאחת במשך דקות ארוכות, או במשך שעות ארוכות, וגם אם התשובות שניתנו לאותם אנשים לא השביעו את רצונם, נתת להם את הזכות לומר שוב. ואכן, ביומיים של הדיונים זכית אפילו לציונים לשבח מכל חברי הכנסת שישבו במקום הזה. ואני מודיע לך, אני מקווה שהכנסת הזאת תסיים את פרקה בעוד ארבע שנים ו-ר חודשים, ולבטח נשב בדיונים נוספים - אני חושב שזה מודל לחיקוי, הדרך שבה ניהלת את הישיבות הקשות והבעייתיות האלה.
ואינני שמח היום, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לעמוד כאן על הבמה ולדבר בזכות החוק או נגד החוק, והלוואי שלא היינו זקוקים לחוק הזה. הלוואי שלא היינו זקוקים לו. כי זה באמת חוק בעייתי במישורים כאלה ואחרים, ולא בכדי הגיע פעם ראשונה, כפי שאני הבינותי, ראש שירות הביטחון הכללי לוועדת הכנסת לטעון את טיעוניו הביטחוניים, והוא נגע אך ורק בטיעונים ביטחוניים, אפילו שהשאלות שהוסבו אליו היו כאלה שניסו לנתב אותו לאפיקים אחרים. הוא עמד, איך אומרים - על זכותו הליגיטימית וגם על המנדט שקיים אצלו לטעון רק את הטיעונים הביטחוניים, שחלק מהם אני אטען כאן עכשיו וחלק אחר נטענו כבר, ובאמת, חבל בחוק כל כך טעון לחזור כל הזמן, אבל אני בהחלט אחזור על הדברים האלה, רק על הכותרות ועל ראשי הכותרות, על מנת להבהיר את הנקודה הבעייתית הזאת.
ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? היו בוועדה הזאת גם מקרים נוגעים ללב. הגיעה אשה בהיריון עם ילד קטן, עם תינוק על הידיים, בן שנה, ועוד ילד בן שלוש שנים, שחיה בנפרד מבעלה, וזה בהחלט בעייתי, אבל היא יכולה להתאחד עם בעלה אם היא רוצה במקום שאולי היא לא רוצה לחיות בו. אבל את אותם קורבנות שגרמו 20 המקרים, או 18 המקרים שבהם נטלו חלק בעלי תעודת זהות כחולה, כאלה שהגיעו בתוקף האי-חוק הזה למדינה שלנו וגרמו - רק חוליות ירושלמיות, אדוני היושב-ראש, בעלי תעודות זהות כחולות גרמו לפיגועים שלמעשה בעקבותם קברנו 87 אנשים, ועוד 500 ומשהו אנשים נותרו פצועים, פגועים, בנפש, בגוף, ומטופלים עד עצם היום הזה. אני שאלתי את ראש השב"כ עוד שאלה שלא היתה לו תשובה עליה, ושאלתי אותו במהלך הדיון: תאמר לי אדוני, חוץ מהחוליות הירושלמיות הללו, אנשים שהגיעו בזכות איחוד המשפחות, לכמה נפגעים הם גרמו? בשביל לדעת באמת אם זה היה מקרה אחד, כפי שטוענים כאן. אומנם חבר הכנסת יורי שטרן העיד על מקרה אחד, אבל היו, אני אומר לך, בוודאות מוחלטת, 18 מקרים, מתוכם 11 מקרי התאבדות. ואני חושב שהסטטיסטיקה הזאת מלמדת על כך, שחוץ מ-87 ההרוגים - - -

עזמי בשארה (בל"ד):
אותו מקרה שהצביע עליו חבר הכנסת שטרן, האיש לא גר פה, הוא גר בטול-כרם.

אהוד יתום (הליכוד):
אדוני, אותו מקרה ששמו הוא שאדי טובאסי, הוא דור שני למקבלי אחמ"ש - איחוד משפחות. זה אותו מקרה. ויש לי כאן, רשומים לי - חבל פשוט להיכנס, בזמן שיש לי, למקרים נוספים.

היו"ר ראובן ריבלין:
ברגע שמפריעים לך אני עוצר את השעון.

אהוד יתום (הליכוד):
אני מדבר כאן, וחבר הכנסת טאהא, אתה ישבת אתי ושמעת את ראש השב"כ. אותם נתונים שאני שמעתי אתה שמעת, ואני רציתי לשמוע את ראש השב"כ.

ואסל טאהא (בל"ד):
הוא לא ענה לי כששאלתי אותו - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טאהא.

אהוד יתום (הליכוד):
לא, לא, הוא אמר מפורשות - אני אחזור על מה שהוא דיבר, אני רשמתי את מה שהוא דיבר.

ואסל טאהא (בל"ד):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טאהא, אתה עוד מעט מדבר.

עזמי בשארה (בל"ד):
- - -

אהוד יתום (הליכוד):
חבר הכנסת עזמי בשארה, אתה לא שמעת את ראש השב"כ, אז אני אעדכן אותך, ותאמין לי שמה שאני אומר אלה דברים חד-משמעיים, כי גם חבר הכנסת מחו'ל וגם חבר הכנסת טאהא וגם חבר הכנסת זחאלקה נכחו בפגישה הזאת, שהיתה פגישה, איך אמרו? הופעה מרשימה של ראש השב"כ - אני אמרתי, זו לא הופעה מרשימה, היא הופעה כואבת מאוד. כי הנתונים שאותם הציג ראש השב"כ הם כאלה, והוא דיבר למעשה על כך, הוא דיבר על דבר שמשמש מרכיב או כפל כוח בפיגוע כאשר אדם כזה, מצויד בתעודת זהות כחולה - -

עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מחו'ל, עוד מעט אדוני מדבר.

אהוד יתום (הליכוד):
חבר הכנסת מחו'ל, אני מבקש.
- - ונוסע ברכב עם מספרים צהובים. ובדמוקרטיה הישראלית זה באמת בעייתי. וכתוצאה מכך הוא דיבר על גלגול לפיגועים. הוא לא דיבר רק על אלה שבאופן אישי התאבדו. אלה הלכו לעולמם ולקחו אתם עוד, יהודים וערבים כאחד.

ואסל טאהא (בל"ד):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טאהא, אתה הולך לדבר. תנו לו לסיים.

אהוד יתום (הליכוד):
הוא דיבר על כל שרשרת וגלגול הפיגוע, מהאיתור, מההסעה, מההכוונה, מאיסוף האינפורמציה למבצע, מבניית התשתיות. והוא דיבר על נושא אחד שאני רוצה להזכיר, שלא עלה כאן. אם נגיע למצב שבו תהיה גדר הפרדה בתוואי כזה או בתוואי אחר, והוא דיבר על זה, ראש השב"כ, הוא דיבר על בעיית המכשול הזה, אנחנו נגיע למצב שבו ההתעוררות תהיה הרבה יותר גדולה בקרב החלק שממערב למכשול, כי יהיה התיחום הזה שימזער אפשרויות - לא ימנע, בשום פנים ואופן, אבל ימזער את האפשרויות של אנשים להגיע ממזרח ולבצע פיגועים כאן אצלנו. ועל כן הוא גם הזכיר את התשתית שנתגלתה בג'לג'וליה, את ההסעה שהסיעו המחבלים בפיגוע הקשה של האוטובוס בהר-מירון, ועוד כהנה וכהנה פיגועים עם שמות וגלגולים ומגלגלים ומאכוונים ואוספי אינפורמציה.
ועל כן, חבר הכנסת טאהא, אתה צדקת, לא טאהא, דהאמשה, צדקת שבדיון הזה צריכים להיות רוב רובם של חברי הכנסת, לשמוע ממש את הנימוקים הבעייתיים, ואני לא אומר שהם לא בעייתייים, ואי-אפשר להאשים אותי בזה שלא שמעתי את חברי "עדאלה" ואת עורכות-הדין ואת עורכי-הדין וחברי הכנסת היהודים והערבים כאחד, עם כל הטיעונים שלהם, שהם טיעונים, אני לא אומר שהם לא טיעונים. אבל צריך גם לשמוע את הטיעונים האחרים ולהגיע לא רק לסטטיסטיקות, להגיע לאותן משפחות שאין באפשרותן להחזיר את יקיריהן.
זה נכון שכאן יש מקרים שבהם האשה תלך אחרי בעלה, כנהוג בחברה הערבית, ולא הבעל ילך אחרי אשתו, שזה לא נהוג בחברה הערבית. ואמר את זה אבי דיכטר. במדינת ישראל 67% מכלל המבקשים אחמ"ש הם גברים, תופעה חריגה בעולם המוסלמי, שבו האשה הולכת אחרי הגבר, הוא אמר גם את זה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תמיד הולכים למקום שבו יותר טוב לחיות.

ואסל טאהא (בל"ד):
זו אפליה כפולה.

עזמי בשארה (בל"ד):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
ואנחנו גאים בזה שבמדינת ישראל יותר טוב לחיות.

אהוד יתום (הליכוד):
אני גם גאה, אני מעלה את כל הטיעונים אחד לאחד - -

היו"ר ראובן ריבלין:
לא דיברתי נגדך, אני אמרתי רק - אני הייתי הולך אחרי אשתי אם היה יותר טוב לגור במושב, והיא באה אלי, כי יותר טוב לגור בירושלים.

אהוד יתום (הליכוד):
מאה אחוז.
- - וכאלה שעלו כאן וכאלה שעדיין לא עלו כאן, ואכן הבעיה היא סבוכה. ואני רוצה להזכיר עוד דבר: החוק הזה הוא חוק לשנה אחת בלבד. הלוואי, הלוואי שיפורקו תשתיות הטרור ובעוד חצי שנה נוכל להגיע למצב שבו כאן, בכנסת הזאת, נוכל לבטל את החוק הזה. אני באמת בעד העניין הזה - -

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.

אהוד יתום (הליכוד):
- - אבל אנחנו חייבים להגיע למצב שבו, כאשר אין לנו אמצעים אחרים להגן על תושבינו הישראלים, יהודים וערבים כאחד, ננקוט כל דרך אפשרית. תודה רבה לך, אדוני.

היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה לחבר הכנסת אהוד יתום.
28 שניות - אני נתתי לך תמיד בהתחלה יותר. אני אמרתי תודה רבה, כי בדרך כלל לוקחים אחר כך עוד דקה, אבל אדוני באמת ממושמע.
בבקשה, חבר הכנסת יוסי שריד. ואחריו - חבר הכנסת מח'ול.

יוסי שריד (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אף שהדברים כבר נאמרו, מן הראוי לחזור ולומר אותם. אני חושב שכאשר מדובר בחוק כזה, בעל משמעויות כאלה, מן הראוי שבכל זאת ספסל הממשלה לא יהיה ריק לחלוטין, ולמחאה הזאת צריך לצרף עוד מחאה על נפקדותו הבולטת במיוחד, המזדקרת לעין במיוחד של שר הפנים.
כאשר דנים בחוק הזה, גם אם הדיון הזה לא נעים לו, גם באופן כללי, ציבורי, וגם באופן אישי, הוא צריך לשבת כאן.
שר הפנים אמר שהוא מאוד מתבייש בחוק הזה. אני רוצה לשאול: מה שווה הבושה של שר הפנים? מה משקלה של הבושה הזאת? אם מתביישים לא מחוקקים.
אני רוצה לומר לשר הפנים, שכולנו או חלק מאתנו נקלענו למצבים שרצו שנעשה מעשים שמעוררים בנו בושה. אמרנו: לא, אנחנו לא מסכימים. אנחנו מוכנים אפילו לוותר על תפקידנו, ובלבד שלא נצטרך להתבייש. אין רגש יותר קשה ויותר ויותר מבייש, הייתי אומר, מן הבושה. אם אתה כל כך מתבייש, אל תחוקק את זה. אם אתה אנוס על-פי הדיבור, הדיבור של הממשלה, אז תפרוש מן הממשלה. כנראה הבושה אינה עמוקה באופן מיוחד.
עוד דבר משונה כאשר מדובר בשר הפנים. אני שמתי לב, כפי ששמו לב בוודאי רוב חברי הכנסת, ששר הפנים, מייד עם כניסתו, רצה להוכיח ולהבליט ולסבר את האוזן, שכל מה שהוא יורש מקודמו איננו ירושתו, והוא עשה את זה במופגן. אני יכול להבין את זה, ואפילו במקרים רבים זה מוצדק. דבר אחד הוא כן קיבל בירושה, מתוך נאמנות יוצאת מגדר הרגיל, שראויה ממש להשתאות. את החוק המביש הזה, שתיכף נדבר עליו, את זה הוא דווקא כן קיבל על עצמו כירושה. אולי זו הסיבה המיוחדת או העיקרית לבושה הזאת, שכנראה בכל זאת היא בושה שמשקלה קל.
אדוני היושב-ראש, זה מסוג המעמדים שהכנסת עושה את מה שהיא עושה ולא יהיה חוק. גם אם יהיה חוק, לא יהיה חוק. הכול מבינים את זה. זה לא יכול לעמוד ולא יהיה חוק. זאת אומרת שגם מתבזים וגם כנראה ישליכו אותנו מכל מיני מקומות, לא רק מהעיר, ותיכף אני אדבר גם על זה, וגם בסופו של דבר לא יהיה חוק, כי אין סיכוי שהחוק הזה יבוצע הלכה למעשה.
קודם כול, כבר נאמר, וראוי שייאמר שוב, כדי שבאמת איש לא יאמר, לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי, לא הזהירו אותי, לא העמידו דברים על חומרתם, על דיוקם. זה לא יעמוד בבג"ץ, זה לא יכול לעמוד בבג"ץ.
אדוני היושב-ראש, למה אנחנו עושים את זה לעצמנו, ובעיקר למה אנחנו עושים את זה לבג"ץ, ואחר-כך אנחנו עוד באים בטענות לבג"ץ: למה הבג"ץ מתערב? למה נוצר הרושם הזה שהכנסת, כמו איזה גן-ילדים, סרה למרותו של הבג"ץ? הרי אני בטוח שיש הרבה אנשים באולם הזה שמתפללים בלבם פנימה, שגם אם החוק הזה יעבור, הוא ייפסל על-ידי הבג"ץ, כי גם הם מתביישים, לא בושה עמוקה באופן מיוחד, אבל מתביישים. ואחר-כך אנחנו עוד מלינים על הבג"ץ. למה אנחנו עושים את זה לעצמנו, כדי שאנחנו ניראה כפי שאנחנו נראים לעתים מזומנות מדי, ובעיקר למה אנחנו עושים את זה לבג"ץ? אנחנו ממש מכריחים את הבג"ץ, אנחנו מזמינים את הבג"ץ, והבג"ץ יודע את זה, כדי להתערב בהליכים האלה, דבר לא רצוי משום בחינה.
לחבר הכנסת יורי שטרן אני רוצה לומר מלה מיוחדת. אני מקדיש לך את המשפטים האלה. תראה, החוק הזה, כבר נאמר, לא רק שהוא אנטי-חוקתי, והוא אנטי-חוקתי בעליל מיותר לומר, הוא גם אנטי-יהודי. איך אני יודע שהוא אנטי-יהודי? אני עפר לרגליו של ראש השב"כ. אני מאוד מעריך את ראש השב"כ. לפעמים אני מסכים אתו, לפעמים אני לא מסכים אתו. בכלל אין עניין כזה, וטוב שאין עניין כזה - אורים ותומים, ראש השב"כ. יש ראשי שב"כ בכל מיני מקומות בעולם. שמענו את דברם לא מזמן בהקשרים אחרים לקראת מלחמה מסוימת. לפעמים היו לדברים שחר, לפעמים לא היו לדברים שחר. אני מאוד מכבד את ראש השב"כ, ואני מכבד מאוד את מה שהוא אומר.
אני מבקש שלא תכעס עלי במיוחד אם יש דברים שאני מחשיב יותר אפילו מראש השב"כ, ואני אגיד לך מה. אני מפנה אותך, לאחר הדיון, אם יהיה לך זמן תוך כדי, תלך לספרייה, תיקח את ספר התנ"ך, תפתח בפרשת "קורח" ותקרא שם, זה יעניין אותך. מי אני ומה אני, אתם הרי בכלל אנשי המסורת והאמונה ושלומי אמוני ישראל ומה אתם לא. מי אנחנו? אבק אדם. תקרא שם, זה יעניין אותך, תלמד גם משהו. תקרא שם: האיש אחד חטא ועל כל העדה תקצוף? הרי אף אחד, אני לא יודע אם אף אחד, אני מכל מקום אינני כופר בעובדות. בוודאי יש עובדות קשות. מנפחים, מגזימים, כדי לטהר את השרץ, אבל יש עובדות והעובדות האלה הן קשות, וצריך להתמודד אתן. אבל גם בתקופה קשה, כאשר המבחן הוא קשה במיוחד, עכשיו המבחן הוא קשה במיוחד, לא כשקל. כשקל כולנו גיבורים, אבל מתי אנחנו מחויבים, כאשר קל או כאשר קשה? על כל העדה תקצוף? לא האיש אחד חטא, אנשים חטאו. על העדה תקצוף, על כל העם תקצוף? זה לא יהודי. אתם הרי יהודים מפוארים, אתם יהודים משכמכם ומעלה, יהודים שביהודים. תהיו קצת יהודים.
החוק הזה לא יחזיק מעמד לא רק בגלל הבג"ץ. החוק הזה מזמין ממחר בבוקר - וצריך לראות את זה לנגד העיניים, בכל זאת יש כאן אנשים די מנוסים - גל מחאה בין-לאומי, שישטוף את מדינת ישראל מכף רגל ועד ראש. גינויים ומחאות מכל העברים, מסוף העולם ועד סופו. טוב, כמובן אפשר תמיד לחזור לתקופות של: מה זה מעניין אותנו, מה הם מבינים, הם אנטישמים, הם לא מבינים את בעיות הביטחון הייחודיות והמיוחדות שלנו - הכול מאה אחוז בסדר. האיחוד האירופי ימרר את חיינו. האו"ם ימרר את חיינו, ואני לא מוציא מכלל אפשרות, חבר הכנסת רביץ, שגם ארצות-הברית תאמר את דברה בעניין זה. ואז אנחנו נאמר: מי אתם שתגידו לנו. ויגידו: אתם עצמכם מפירים את זכויות האדם, וגם זה נכון. בסדר, אז אנחנו נגיד.
אנחנו במו-ידינו, אדוני היושב-ראש, מחזירים למילון הבין-לאומי ולתודעה הבין-לאומית את המשוואה הזאת של ציונות--גזענות, במו-ידינו ממש. מחר בבוקר תהיה שמחה לכל האנטישמים בכל העולם, לכל שונאי ישראל. אני שואל: למה אנחנו מעוללים את זה לעצמנו? הישראלים, אולי לא רק הישראלים, אוהבים שמדברים אתם במושגים תועלתניים, אנוכיים. לא למה אנחנו עושים את זה לזולתנו, למה אנחנו עושים את זה לעצמנו? הרי אי-אפשר יהיה לעמוד בזה?
נניח, אדוני היושב-ראש, שמחר אנחנו יוצאים יחד - אני מעולם לא יצאתי דרך אגב, אבל אל תראה את זה כרמז - למשלחת פרלמנטרית משותפת. ברור לך לגמרי שבכל פורום בין-לאומי הנושא הזה יעלה. אתה יודע שאני רואה את עצמי כציוני לכל דבר. כאשר זה יעלה, אני לא יכול להגן על זה. לא רק שאני לא יכול להגן על זה, אני אחרף ואגדף את החוק המביש הזה. הרי צריך לראות לפעמים משהו קצת מעבר לחוטם. איך אנחנו נסתדר עם החוק הזה? וכאשר יתקבלו החלטות אנטי-ישראליות, מה אנחנו נגיד? אנחנו נגיד: זה לא כל כך חמור. שר הפנים שלנו אמר שהוא מתבייש.
יגידו: אה, מה אתם אומרים? שר הפנים שלכם אמר שהוא מתבייש? זה משנה לגמרי את התמונה. סימן שיש בושה במדינה הזאת. לא פסה הבושה במדינה הזאת.
מה אנחנו נגיד שם, בפורום, כשאתה ואני ניסע? - אל תראה בזה רמז - מה אנחנו נעשה? אנחנו נעמוד שם ונצא חוצץ ונדבר? על מה? על עוינות העולם. אנחנו, והרבה פעמים בצדק, דרך אגב, אנחנו אומרים כאשר מעוללים לנו מה שמעוללים לנו, ומעוללים לנו לא מעט. הורגים ורוצחים. אנחנו תמיד אומרים, אדוני היושב-ראש, שמעוללים לנו את מה שמעוללים לנו, רק מסיבה אחת, כי אנחנו יהודים. נכון? זו אחת המליצות, אבל כמו בכל מליצה או בחלק ניכר מן המליצות, יש גם גרעין של אמת. מעוללים לנו מה שמעוללים לנו, רק משום שאנחנו יהודים. החוק הזה, מעוללים בו מה שמעוללים, רק משום שהם ערבים. רק משום שהם ערבים. לא בגלל שום דבר אחר.

היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת גלאון, האם גברתי מוכנה לאפשר שתי דקות מזמנך?

זהבה גלאון (מרצ):
כן.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אדוני עכשיו יכול לדבר כאוות נפשו, ואנחנו נעשה את החשבון אחרי זה. חלק על חשבוני, חלק על חשבון זהבה גלאון. בבקשה, אדוני.

יוסי שריד (מרצ):
לכן, גם במושגים האלה של איך לא נצא מזה, גם במושגים האלה של תועלתנות, של השיקול האנוכי שלנו, זו שגיאה איומה, חבר הכנסת יורי שטרן. יש חיים, יש עולם, מעבר לחדר הוועדה, מעבר להופעת ראש השב"כ, בכל הכבוד. צריך להסתכל ולראות ולפקוח עיניים ולהבין את המשמעויות מרחיקות הלכת, כי גם אתם מודים שזה חוק חסר תקדים בספר החוקים שלנו, לא כל שכן, בספר החוקים של מדינות אחרות. אז למה לעשות את זה? אין אמצעים אחרים? מישהו רוצה לספר לי שאין אמצעים אחרים?
לכן, אדוני היושב-ראש, מדובר בחוק שאפשר להגדיר אותו למצער, כפשע חקיקתי נגד האנושות. כל חבר כנסת שנותן את ידו לחוק הזה, צריך להבין את המשמעות גם במובן האישי, שלו. כל מי שנותן ידו לחוק הזה, נותן יד לפשע חקיקתי נגד האנושות. כך הוא יצטרך לתת דין-וחשבון לעצמו במעמד הזה, וכך הוא יצטרך לתת דין-וחשבון גם לאחרים. תודה, אדוני.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת שריד. בסך הכול ירדה לך דקה, חברת הכנסת זהבה גלאון. תודה רבה.

זהבה גלאון (מרצ):
בכבוד.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מח'ול, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת טלב אלסנע.

טלב אלסאנע (רע"ם):
חבר הכנסת טאהא.

היו"ר ראובן ריבלין:
סליחה, סליחה. חבר הכנסת ואסל טאהא.

עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לברך את חבר הכנסת שריד על הנאום והפולמוס הנוקב והאמיתי שהוא עשה כאן. אולי הייתי אפילו מסתפק בזה, לתת את עשר הדקות שלי, כדי שחברי הכנסת ישבו ויחשבו על המלים שנאמרו כאן ועל הסכנות הטמונות, כפי שרואה אותן מהמקום שלו, חבר הכנסת שריד ומהניסיון שלו, גם בהשלכות על הדמוקרטיה וגם בהשלכות האנושיות של החוק וגם בהשלכות על היחס של הקהילה הבין-לאומית והדמוקרטיה הישראלית לבית הזה ולחוקים של הבית הזה.
אני אנסה לא לחזור על הדברים, שאני מסכים אתם. אני רוצה להגיד, שאולי יש עוד כמה דברים שהיו צריכים לבייש לא רק את שר הפנים, אלא את הבית הזה ואת הדמוקרטיה הזאת, גם בצורה שבה נעשו ההחלטות, או הייתי אומר, נעשה המחטף בחקיקת החוק הזה בימים האחרונים, אף שאי-אפשר להגיד שיושב-ראש ועדת הפנים לא ניסה לתת אפשרות. הוא נתן פתחון-פה, הוא נתן אפשרות לדיון הוגן בכמה ישיבות ועדת פנים. אבל, כנראה בשעה מסוימת, ברגע מסוים, הוא קיבל הוראות. ההתנהלות של ועדת הפנים וההתנהגות של יושב-ראש הוועדה אתמול בוועדת הפנים - על פניו נראה שהוא קיבל הוראות, ולא מהבית הזה, להעביר את החוק ויהי מה.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מח'ול, נדמה לי שהטלפון אצלך מצפצף?

עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
לא, זה לא אצלי.

היו"ר ראובן ריבלין:
אז מישהו השאיר אולי על השולחן? תודה רבה.

עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
מישהו התקין לי משהו?

היו"ר ראובן ריבלין:
לא, חס וחלילה. החוק הזה יכול להוציא אותך מפה, אבל לא להפקיד לך משהו.

עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אני לא יודע, אחרי ישיבות וראש השב"כ ודברים כאלה - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
כרגע אנחנו לא דנים בחוק שאתה מדבר עליו. דנים רק בחוק שאפשר להוציא אותך.

עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אני אומר את הדברים האלה, וחשוב שהציבור ישמע גם כן, וגם בג"ץ, כשידון, תהיה בפניו האינפורמציה הזאת. הוועדה דנה בלי שתהיה לרשותה הזכות לקבל בעוד מועד את חוות דעתה של היועצת המשפטית של הוועדה. לא מכיוון שאף אחד לא נזכר ואף אחד לא ביקש, אלא מכיוון שהיועצת המשפטית של הוועדה אמרה שיש לה הסתייגויות ויש לה הרבה חששות מהחוק הזה, וכדי שהיא תכין חוות דעת מוסמכת, שהיא תוכל לעמוד מאחוריה - תנו לי קצת זמן, היא התחננה.
מישהו קבע שלא נותנים לה זמן. למה? כי זה דחוף. למה? ככה. מישהו הביא את החוק הזה להצבעה היום, בקריאה שנייה ושלישית, תוך כדי גנבת הדמוקרטיה ותוך כדי החלטה, שגם אם היועצת המשפטית מבקשת, תנו לי זמן להכין חוות דעת משפטית - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מח'ול, אולי אדוני לא יודע, זה לא על חשבונך, היועצת המשפטית נשאלה אצלי, בחדרי, אם ההליך, מבחינת התקנון היה - - -

עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
לא, אני מדבר על דבר אחר, אדוני היושב-ראש. לא על עצם ההצבעה אתמול, שיש לי הסתייגות לגביה - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אני מדבר על מהות החוק.

עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
על מהות החוק. והיא אמרה בפני הוועדה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שהיא מוכנה להכין והיא רוצה להכין חוות דעת משפטית, נוקבת, שיש בה הרבה חששות לגבי המידתיות של החוק הזה, והיא ציינה את הנקודות בעל-פה, אבל אמרה: אני הצטרכתי, היה נחוץ לי, ביקשתי, תנו לי ארכת זמן להכין את זה.

היו"ר ראובן ריבלין:
סליחה, החוק הוא הוראת שעה?

עזמי בשארה (בל"ד):
- - -

עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
תיכף אני אגיד לך מה דחוף. דבר שני שעמד על הפרק בדיונים, גם שם נראה שמישהו נתן הוראה: תרמסו את הכול, אין זכויות לאף אחד. אין חוק, כי אפשר לרמוס גם חוק בישראל, כי מישהו שהוא מעל לחוק קובע: תנו לי את זה מחר.

עזמי בשארה (בל"ד):
כי חוששים מבג"ץ.

עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
כי על-פי החוק שהכנסת הזאת חוקקה, חוק שנוגע לילדים, מי שמגיש את החוק הזה - על אחת כמה וכמה אם הממשלה מגישה את החוק הזה - צריך לציין ולפרט בגוף החוק, כאשר אתה דן בהכנתו של החוק לקריאה שנייה ושלישית, איך זה משפיע על הילדים. באה הוועדה למעמד הילד ותובעת את הזכות הזאת, ואז מישהו מחליט: אז מה אם יש חוק בישראל? אני רוצה חוק מחר. למה מחר? למה היום? למה אי-אפשר בעוד חודשיים, שלושה חודשים, כדי לתת ליועצת המשפטית ארכה, ואז אולי כולם יתביישו מהחוק הזה, ולא רק שר הפנים - אני מקווה שאם הם יתביישו הם יצביעו נגד ולא ייעלמו ויתמכו בו. גם אני שואל: למה הדחיפות?
שאלנו את היועצת המשפטית וגם את ראש השב"כ, שניסה לא לענות ישירות, מה חסר בכלים שיש היום בידי הממשלה כדי למנוע את הפיגועים, את גלגול הפיגועים? הרי אתם טוענים שהסיבה היא ביטחונית ושב-18 מקרים היו באיזה גלגול של פיגוע אנשים שנוגעים בצורה כלשהי לשאלת איחוד המשפחות. אגיד לכם מה האבסורד בדחיפות הזאת. אין תשובה. בחוק ההתאזרחות הקיים, כפי שהוא, יש מספיק כלים כדי לבדוק, לחשוב, לחשב, לבחון ולמנוע את הגלגול הזה. זה קיים ארבע שנים וחצי, חמש שנים, עם כל מיני הגבלות - לפעמים בלתי אנושיות - למען הביטחון. בסדר, מותר, מקבלים את זה.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
לא מקבלים, זה קיים.

עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
זה קיים. לא, מקבלים את זה כעובדה, וחיינו עם זה עד עכשיו, היינו רוצים שזה יתוקן, אבל זה לא תוקן.
מה אומרים עכשיו? ראש השב"כ אומר: אם אני סופר את ההרוגים שיכולים לצאת מזה, יש גם מקרים כאלה, ואני רוצה למנוע את זה ולסגור הרמטית, ולכן אני צריך את החוק הזה. אני אומר שזה שקר וכזב. החוק הזה לא משנה את המצב הקיים, כי הוא בא לעגן בחוק החלטת ממשלה קיימת, שנוהגים לפיה לפחות שנה אחת. זאת אומרת, כל הכלים שהשב"כ רוצה היום - לא מחרתיים ולא אחרי הפגרה - שנחוצים לו, כי אחרת ביטחון המדינה ירד לטמיון וילך לאיבוד, קיימים בידיו היום על-פי החלטת ממשלה.

מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
הם יודעים שהחלטת הממשלה לא תעמוד בבג"ץ.

עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
כן. הם יודעים שזו החלטה שלא תעמוד בבג"ץ, מכיוון שזו החלטה שנגועה בגזענות, זו החלטה גזענית, אנטי-אנושית, החלטה שקורעת משפחות ומביישת כל משטר דמוקרטי, אז הם רוצים להציל את החלטת הממשלה על-ידי חקיקת חוק. הם רוצים לזרוק את כל הרפש הזה על הכנסת ועל הדמוקרטיה הישראלית ולא על ממשלת ישראל. אני מעדיף שזה יהיה על מצחה של ממשלת ישראל.
לכן, גם בשאלות היסוד, כאשר ראש השב"כ דיבר על גלגולי פיגועים, ידוע לכולם כאן שבגלגולי פיגועים רצחניים היו מעורבים גם יהודים ישראלים תמורת כסף.

טלב אלסאנע (רע"ם):
משת"פים.

עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
היו מעורבים משת"פים ובני משת"פים. השאלה הבסיסית היא: האם על בסיס זה אתה מוציא החלטה לגבי ההתאזרחות או האזרחות של יהודים ישראלים שגרים למשל באשקלון?
אני חושב שהחוק הזה הוא חוק אומלל, שפוגע רק בדמוקרטיה הישראלית ופוגע רק בזכות האלמנטרית של הפלסטינים במדינת ישראל ומחוצה לה. כדבריו של חבר הכנסת יוסי שריד, זה חוק שמהווה פשע חוקתי. תודה רבה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני לא בטוח שהוא אמר פשע חוקתי, אבל חקיקתי.
בבקשה, חבר הכנסת טאהא. לרשות אדוני שמונה דקות מלאות ושלמות. אחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע, עשר דקות.

ואסל טאהא (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, נשמעו כאן טיעונים ביטחוניים, הדגישו את הפן הביטחוני גם בוועדה וגם כאן. הממשלה עושה שימוש ציני בטיעונים ביטחוניים כדי להצדיק את החוק הגזעני הזה. כולנו יודעים שזו ענישה קולקטיבית. קביעת מדיניות גורפת בשל מקרים בודדים מהווה ענישה של ציבור שלם ופגיעה בזכויות הבסיסיות של אוכלוסייה נרחבת וחפה מפשע.
למה אף אחד מחברי הכנסת שנאמו לא ספר את מקרי הריגול, מכירת הנשק, הפרת האמונים על-ידי אזרחים יהודים? האם מישהו מכם חשב לשלול את האזרחות שלהם? אבל כאן, במקרה של ילדים, נשים ואיחוד משפחות, כולם מתאמצים ומעזים לחוקק חוקים כדי לשלול את האזרחות של הילדים האלה, לקרוע אותם מחיק אמהותיהם ולמנוע מהם לינוק את חלב השד של האם. כולם מתאמצים ומעזים. למה? כי האשמה שלהם היא שהם ערבים או פלסטינים.
אדוני היושב-ראש, ההצעה הזאת מבוססת על תפיסה גזענית, שסותרת את עקרון השוויון בין האזרחים, ולכן היא לא חוקית וסותרת את החוק. חוקי נירנברג זכורים מההיסטוריה כחוקים שמבוססים על אפליה גזעית, בתוכם איסור נישואין בין גזעים שונים, שלילת זכויות של גזע מסוים ועונשים קולקטיביים כבדים למפירי התקנות. ניתן למצוא את המאפיינים האלה בצורה בולטת ובוטה בחוק הזה, כאשר מפרידים ועושים הבדלה בין דם לדם בנימוקים גיאוגרפיים, או ביטחוניים או לאומיים.
אם הממשלה כבר התחילה להתערב בענייני נישואין, אני מציע לה לחוקק חוק לבטל את משרדי השידוכים בישראל, משום שהיא החליטה ומחליטה עם מי מותר להתחתן ועם מי לא, וגם מה יהיו הסנקציות על מפירי ההחלטה. ממש מדינה דמוקרטית, נאורה ומתפתחת. הסיבה האמיתית היא גם דמוגרפית, החשש שהאוכלוסייה הערבית תגדל. חוששים ממספר הערבים במדינה. זה חשש שאין לו מקום בשכל ישר ושפוי. הפחד מגידול במספר הערבים, צריך להוקיע אותו כחסר היגיון. תמיד אומרים שאזרחים ערבים הם פצצה מתקתקת.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין פה, שהיום, בין הנהר לים, יש עם שמספרו הולך וגדל, ואם יש חשש אצל ראש הממשלה והמנהיגים הפוליטיים בישראל, עליהם להיפרד מהשטחים הכבושים, עליהם לצאת, לסגת. זה החשש הגדול שלהם. אם חושבים על הנושא הדמוגרפי - יש לסגת, לשים קץ לכיבוש ולתת לעם הפלסטיני מדינה, והחשש הזה ירד מהפרק.
אדוני היושב-ראש, החוק הוא דוגמה לטיהור אתני קלאסי. במקרה הזה ישראל לא שונה ממדינות פאשיסטיות וגזעניות בעולם. הרצון האמיתי שאנחנו חשים בכל ההערות ששמענו, אם בוועדה ואם כאן במליאה, וזה לא נאמר בבירור, זה טרנספר - טרנספר בכוח לא הלך, טרנספר מרצון לא הלך, והיום חושבים על טרנספר דרך חקיקה, וזאת עליית מדרגה ופאזה חדשה בגזענות במדינה.
אדוני היושב-ראש, החוק גם נוגד אמנות בין-לאומית שעליהן חתומה ישראל, שלפיהן כל אדם זכאי לאזרחות. זו זכות שנובעות ממנה כל כך הרבה זכויות, והיא גורלית למעמדו ולחייו של אדם, לא רק במדינתו, אלא היא חורצת את גורלו ואת ההתייחסות אליו מצד כל גורם ממשלתי בעולם.
הצעת החוק לא תסייע בשמירה על ביטחון המדינה ועל אזרחיה. הנימוק שבו השתמשו יוזמי החוק אינו רלוונטי ושקרי, משום שהתוצאות של החוק יהיו הפוכות לגמרי. הפליית האוכלוסייה במדינה רק תחריף את המצב ותדגיש ביתר שאת את התנאים העלובים ואת חוסר הלגיטימיות שלה זוכה האוכלוסייה הערבית בישראל. המבקשים להיות חלק מהמדינה יראו בה רק הצעה המערערת את הזכות למשפחה, לאהבה, ומחזקת את תחושת הקיפוח והניכור של האזרחים כלפי במדינה.
אדוני היושב-ראש, כל מערך הענקת האזרחות נעשה בסמכות שר הפנים, שמתבייש, אגב, בחוק הזה, הוא אמר את זה לא אחת בוועדה, במליאה, בפגישות אישיות. אדוני היושב-ראש, אני פונה לשר הפנים, הוא מתבייש בחוק הזה, שימשוך אותו. החוק הזה מהווה מגה-פיגוע. אם מדברים על פיגועים, ורוצים למנוע פיגועים במדינה, החוק הזה, הצעת החוק הזאת היא מגה-פיגוע בדמוקרטיה ובאנושות. אני פונה אל שר הפנים למשוך את החוק, ופונה לחברי הוועדה שלא לאשר אותו ולהסיר אותו. תודה.

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת טאהא. חבר הכנסת טלב אלסאנע, לרשותך עשר דקות. אחריו - נציג שינוי, שלא קיבלתי את שמו. אם לא יהיה נציג שמי של סיעת שינוי, ידבר רן כהן במשך שמונה דקות.

טלב אלסאנע (רע"ם):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השאלה הנשאלת היא, האם החוק הזה באמת נחוץ, האם לא ניתן לחיות בלעדי החוק הזה, האם אין אפשרות אחרת אלא לחוקק את החוק הזה? הרי מדינת ישראל התקיימה ועברה תקופות הרבה יותר קשות ללא החוק הזה, ואי-אפשר לומר שהמצב היה פרוץ בתקופה הקודמת, זאת אומרת, שכל מי שרצה להתחתן היה מקבל אזרחות או תושבות באופן אוטומטי. היה חוק שמסדיר את העניין, וגם החוק ההוא קשה ומכביד, אבל בכל זאת הוא שמר על מידה מסוימת של פרופורציה בין הקושי שהוא מציב בפני המשפחות המתחתנות ומבקשות איחוד משפחות לבין האינטרס הביטחוני.
החוק הזה משתמש בשיקול הביטחוני כדי להכשיר את השרץ הגזעני. אין שום שיקול ביטחוני מאחורי החוק הזה. השיקול האחד והיחיד הוא שיקול גזעני, שיקול שלדעתי בא ליישם את התורה של פרופסור סופר, שמדברת על הסכנה הדמוגרפית, ולתת לה את הממד החוקי, וגם לתרץ אותה ולהעביר אותה תחת השיקול הביטחוני.
שמענו גם את אבי דיכטר וגם את אהוד יתום, שאומרים שהערבים ניצלו את תעודות הזיהוי כדי להיכנס למדינת ישראל או לנהיגה ברכבים עם לוחית צהובה. אני יודע כמה רכבים גנובים נמצאים כאן עם לוחיות מזויפות ברחובות המדינה; יש גם תעשייה שלמה של זיוף תעודות זיהוי או דרכונים. לכן, למה להשתמש בתירוץ הזה של תעודת זיהוי או רכב, כדי לחוקק חוק שמשנה את הסטטוס הקולקטיבי, אשר משנה את המצב החוקי במדינה, כדי למנוע מקרים כגון אלה?
כל הזמן חשבתי שמדינת ישראל היא מדינה חזקה מאוד, מדינה שיכולה להתמודד עם מדינות ערב, עם צבאות מדינות ערב. מתברר היום שהמדינה כל כך חלשה, שהיא חוששת מילד פלסטיני בן שלוש, שנולד עקב נישואים של אזרח מדינת ישראל לפלסטינית מהגדה או מהרצועה. אינני מוכן לקבל את הטיעון שהמדינה כל כך חלשה עד שהיא לא יכולה להתמודד עם הסכנה הנובעת מאותו ילד פלסטיני בן שלוש. אבל המדינה חלשה מוסרית.
המדינה הזאת הוכיחה על-ידי החוק הזה את התת-רמה שיש בה מבחינת היחס לאחר. ואם יש כישלון כאן, זה הכישלון של התנועה הציונית. זו תנועה המוכיחה היום שאין בה מקום לאחר. זו תנועה הדוגלת בדיכוי וברמיסה של זכויות האחר והשונה. ולכן היא מוכיחה את מה שאמר האלוף בני פלד, שכנראה העם היהודי נכשל בהקמת מדינה. אולי הוא יכול לחיות בגלות או בקהילה, אבל במערכת יחסים אזרחית, שוויונית, של מדינה כלפי אזרחיה, היא נכשלת. כל יום אנחנו רואים את זה בשורה של חוקים, במושגים - ייהוד הנגב, ייהוד הגליל, הפקעת בתים, הפקעת אדמות, הריסת בתים, והיום המצב מגיע עד כדי אבסורד, שנכנסים לדבר הכי פרטי של האזרח: הזכות האלמנטרית הבסיסית - ואם זו לא זכות יסוד, אני לא יודע מה היא זכות יסוד - ומחליטים עבור אזרח המדינה עם מי יתחתן, עם מי יחיה, עם מי יגור. זו זכות טבעית, שאי-אפשר לשלול אותה, אלא במקרה קיצוני שבקיצוני, כשיש סכנה ממשית. והשאלה הנשאלת היא, האם יש סכנה ממשית, עד כדי כך.
מתוך אלפי מקרים של איחודי משפחות עלו על מקרה אחד. חבר הכנסת יורי שטרן, אתה יודע שבאותו פיגוע נהרגו גם ערבים אזרחי מדינת ישראל, מטורעאן - -

יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אמרתי את זה.

טלב אלסאנע (רע"ם):
- - והיום אתה בא להעניש 10,000 אנשים בשל מעשהו של אחד. אותו אחד יש להעניש במלוא חומרת הדין, אבל לא להעניש אזרחים באופן קולקטיבי, ללא שום עוול, ללא שום מלה. כאן אנחנו עושים את הפשע.
אי-אפשר לבוא ולומר שבחוק הזה יש איזו מידתיות. הוא יכול למנוע סכנה לא ודאית, הסיכוי שיש בה הוא קטן. מצד שני, הפגיעה באותן משפחות ודאית בכל משפחה ומשפחה.
הגורם הנוסף, אדוני היושב-ראש, הוא עצם התוצאה, שבתוך המדינה יהיו שני סוגי אזרחים. עד היום כולנו קיבלנו את המצב שיש אזרחות אוטומטית המוקנית ליהודי. למרות זאת אנחנו יודעים שיותר מ-40% מאלה שהגיעו לכאן אינם יהודים, אבל קיבלו אזרחות אוטומטית. לעומת זאת, האזרחים הערבים, אלה שרצו לקבל אזרחות, היו נתונים לחסדו של שר הפנים, במסגרת שיקולים הומניטריים. אבל את החסד הזה של השיקול ההומניטרי, שיקול שר הפנים, גם את זה מבטלים. גם את השיקול הבסיסי מפקיעים. לכן אי-אפשר לדבר על דמוקרטיה כשיש מערכת חקיקה שונה לאזרחים שונים.
אינני סבור, רבותי, שהחוק הזה ימנע את הנישואין ממי שרוצה להתחתן עם בחירת לבו, אבל החוק הזה יהפוך את החיים המשותפים לחיים בלתי חוקיים. אנשים ימשיכו להתחתן וימשיכו לחיות, אבל אנחנו כאן יוצרים מצב אבסורדי, שאנשים יחיו בניגוד לחוק ושלא כחוק. הם יחיו כאן בצדק, כי זו זכותם הטבעית, אבל בניגוד לחוק הגזעני הזה.
אי-אפשר לומר, רבותי, שכל חוק שזוכה לרוב הוא חוק שאפשר לחיות אתו ולהשלים אתו. אנחנו יודעים שכל החוקים של נירנברג עברו ונתקבלו ברוב, יכול להיות ברוב יותר גדול מהרוב שיעבור החוק כאן. אבל החוקים האלה היו הבסיס לפשע נגד האנושות. לכן אסור להסתפק בזה שיש לנו רוב להעביר חוק. השאלה היא האם החוק הזה צודק. לדעתי, שום רוב לא יכשיר את שרץ הגזענות שבחוק הזה. התוצאה תהיה, שנוסף על מאות אלפי העובדים הזרים ששוהים כאן בניגוד לחוק, או בצורה לא חוקית, יחיו כאן אזרחי המדינה, יחיו ילדים, משפחות, אומנם בצורה שהיא לא חוקית על-פי החוק הזה, אבל היא נכונה וצודקת.
אדוני יושב-ראש הוועדה, אי-אפשר להגיד שמיצית את הדיון בוועדה בסוגיה כל כך קשה, כשאתה מקבל הוראות והנחיות מחוץ לכנסת. אדוני, אי-אפשר לדבר על הפרדת רשויות, כשהכנסת שצריכה להיות הריבון, מופעלת על-ידי גורמים חוץ-פרלמנטריים.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
איך אתה יודע?

טלב אלסאנע (רע"ם):
בשל העובדה שיש בעיה למשרד הפנים, עקב הדיון בבית-המשפט הגבוה לצדק בגין עתירות שתלויות ועומדות שם, והחשש שלהם שבית-המשפט יפסול את ההחלטה הגזענית של הממשלה שנתקבלה לפני שנה, ולכן רוצים לחזק אותה החלטה גזענית על-ידי חקיקה - אתה רומס את כללי הדיון ומונע דיון בהסתייגויות על החוק.

אילן שלגי (שינוי):
למה אתה כל הזמן אומר "גזעני"? מספיק עם זה. אל תגזים.

טלב אלסאנע (רע"ם):
זה גזעני מיליון פעם ועוד פעם אחת.

זהבה גלאון (מרצ):
זה חוק גזעני.

טלב אלסאנע (רע"ם):
אם אתה מתבייש במלה גזעני, תקרא את החוק, והייתי רוצה לראות מה היית אומר אילו במדינה באירופה היו מחוקקים חוק כזה נגד היהודים, ואומרים שיהודי שחי במדינה זו או אחרת באירופה אסור לו להתחתן עם בחורה זו או אחרת - איך היית מגדיר את זה? על דברים יותר פשוטים מזה שמענו את הכעס והזעם שלכם.

אילן שלגי (שינוי):
אין מדינה אירופית שמוקפת על-ידי אויבים שרוצים להשמיד אותה.

טלב אלסאנע (רע"ם):
סליחה, מה?

אילן שלגי (שינוי):
תראה לי מדינה אירופית שמוקפת על-ידי מדינות שרוצות להשמיד אותה.

טלב אלסאנע (רע"ם):
אילו מדינות? תפסיק עם התירוץ הזה שהביטחון מכשיר כל שרץ. זה שיש מאבקים ויש סכסוכים, תמיד היו. אפילו ב-1948, בתקופת הקמת המדינה, כשהמצב המדיני היה הרבה יותר קשה, ומדינת ישראל היתה הרבה יותר חלשה, לא חוקקו את החוק הזה. יכלו לחוקק אותו על-פי ההיגיון שלך. אבל לא חוקקו כי יש גם היגיון. גם למידת הניצול של המצב הביטחוני יש גבול.

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
משפט סיכום.

טלב אלסאנע (רע"ם):
רות המואביה, על-פי החוק הזה, לא היתה מקבלת איחוד משפחות, ואז לא היה נולד המלך דוד. לכן החוק הזה הוא חוק אבסורדי. חוק שההשלכות שלו הן מסוכנות הרבה יותר מכל תועלת אפשרית, אם יש כזאת.

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה רבה. חבר הכנסת רן כהן, שמונה דקות לרשותך. אחריו - חבר הכנסת זחאלקה, גם כן עם שמונה דקות. אחריו - חברת הכנסת זהבה גלאון, עם תשע דקות.

זהבה גלאון (מרצ):
תוסיף לי ולרן כהן את הזמן של ג'ומס ושל אבו וילן.

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
אני לא בטוח.

רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, על מהותו של החוק הזה ועל טבעו מייד אדבר, ואני לא מתכוון לחסוך את שבטי. אבל על צורתו של החוק הזה, לעניות דעתי, לא יכול להיות שום ויכוח שמדובר בחוק היסטרי. יש פה איזו היסטריה שהובילה אנשים, לעניות דעתי, לעשות את ההיפך הגמור ממה שהיה צריך לעשות כדי להגיע אפילו ליעדים המוצהרים שלהם. אנסה בשקט, בנחת, להוכיח את זה.
חבר הכנסת יורי שטרן, אמרת שהיה מקרה, ואולי היו גם כמה מקרים, שבהם היו ערבים מעורבים בפיגועים, ומנסים פה למנוע את כניסתם או את אזרחותם. לפי ההכללה הזאת, היו גם כמה יהודים שריגלו ובגדו בישראל. נו, וכי מה, אנחנו נאשים את כל היהודים, או נפעל נגדם? אני זוכר שכאשר האלוף דאז מתן וילנאי היה ראש אכ"א, פניתי אליו בקשר לאיזה חייל שסילקו אותו מקורס מפני שהוא חתם בכיכר-דיזנגוף על איזו עצומה, אגב, אפילו לא של סרבנות. ואז אמר לי מתן וילנאי בתפקידו דאז: אני כבר מחכה למרגל הראשון שיצא מכל הרשימות האלה, זה קשקוש. והחזירו אותו לקורס. לימים הוא היה קצין מעולה.
רבותי, אתם נוהגים בהיסטריה. מדוע בהיסטריה? משום שאין לוקחים מקרים בודדים והופכים אותם לכלל בנוגע לעשרות ולמאות אלפים ומיליונים. מזה לא מגיעים לשום טובה ולשום תועלת. זה לא נכון. אחד או שניים, או עשרה, או 20, שירצו להיות מפגעים, לא יחכו לאברהם פורז שייתן להם את חוק הכניסה לישראל, כדי שהם יהיו תושבים. הם ייכנסו ויהיו מפגעים. השאלה אם אתם מתמודדים פה עם המוטיבציה להיות מפגעים בחוק הזה. בחוק הזה אתם יוצרים מוטיבציה להיות מפגעים. זה חוק אנטי-ביטחוני. לא רק שזה לא חוק ביטחוני, זהו חוק אנטי-ביטחוני. מדוע? משום שהגורם העמוק, התשתיתי, האובססיבי, שמביא אדם לעיוורון ולעשיית מעשי משטמה מתועבים, שאני מתעב אותם, מעשי הטרור - זה השנאה, זו תחושת הקיפוח, זו תחושת החרפה, זו תחושת הבוז. כשבחוק כזה אתם יוצרים את כל התחושות האלה, אתם מבעירים בעירה. אתם לא נלחמים למען הביטחון. אתם יוצרים עבודה למערכת הביטחון, כיוון שמכאן תיוולד שנאה ומכאן ייוולדו אותם אנשים שירצו בגין שנאתם לשנוא את ישראל, לפגע בה ולפגוע בה.
אומרים לי: הטיעון הביטחוני. זה לא טיעון ביטחוני. זה חוק אנטי-ביטחוני. כי הוא יוצר מוטיבציה לפגוע בישראל ובביטחונה.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
גם כשאתה הורג מחבלים אתה יוצר מוטיבציה אצל בני משפחה לפגוע בנו. אז מה, תפסיק לפגוע במחבלים?

רן כהן (מרצ):
חבר הכנסת שטרן, אני ממש מודה לך על השאלה. אתה יודע למה? כי זה בדיוק ההבדל. מה שאמרת זה בדיוק ההבדל בין החוק הגורף הזה לבין הפגיעה ההכרחית הנקודתית במפגע, בטרוריסט ובפצצה המתקתקת.
אילו שמת את האצבע שם, אתה יודע שהייתי אתך, ולפעמים גם הייתי לפניך. ומה שצריך זה באמת לפגוע בטרוריסטים האלה מבעוד מועד, לאתר אותם נקודתית ולבודד אותם, כי אין לנו ברירה. אבל כשאתה מוליד בקרב עשרות אלפי אנשים את תחושת הפגיעה והשנאה והמשטמה והקיפוח, מה אתה מצפה שיקרה? מה שיקרה זה שמקרבם יצאו אותם אנשים שהתחושות האלה הובילו אותם לעשות דברים, ואתה יודע שאני מתעב אותם. ואני אומר את זה כדי, חס וחלילה, לא להישמע מסביר. לא רוצה להסביר. אז אני בעד מה שאתה אומר, בהם לפגוע.
הדבר השני שאני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש - תראו לאילו אבסורדים אנחנו מגיעים. היום היתה לי ישיבה של הוועדה לעובדים זרים. במדינת ישראל מסתובבים - ואגב, אף אחד לא יודע את המספר האמיתי - 300,000 עובדים זרים, 280,000, אולי 350,000. אתה יודע את זה היטב. אתה מכיר את הפרטים האלה לפני, כי עסקת בזה לפני. אתה יודע שבמדינת ישראל אנשים יוצרים, וזאת עובדה, מצב שבו הם תושבי קבע פה.
אתה יודע את יחסי למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כי אין לעם היהודי מדינה אחרת בעולם מלבד זאת. לכן אני למשל נגד זכות השיבה באופן הכי חריף והכי בוטה. אמרתי את זה לחברי הפלסטינים בכל הזדמנות, בכל מקום, ואני אמשיך להגיד את זה. אבל עם כל הכבוד, זה אף פעם לא הביא אותנו למצב של להיות אנטי-אחרים, אנטי-גויים באופן טוטלי וגורף, וזה מה שהחוק הזה עושה, משום שהוא יוצר מצב של דה-לגיטימציה להיות משהו אחר. בנישואים, בהולדת ילדים מדינה נלחמת בילדים?
רבותי, אתם יודעים על מה מדובר, כשמדינה שלי, של העם שלי, שנולדה בתמצית הכי אנושית בעולם כדי להציל עם מפירוק טוטלי, משנאה טוטלית, מהשואה הכי גדולה שהיתה בעולם, ופתאום המדינה שלי רודפת ילדים, אם הם בני 12 או 12 וחודש? כנסת ישראל? רבותי, אנחנו לא מתביישים להסתכל בראי היום, כשאנחנו רואים את החוק הזה מובא לכאן לחקיקה על-ידי כנסת ישראל?

היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני מגיע לסיום.

רן כהן (מרצ):
אני מסיים, אף שיש לי גם זמן של אחרים. ג'ומס לא מדבר.

היו"ר ראובן ריבלין:
לא, רק מי שנמצא פה יכול לוותר על זמנו. אם הבאת את זה בחשבון, אני לא אקפיד אתך על דקה, דקה וחצי.

רן כהן (מרצ):
אני הבאתי את זה בחשבון, אבל אני כבר מסיים.

היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר, אבל יכול לוותר רק מי שנמצא פה. מי שלא נמצא פה, זו לא חוכמה שהוא מוותר.

רן כהן (מרצ):
אני אסיים בתוך דקה, אולי 90 שניות. אדוני היושב-ראש, אני מוכרח לומר לך שכתוב בסייגים בתת-סעיף (2): "רשאי שר הפנים להעניק אזרחות או לתת רשיון לישיבה בישראל, לתושב אזור, אם שוכנע כי הוא מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה וכי הוא או בן משפחתו פעלו פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה או עניין חשוב אחר של המדינה, או שהענקת האזרחות או מתן הרשיון לישיבה בישראל הם מעניינה המיוחד של המדינה".
תגידו, אתם באמת חושבים שאנשים רוצים להיות תושבים במדינה הזאת רק משום שהם בעלי אידיאלים, ואין בכלל לגיטימציה לחיות בה כי הם רוצים לחיות בה, להתחתן, להוליד ילדים, לעבוד ולהתפרנס? זה אומר שאדם צריך ללכת ממש עם הדגל הזה מורם כלפי מעלה ולהיות תורם למדינה?

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת רן כהן, חבר הכנסת יורי שטרן, האם החוק לא מכוון לגבי איחוד משפחות ונישואים לכל העולם?

זהבה גלאון (מרצ):
לא, זאת השערורייה.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
החוק מביא בחשבון את מצב המלחמה בינינו לבין הפלסטינים, והמגבלות שהוא שם הן מגבלות על פלסטינים בלבד.

היו"ר ראובן ריבלין:
אבל למה שלא נחיל את החוק לגבי כל אדם שבא לארץ?

רן כהן (מרצ):
הוא לא.

היו"ר ראובן ריבלין:
דרך אגב, באנגליה לא יכולים לקבל אזרחות עקב נישואים כל כך מהר, אבל צריך לעשות את זה לגבי כולם.

רן כהן (מרצ):
אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מודה לך גם על הדברים החכמים. זו כל מהותו - ההבדל שבין הכלל לבין ההתמקדות. אמרתי לך, חבר הכנסת יורי שטרן, שזה לא חוק שבא מתוך מניעי הביטחון, כי החוק הזה מוביל לאנטי-ביטחון. הוא מוביל למצב ביטחוני הרבה יותר גרוע, כי הוא מתסיס. שום חוק מתסיס לא יכול לתרום לביטחון, כי הוא גורם רק רעה לביטחון, אבל הסיומת היא באמת באותה פסקה שאותה קראתי. מה זה הדבר הזה, ששר הפנים יכול לתת זאת רק למי שהולך בראש ואומר שהוא תורם למדינה?
תשמע, שישה יהודים אלה שהובאו עכשיו מעירק - תאמין לי שאני התרגשתי עד דמעות מזה. שישה יהודים מאוד מבוגרים. תאר לעצמך שהיינו אומרים שהם יוכלו לבוא לכאן רק בתנאי שהם יתרמו לביטחון או יתרמו במשהו. כיהודים הם צריכים להגיע לאיזה מקום, לחיות ולשים את הרגליים פה. הם הובאו לכאן, וזה נהדר להם ולנו שהם פה. אתם רוצים לחוקק בחוק שאנשים יהיו סופר-אידיאליסטים כדי לחיות? לאנשים מותר לחיות מכוח החיים, לא מכוח דברים אחרים. תודה רבה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת רן כהן. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה, אדוני. שמונה דקות עומדות לרשותך, ולאחר מכן תדבר חברת הכנסת זהבה גלאון - ולה יעמדו תשע דקות.

זהבה גלאון (מרצ):
למה אין שר במליאה, אדוני היושב-ראש?

היו"ר ראובן ריבלין:
יושב-ראש הוועדה הוא המביא את החוק, והוא נמצא פה כל הזמן. היה פה שר תורן.

זהבה גלאון (מרצ):
אבל, למה אדוני לא מקפיד שיהיה פה שר קבוע?

היו"ר ראובן ריבלין:
נמצא פה יושב-ראש הוועדה. היו פה שרים תורנים. אני חושב שיש פה הערה לכמה חברי כנסת מדוע הם לא נמצאים פה באולם. אדם רוצה להצביע, יסתכל נכוחה ויצביע, אבל יש פה חוק שבהחלט צריך לשמוע אותו.

זהבה גלאון (מרצ):
אנחנו רוצים שהשר יקשיב למה שיש לנו להגיד לו.

היו"ר ראובן ריבלין:
אני מתאר לעצמי שאמרו לו. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה.

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי וחברות הכנסת, אסור שפוליטיקאים במעשיהם ישאירו מאחוריהם שובל של אומללות וסבל. למרות השם הרע - לצערנו - של הפוליטיקה, מטרת הפוליטיקה היא נעלה, לשמור על חיי אדם ולאפשר קיום חיים הוגנים ונורמליים לכלל בני-האדם. לפעמים עומדים בפני הפוליטיקאים, מה שנקרא, אילוצים, והם נאלצים לעשות - ככה הם אומרים, או ככה לפחות הם מתרצים - דברים שפוגעים פה ושם בבני-אדם. לפעמים הפוליטיקאים לא מודעים, ולצערנו לפעמים מעלימים עין מתוצאות מעשיהם.
כאן יש לפנינו חוק שכל באי הבית הזה יודעים את השלכותיו. אפילו התומכים הנלהבים ביותר בחוק הזה יודעים אילו אסונות הם גורמים במו-ידיהם המצביעות היום על החוק. הם יודעים שהם קורעים משפחות. הם יודעים שהם מפרידים איש מאשה. הם יודעים שהם מפרידים אבא מאמא. הם יודעים זאת.
הם גם יודעים, שאף אחד לא יגלגל כאן עיניים, שזהו חוק גזעני. אין מלה אחרת לתרץ את החוק הזה. אני לא יודע מדוע ממשלת ישראל חותמת על אמנות בין-לאומיות אם היא לא מכבדת אותן. אזרח רגיל, אם הוא עובר עבירה על חוק מקומי, הוא נענש.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת זחאלקה, אני לא אומר לך מה עמדתי לגבי החוק, אבל יש להתחשב גם בסיבות שהביאו לחוק. הסיבות הן לא גזענות אלא הרצון של הדמוקרטיה לשמור על עצמה. יכול להיות שהיא עושה לא נכון, אבל - - -

עזמי בשארה (בל"ד):
- - -

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
ההיסטוריה של הרוע, אדוני היושב-ראש, היא ההיסטוריה של התירוצים של הרוע. אין רשעות שטנית. מה זה שטן? זה רשעות ללא מניעים. אני יודע שמאחורי החוק הזה יש מניעים, אבל מייד אומר כמה מלים על כך שרוב רובם של המניעים האלה הם מניעים - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני יכול לעזור לי. אדוני מבין את המתאבדים?

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מה הקשר?

היו"ר ראובן ריבלין:
אני שואל אותך. אתה לא חייב לענות, אתה לא בחקירה. אני, למשל, לא יכול להבין את זה, אבל הם קיימים.

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני מתנגד בחריפות.

היו"ר ראובן ריבלין:
המניעים הם, אולי, כדי למנוע אפשרות שמישהו ייכנס לארץ.

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
תיכף אגיד לך, כן או לא. יש ויכוח על זה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ראובן ריבלין:
יפה, באמת כדאי. עצרתי את השעון, דרך אגב, כשהפרעתי לך.

עזמי בשארה (בל"ד):
אתה צריך להיות בעד החומה אם כך.

היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא בעד החומה. אני לא בעד החומה.

זהבה גלאון (מרצ):
אם מחר ייכנס מפגע דרך החומה - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
גברת גלאון, את מייד אחריו. חברת הכנסת גלאון, מייד תוכלי להסביר במשך תשע דקות.

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חשוב לציין שיש אמנות בין-לאומיות רבות, שאני לא אמנה אותן כאן, שישראל חתומה עליהן, שהחוק הזה בפירוש מנוגד להן בתכלית הניגוד. כבר היום התחילו ארגונים בין-לאומיים רבים, ביניהם "אמנסטי אינטרנשיונל" ו-מבםץH ףפטחיR פבWאאט למחות בצורה חריפה ביותר על החוק הזה. אנחנו מדברים על עולם שבו מדינה לא יכולה לחוקק חוקים כאוות נפשה ולא כל חוק שרירותי צריך לעבור. יש גם חוק בין-לאומי. אם אזרח עובר על החוק המקומי הוא נענש. אני אומר לך מעכשיו, אדוני היושב-ראש, שהחוק הזה לא יעבור בשקט בעולם. לא יעבור. העולם לא יחריש עליו.
יכול להיות שאנשים אמרו או"ם-שמום, אבל אם ישראל רוצה להיות חלק מהקהילה הבין-לאומית, יש לזה מחיר - לכבד את החוק הבין-לאומי ולא לחוקק חוקים גזעניים. זה המחיר. אחרת היא תוקא מקרב שבטי העמים. זאת המציאות. אני רואה גם בחוק הזה סנונית ראשונה של חקיקת אפרטהייד בארץ.

יחיאל חזן (הליכוד):
אל תפחיד אותנו.

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני לא מפחיד אותך.

יחיאל חזן (הליכוד):
אל תפחיד אותנו.

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני לא מפחיד אותך, אני מעיר את עיניך לפני שאתה מחליט. אני מזהיר אותך. אני מזהיר אותך. אני מזהיר אותך ואומר: דע מה אתה עושה, דע על מה אתה מצביע.

יחיאל חזן (הליכוד):
זה החוק הכי צודק שחוקק במושב הזה.

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מבחינה משפטית החוק הזה הוא לא דמוקרטי, והוא נחקק בהליך לא דמוקרטי. מדוע ההליך אינו דמוקרטי? אפילו בתהליך החקיקה עצמו חייבים חברי הכנסת, על-פי חוק, לדעת מה מידת הפגיעה בילדים בכל חוק בארץ, וזה לא נעשה.

יחיאל חזן (הליכוד):
בשם הילדים - - -

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
החוק נמסר לעיונם של יועצים משפטיים ובראשם היועצת המשפטית של ועדת הפנים. היא נתנה חוות דעת עם תיקונים למכביר בחוק. מה עשו חברי הכנסת מהקואליציה שעובדים באופן אוטומטי? זרקו את זה לפח. הם לא רוצים לשמוע. כל ההערות של היועצת המשפטית היו הערות משפטיות גרידא על חוקיותו של החוק, שהוא ייעשה במידה. גם נתונים שביקשנו, אדוני היושב-ראש, לא הוצגו בפני חברי הוועדה.
החוק חוקק על גלי מצב של היסטריה. כך הוא נעשה. נתונים? עשו עבודה בעיניים על האנשים. למען ההגינות אני אגיד, שלי לא אכפת ולא משנה המספר, אם זה 100,000, אם זה 200,000, אם זה 300,000 או אם זה 50,000, אבל לרוב חברי הכנסת חשוב אם מדובר ב-10,000 או ב-20,000 או או ב-50,000 או ב-100,000.

יחיאל חזן (הליכוד):
לא נכון.

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
המספר שנמסר הוא מספר לא נכון. מסרו עובדות לא נכונות. מספרם של מבקשי האשרות, ביניהם משתפי הפעולה, לא עולה על 30,000. מאיפה המציאו את המספר 130,000? כי הם הוסיפו את הילדים, כאילו מי שחי בארץ, אם היה מתחתן עם מישהי לא מהשטחים, לא היה מוליד ילדים. ידעו חברי הכנסת את העובדות - כולם החליטו ואצו רצו לחוקק את החוק הזה ללא שום הצדקה, על בסיס נתונים לא נכונים. פשוט לא נכונים.
יש סוג של חוקים, אדוני, שלא יעשו שום דבר טוב. הם יעשו רק רע. אני לא רואה שום דבר טוב שיצמח מהחוק הזה, לא לביטחונם של אנשים, לא למניעת פיגועים. אין שום תכלית ראויה לחוק הזה. זה חוק שכולו רע. חוק שמשאיר שובל של אומללות ושל סבל של אלפי אנשים אסור שיעבור בבית הזה. תודה רבה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. לאחר מכן חברי הכנסת חיים אורון, אבשלום וילן ואחמד טיבי - אחרון הדוברים. אחריהם ישיב יושב-ראש הוועדה. תשע דקות עומדות לרשותך, גברתי.

זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש הוועדה, אני מצטערת שעם סיום מושב הכנסת בוחרת כנסת ישראל להכתים את ספר החוקים שלה באחד החוקים שמהווים חרפה לכנסת ישראל. חרפה לכנסת ישראל. מה הזדרזה ממשלת ישראל בחקיקה מזורזת, בהפיכת סדרי עולם? מה היה החיפזון להביא חוק שלא יעמוד בעיני במבחן בג"ץ? חוק שהוא בלתי חוקתי בעליל, חוק שמפלה בין דם לדם, חוק שחוקק על בסיס אתני, חוק שפוגע בזכויות יסוד בסיסיות של ערך המשפחה, של הזכות לשוויון, של הזכות להתאהב. רבותי, אתם פוגעים בזכות להתאהב.
אדוני היושב-ראש, שאלת קודם את חבר הכנסת רן כהן שאלה, ואני רוצה שתשמע אותי. אמרת: זה חל בכלל לגבי אנשים שנישאים להם? אדוני היושב-ראש, אני רוצה לתאר לך סיטואציה - שני אחים מנצרת, אח אחד מתאהב באשה שנולדה ברומא, הוא נישא לה ומביא אותה לארץ. אשתו זו מקבלת אזרחות וילדיו אזרחים ישראלים. אדוני היושב-ראש, אני עומדת על זה שתתרכז בדוגמה שאני נותנת לך.

היו"ר ראובן ריבלין:
ודאי. אני מתייחס לחבר הכנסת בשארה בשלב זה, כי הוא שאל שאלה והוא פשוט טועה.

זהבה גלאון (מרצ):
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, שתראה את גודל האבסורד, את גודל העוול. תסלח לי, אדוני היושב-ראש, על הביטוי הלא פרלמנטרי - את גודל הטמטום. אני חוזרת על הדוגמה: שני אחים מאותו בית ומאותה משפחה נישאים לשתי נשים שונות. אח אחד נישא לאשה מרומא, שמקבלת אזרחות, ואח אחר נישא לאשה משכם, שאינה מקבלת אזרחות, וילדיו אינם אזרחים.

יחיאל חזן (הליכוד):
שילך לגור בשכם.

זהבה גלאון (מרצ):
מאה אחוז, יצא המרצע מן השק.

אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
מה רע בשכם? מקום קברו של יוסף הצדיק.

זהבה גלאון (מרצ):
יצא המרצע מן השק, חבר הכנסת חזן. אל תגידו שמדובר בבעיה ביטחונית, תגידו שמדובר בבעיה דמוגרפית.

יחיאל חזן (הליכוד):
גם - - - וגם דמוקרטית.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חזן, אנחנו מקיימים פה דיון זה השעה השלישית. אדוני הואיל עכשיו להיכנס, אבל לא את כל קריאות הביניים שיכול היה לקרוא ישליך על חברת הכנסת גלאון. אדוני, היה פה דיון מאוד רציני ויש פה שאלות רציניות, ויחד עם זה יש עמדות. כל אחד יביע את עמדתו גם באמצעות הצבעתו.

זהבה גלאון (מרצ):
בשם הביטחון כנסת ישראל מכשירה כל שרץ. אני חוזרת ואומרת, שצורכי ביטחון מכשירים כל עוול. אנחנו נותנים עכשיו לגיטימציה למיסוד העוול כלפי אלפי ילדים, נשים, משפחות. אני חושבת שצריך לעשות הכול כדי להגן על ביטחונה של מדינת ישראל, אבל בחוק הקיים היום יש אפשרות לשר הפנים לבחון כל מקרה ומקרה לגופו, והדברים נעשים בקפידה. ומה אנחנו באים ואומרים? אנחנו עושים החשדה קולקטיבית. אנחנו הופכים את כל האנשים שנישאים להם - אם גברים ואם נשים, למפגעים בפוטנציה. שאל אדוני קודם את חבר הכנסת זחאלקה: אתה בעד המתאבדים? הלוא עולה על הדעת שיש מישהו בעד המתאבדים? אתה בעד הגדר?

היו"ר ראובן ריבלין:
לא, גברתי. לא עולה על דעתך, לא עולה על דעתי. לא צריך להגזים ולדבר בשם כל העולם.

זהבה גלאון (מרצ):
אני מדברת על כנסת ישראל עכשיו.

היו"ר ראובן ריבלין:
בוודאי. אני בהחלט מאמין.

זהבה גלאון (מרצ):
על אותה כנסת שצריכה להרים את ידה ולהכשיר את השרץ. אדוני היושב-ראש, אתה נגד הגדר. אבל אומרים לנו ומסבירים לנו שהגדר חשובה, ומשקיעים בה מיליארדים, כי היא תמנע מפגעים וצריך לעשות כל מאמץ למנוע מפגעים. אבל אם ייכנס המפגע הבודד דרך הגדר, ובאותה מידה, אם יעשו איחוד משפחות וייכנס אותו מפגע בגלל איחוד משפחות, אז בגלל זה אנחנו אומרים עכשיו שהכול לא לגיטימי ואנחנו אומרים לאלפי אנשים, אתם לא יכולים להינשא, אתם לא יכולים להפוך לאזרחים. יש אלפי משפחות שעניינן תלוי ועומד בבג"ץ, כי המדינה לא נותנת להם אפשרות להתאחד. עכשיו יבוא חוק כזה, יחול עליהם רטרואקטיבית; חוק כזה יקרע משפחות, חוק כזה לא יאפשר לאנשים את הזכות הבסיסית לקיים משפחה, לחנך ילדים. איזו מדינה אנחנו רוצים להיות?
אדוני היושב-ראש, אני חייבת לומר לך איך כל פעם מחדש בשם ההיסטריה שנוצרת כתוצאה מתקופה קשה - והיתה תקופה קשה של פיגועים קשים, אבל בשם ההיסטריה הזאת אנחנו מרשים לעצמנו לתת יד לחקיקה שהיא עוול. אני חוזרת ואומרת שהיא מיסוד העוול. חקיקה שבסופו של דבר הרי לא תשנה את המצב שקיים היום. המצב הקיים היום ממילא מאפשר לשר לבחון, ממילא מאפשר לשר לראות אחד אחד, אחד אחד. הרי מוציאים את הנשמה לאותם אנשים שנישאים. הרי אנחנו יודעים על טרגדיות איומות של משפחות אומללות בגלל הסיטואציה הזאת.
אז באה עכשיו הכנסת ונותנת יד לחוק - כל פעם כשנדמה לי שהנה הגענו לתחתית המדרון המוסרי ולא ניתן להתנוול יותר, לא ניתן, כבר עשינו הכול, כל פעם מתברר, אדוני היושב-ראש, שאין גבול לעומקה של תהום זו ואין גבול, וכנראה אפשר להידרדר. זו תהיה חרפה לכנסת, שאתה עומד בראשה, אדוני היושב-ראש, שהיא מכתימה את ספר החוקים שלה בחוק גזעני, חוק בלתי חוקי.
אני מודיעה כאן, מעל דוכן הכנסת, שסיעת מרצ תפנה לבג"ץ אם החוק הזה יתקבל. אתם מעמידים אותנו במצב שאנחנו צריכים לקבל ולבקש סעד מבית-המשפט העליון, כי הכנסת הזאת נותנת יד לחקיקת חוקים גזעניים, בלתי חוקיים, שפוגעים בזכויות אדם. תודה רבה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אני מודה לה על כך שעמדה בלוח הזמנים. חבר הכנסת אחמד טיבי. צריך להודיע לחבר הכנסת סער, שאם הוא רוצה לנמק את התנגדותו, הוא צריך להיות פה. חבר הכנסת טיבי, לרשותך עשר דקות תמימות ומלאות ונטו. אני מוכרח לומר, שחבר הכנסת טיבי הוא הנפגע העיקרי מההסדר, שכן הוא הגיש 15 הסתייגויות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
16, אדוני.

היו"ר ראובן ריבלין:
אצלי רשום 15, יכול להיות שנולדה עוד אחת כתוצאה - - -

יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
כמה הסתייגויות הוגשו?

היו"ר ראובן ריבלין:
הגישו מספר רב מאוד של הסתייגויות, אבל פעלנו לפי מסתייגים ולא לפי הסתייגויות. היחיד שנפגע מעניין זה הוא חבר הכנסת טיבי.

זהבה גלאון (מרצ):
יש לו בונוס?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
זה תלוי ביושב-ראש.

זהבה גלאון (מרצ):
במקרה שצריך, תן לו.

היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו ניתן לו עשר דקות מלאות. חבר הכנסת טיבי הוא חבר כנסת שכל מלה אצלו שקולה והוא יודע לעמוד בלוח הזמנים. חבר הכנסת טיבי, נא להתחיל, אדוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
תודה רבה לך, אדוני. ג"מ הוא מרצה בג'נין. הוא תושב אחד מכפרי ואדי-עארה, נשוי זה שנה וחצי לבחירת לבו א' מסלפית. מדי פעם היא היתה מצליחה להיפגש ולהתייחד עם בעלה ביישוב מגוריו. שניהם מרצים באותה אוניברסיטה, אבל קיבלו צו או מכתב ממשרד הפנים שמגרש את האשה מהיישוב ומורה לה לחזור לאזור - ה"אזור", קרי השטחים הכבושים - ואומר לה שכל שהייה שלה בוואדי-עארה היא עבירה על החוק, שדינה העמדה לדין.
מדובר באזרחית שומרת חוק. מדובר באזרח שומר חוק. אדם שבחיים שלו לא עבר אפילו עבירה פלילית.

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אפילו לא עבירת חנייה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אפילו לא עבירת חנייה. שום דבר. כל מה שהוא ביקש לעשות זה להתחתן. אני הבאתי דוגמה שהיא, אני לא אגיד טיפוסית - דוגמה שכדאי שאנשים ידעו עליה, ייתנו עליה את דעתם. שני אקדמאים, בחיים לא עברו עבירה, זוג למופת, שלפי החוק הזה הם לא יכולים להתייחד בבית המשותף שלהם.

יחיאל חזן (הליכוד):
הם יכולים בסלפית.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
בבית המשותף.

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
למה לא בכפר-קרע? יש להם בית שם.

היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, שימו לב. חבר הכנסת זחאלקה, אם אתה תפריע זה יהיה על חשבונו. חבר הכנסת חזן, כל פעם שאתה תקרא קריאת ביניים, אני עוצר את השעון, כי כך קבענו את חוקי המשחק.

אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
חזן, הם לא יכולים לגור באריאל?

היו"ר ראובן ריבלין:
ודאי שהם יכולים.

אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
באריאל הם יכולים.

היו"ר ראובן ריבלין:
בוודאי, מה זה? בוודאי.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
- - - ראש העיר.

היו"ר ראובן ריבלין:
כל מי שמאמין באמונה שלמה בארץ-ישראל השלמה אומר שכל אחד יגור בכל מקום שהוא רוצה, מה זה.

אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אתה לא רוצה לגור באריאל - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אריאל, בהחלט כל אחד - להשקפת עולמי - יכול לגור בכל מקום בארץ-ישראל. כל אחד.

דני יתום (העבודה-מימד):
כולל הפלסטינים?

היו"ר ראובן ריבלין:
כל אחד אמרתי. מה פירוש "כולל"? בוודאי. הם יהיו תושבים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני קונה את מה שאתה אומר. אתה אומר שכל אחד יכול לגור בארץ-ישראל. לפי הגדרתך ארץ-ישראל זה גם כפר-קרע, גם טייבה. כל פלסטיני יכול לגור שם לפי החוק הזה? הוא לא יכול. אתה רואה, הססמה שלך מתנפצת בעודה באבה.

יחיאל חזן (הליכוד):
בפועל גרים הרבה פלסטינים.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. יש מישהו שרוצה לשאול את חבר הכנסת טיבי? חבר הכנסת חזן, אתה רוצה לשאול שאלה את חבר הכנסת טיבי, על חשבון זמנה של הכנסת כולה? חבר הכנסת הנדל, בבקשה.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
חבר הכנסת אחמד טיבי, האם אתה מודע לזה שבמסגדים ביש"ע מסבירים ולוחצים להתחתן עם ישראליות או עם ישראלים, על מנת לעבור לגור בתוך ישראל?

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אם ירצה, הוא יענה. חבר הכנסת חזן, בבקשה.

זהבה גלאון (מרצ):
זו שעת שאלות לחבר הכנסת טיבי?

היו"ר ראובן ריבלין:
אם גברתי רוצה, בבקשה.

יחיאל חזן (הליכוד):
- - - בכפר בני-חסן, הוא נשוי עם תושבת מדינת ישראל, אזרחית - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
לא, תשאל אותו שאלה. מה, אתה רוצה עכשיו סיפורים?

יחיאל חזן (הליכוד):
יש לו שתי נשים והוא מפרנס את אשתו הפלסטינית מהביטוח הלאומי של אשתו הישראלית.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני אענה על השאלה.

היו"ר ראובן ריבלין:
אתה לא חייב. חברת הכנסת גלאון, זה יהיה על חשבונו.

זהבה גלאון (מרצ):
אין איפה ואיפה.

היו"ר ראובן ריבלין:
את מהקבוצה שלו ואנחנו רוצים לתת ביטוי - - -

זהבה גלאון (מרצ):
מי אומר שאני שייכת לקבוצה שלו, אני מהקבוצה שלך.

היו"ר ראובן ריבלין:
זה בטוח. מאיפה את יודעת באיזה קבוצה אני?

זהבה גלאון (מרצ):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
או.קיי., תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני אענה בסוף הנאום.

היו"ר ראובן ריבלין:
בסוף הנאום, בסדר גמור. הוא ישיב לכם בסוף הנאום.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני אתייחס בכבוד להערות האלה.
אז הזוג הזה רצה רק לחיות בשלום, להביא ילדים, לחיות באושר, והדבר נבצר ממנו. נבצר ממנו בגלל החלטת הממשלה לפני החוק הזה. דרך אגב, החלטת הממשלה היא הרבה יותר גרועה מהחוק הזה, היא גם מיושמת הלכה למעשה מאז מאי 2002.
אין מתן מעמד. אין. אין לתת מעמד לפלסטיני או לפלסטינית הנישאים לאזרח ישראלי. אין דבר כזה. וילדים, משפחות - נקרעות. החוק הזה מאמלל את חיי המשפחות, חיי אלפי משפחות, מאמלל תרתי משמע.
ואני חושב שהציבור וחלק מחברי הכנסת לא ערים למה שיכול החוק הזה לגרום ולמה שגרמה החלטת הממשלה במאי 2002.
אדוני היושב-ראש, מדובר בחוק קשה, שקמה סביבו סערת רוחות בכנסת, כאשר הוא הובא לדיון בוועדת הפנים שבראשה עומד חבר הכנסת יורי שטרן. היה דיון, ובסוף הדיון - בשעתיים האחרונות - התנהל הדיון בענייניות, ואפילו בשל השאלות הנוקבות, הפסיק היושב-ראש את הדיון ולא היתה הצבעה באותה ישיבה. אני הערכתי מאוד את הצעד הזה.
למחרת, השתנו סדרי עולם בוועדה. אנשים - ואני בתוכם - הגישו הסתייגויות מהותיות לכל סעיף וסעיף, ונמנע מאתנו, בהכרעה לא נכונה - ואני יכול לומר, לא תקנונית, אף שיושב-ראש הכנסת אתמול הכריע אחרת - לדון בהסתייגויות שהצענו, אף שגם היועצת המשפטית אנה שניידר אמרה שיש צורך לדון ולהצביע על כל הסתייגות, אולם יש שיקול דעת ליושב-ראש הוועדה.
שיקול הדעת של היושב-ראש היה חד-כיווני, מובנה, עם החלטה מראש שחייבים להחליט, ולהחליט עכשיו.
אתם יודעים מה, אני יכולתי להבין את הבהילות הזאת, אדוני היושב-ראש, אם היה מדובר בתקנות לשעת-חירום שמסתיימות אתמול, בשש בערב, ועל כן יש לחדש אותן, כי אם אתה לא מחדש אותן - נוצר ואקום משפטי, חוקתי. זה לא המצב.
יש החלטת ממשלה קשה, שמיושמת, והחוק הזה, אנחנו יכולים להצביע נגדו, לדון בו בעוד שבוע, בעוד שבועיים, בעוד חודש - אבל צריך לתת להליך החוקתי להיות נדון, להיות ממוצה.
הדבר הזה לא קרה. והמיעוט - לא ניתנה בידיו האפשרות לבטא את עמדותיו ולנסות לשכנע את כלל חברי הוועדה בצדקת הטיעונים הענייניים שלהם. אולי יכולתי לשכנע, אולי לא. היו לפחות 16 נקודות שהגשתי עליהן הסתייגויות - אולי יכולתי לשכנע בנקודה אחת, שתיים, שלוש, ולשנות את החוק, בוועדה. האפשרות הזאת לא ניתנה לי, בניגוד לחוות הדעת של היועצים המשפטיים.
אדוני היושב-ראש, לא במקרה כמעט שאין כאן חברים מסיעת שינוי. אין. יש רק שניים שהיו בוועדה. אלה המחליפים הקבועים לכל בעיה מוסרית בשינוי. בדרך כלל, כשהאחרים לא רוצים - שולחים את שני חברי הכנסת הנכבדים האלה.

מרינה סולודקין (הליכוד):
הם גם רוסים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני לא מתייחס למוצא, אני מבקש.

היו"ר ראובן ריבלין:
אני מוכרח לומר לאדוני שהוא נהנה - זה על חשבונו, על חשבון הזמן שלו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא, לא, לא.

היו"ר ראובן ריבלין:
רק כשמפריעים לך אני עוצר שעון. כשאתה נהנה, אני נותן לך - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני אומר לכם - אני כמובן לא אזכיר שמות, אבל אחדים מחברי שינוי - לא אחד, לא שניים - אמרו לי, חבר הכנסת שריד, מדובר בתועבה פאשיסטית. חברים שלכם. תועבה פאשיסטית, על החוק הזה.

יגאל יאסינוב (שינוי):
אתה יודע מה זה פאשיסטים? אתה יודע את זה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מדובר בתועבה פאשיסטית.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יאסינוב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
יאסינוב, אני מציע לך לא להתמודד אתי בשום דבר - בהכנעה אני אומר לך את זה - -

היו"ר ראובן ריבלין:
נותרו לו פחות מארבע דקות, ואני לא רוצה - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - אתה אדם בעל כישורים. אני מכיר את הכישורים שלך.
אני אומר לך שחברים שלך - שלכם - מתביישים, כמו שאמר יוסי שריד. סיעת כל מתביישיה, הפכתם להיות סיעת כל מתביישיה. אתם החריגים, אתם לא מתביישים. אתם עושים את זה בשמחה ובצלצולים, בחגיגות, בריקודים ברחובות.
על מה אתם שמחים? על זה שאתם קורעים משפחות? שאתם פוגעים בזכויות יסוד של בני-אדם? שאתם מגרשים ילדים מחיק האבא והאמא? - -

יגאל יאסינוב (שינוי):
- - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - אתה יודע שאתה פוגע במעמדה של הכנסת, שבה אתה חבר? הדיונים שהנהיג יושב-ראש ועדת הפנים הובילו אותי למסקנה, שהוא לא ראוי להיות יושב-ראש ועדת הפנים. במקום תקין הוא היה מתפטר באותה ישיבה, כי הוא קיבל תכתיבים ונכנע להם.
יושב-ראש ועדת הפנים - ראוי לו להיות מסולק מהתפקיד של יושב-ראש הוועדה. הניהול של הוועדה היה לקוי - -

יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד):
- - -

יגאל יאסינוב (שינוי):
- - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - הוא היה אנטי-חוקתי, הוא פגע בזכות המיעוט להתבטא ולהתייחס בכבוד לטיעונים שלנו.
הדיון של הוועדה הזאת בהצעת החוק הזאת יירשם לדיראון עולם כאחד הדיונים המבישים והמביכים בתולדות הכנסת.
לכן, מבחינתי, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, נכון - יכול להיות שהבג"ץ יקבל, יכול להיות שהוא לא יקבל - אני לא בטוח שבג"ץ נתן תמיד סעד לאזרחים הערבים של מדינת ישראל, וגם לפלסטינים. מדי פעם הוא עשה זאת - אני נהניתי מהעשייה הזאת פעם אחת לפחות - אבל יש כאן נקודה מהותית, שבה תחת האמתלה של שיקולי ביטחון, מיישמים את מה שאמר השר גדעון עזרא בוועדה - למי שנכח בוועדה.
מדובר בחוק שמטרתו לטפל בזכות השיבה. שום ביטחון, שום "בטיח". אין ביטחון פה. הוא אמר שזה לא בענייני ביטחון, זה עניין של זכות השיבה. כך אמר השר המקשר בין הממשלה לכנסת בדיוני הוועדה - לא רק השר המקשר אמר את זה, אמר את זה שר הפנים לשעבר, עוד לפני שהתחילו פיגועים.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אז פיטרנו אותו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
עוד לפני שהתחילו פיגועים הוא אמר את זה.
אדוני סגן השרה, אתך אין לי ויכוח שאני יכול לגשר עליו ולנסות לשכנע אותך, כי מדובר בזכויות של ילדים פלסטינים.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אתה מייעץ רק לערפאת.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת הנדל.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מדובר בזכויות של אזרחים פלסטינים, ואתה - א. יושב על קרקע שנגזלה מפלסטינים, ממשפחות, גם - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
לא. אבל ייגמר הזמן, לא אתן לך לחזור לאחור.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
תודה רבה.

היו"ר ראובן ריבלין:
לא אתן לך לחזור לאחור, כי אתה מנסה לדבר על ההיסטוריה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
ולכן, אדוני היושב-ראש, אכן מדובר בתועבה פאשיסטית, כפי שאמרו חלק מאנשי שינוי; אכן מדובר בחוק שחור משחור, שיירשם בספר החוקים של מדינת ישראל, והוא יכתים את כל מי שירים את ידו - או בהצבעה אחת או בהצבעה כפולה - על החוק הזה, שכן הוא יצביע נגד זכות יסוד של הקמת תא משפחתי - -

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
להרוס את המדינה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - אף אחד מהבית הזה לא ייתן יד ולא נותן יד - לא בעקיפין ולא במישרין - לפיגועים. ההתנגדות שלנו היא ברורה ומוחלטת ומוסרית לפיגועים האלה ולפגיעה באזרחים הישראלים.
מי שחטא או פשע - יובא לדין, אבל אי-אפשר שבשל מעשיהם של אחד או עשרה, או 20, תוענש אוכלוסייה של מיליון אזרחים של מדינת ישראל, שהחוק הזה שולח לה מסר, אדוני היושב-ראש, שאומר: לאזרח מטייבה, או מנצרת, או מכפר-קרע, מותר להינשא עם חברה במפלגה הניאו-נאצית הגרמנית לפי החוק הישראלי, אבל לא עם פלסטינית מטול-כרם. הרי אני גם נשוי לפלסטינית - -

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - אם החוק הזה היה מתקבל בזמנו, כשאני נישאתי, לא הייתי יכול לקבל אזרחות עבור אשתי. לא הייתי יכול לקבל אחמ"ש.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - - מותר - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
סגן השר הנדל, זו דעתך, זו דעתו. שניכם - - -

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אפשר להתחתן, רק שיעברו לגור שם.

היו"ר ראובן ריבלין:
הבנתי, אבל הוא מתכוון שאי-אפשר להתחתן ולהשאיר את האשה שם, כשאני רוצה להישאר פה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
השר פורז אמר לי אתמול - נכון, החוק הזה פירושו - מהיום והלאה ידעו אזרחי ישראל הערבים שהם יכולים להתחתן עם פלסטינית, אבל הם ייאלצו לעזוב את מדינת ישראל. זה מה שאמר לי השר. וכי למה?

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
מה רע? - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מה, להתחתן זה פשע? זה טרנספר פסיבי? - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת הנדל, אתה לא יכול לקרוא קריאת ביניים כשחבר הכנסת טיבי סיים את דבריו כבר לפני שתי דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אדוני, אני אסיים.

היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
תודה. בתשובה על השאלה של סגן השרה.

היו"ר ראובן ריבלין:
לא, אין צורך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אתה אמרת לי בסוף.

היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני - אם רוצה לסיים, אני נותן לו לסיים. אני משחרר אותך מהצורך בתשובה להם, משום שסיימת את זמנך. אתה יכול לתת להם תשובה על חשבונך, לא על חשבוננו. בבקשה. אדוני יסיים.
אדוני השר, מי שטוען שהחוק הזה הוא חוק נגד טרור, הוא משתמש באמתלה שהיא לא ראויה ועושה לעצמו חיים קלים וטיעונים דלים ושטחיים. החוק הזה הוא נגד משפחות וילדים. ראוי לו להיות מסולק מהבית הזה ומספר החוקים, ורצוי שהאנשים האלה שמטיפים לחוק הזה בשמחה ובחינגה, להתבייש בכל פעם שהם מרימים יד לטובת סעיף מסעיפיו של החוק הנורא והדרקוני הזה.

היו"ר ראובן ריבלין:
הם לפחות ישבו פה ואמרו את דעתם נכוחה. חבר הכנסת גדעון סער, אדוני הוא אחרון הדוברים. גם לו יש הזכות לומר, להסתייג.
הייתי מבקש רק מגדעון סער, חברי הטוב ויושב-ראש הקואליציה, להשיב על שאלה אחת שאני שאלתי ופשוט התעניינתי. אני מכיר חבר כנסת ערבי שהוא ערבי פלסטיני, ישראלי, שהיה במפלגה ציונית, אני לא רוצה להזכיר את שמו, ובנו התחתן עם פלסטינית מטול-כרם, והוא אזרח ישראלי, חבר בכנסת ישראל. בנו לא יכול להביא את כלתו לגור בכפר שהוא כפר ישראלי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אני מבקש ממך לא לעזור לי.
אני מבקש פשוט להסביר לי מדוע אי-אפשר להביא אותם על כל המגבלות, או לאפשר באמת לשר לבוא ולשקול כל דבר לגופו של עניין. מדוע צריך להיות חוק גורף, שרק מכוון לאוכלוסייה מסוימת. יכולים גם לקבוע חוק שהוא יהיה גם לאנגלים ולאמריקנים.

גדעון סער (הליכוד):
אני אסביר מדוע הוא מכוון לאוכלוסייה מסוימת. אין לנו מלחמה עם האנגלים ועם האמריקנים. אני אסביר את הדברים לפי דרכי, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ראובן ריבלין:
ברור.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אתה תמים או שאתה לא מבין עניין?

היו"ר ראובן ריבלין:
סליחה?

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אתה תמים או שאתה מיתמם?

היו"ר ראובן ריבלין:
אני מבין עניין בדיוק כמוך, חבר הכנסת הנדל, ולא עסקתי בביטחון פחות ממך.

אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אני יודע. אם נעשה לנו חיים קלים, יהיו לנו חיים קשים. בבקשה, אדוני כבוד יושב-ראש הקואליציה, עשר דקות לרשותך. נא לצלצל.

גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בניגוד למה שניתן היה להתרשם מצד הדוברים שהיו כאן היום, החוק הזה הוא חוק מידתי, החוק הזה הוא חוק מאוזן. קודם כול, משום שאנו מחוקקים אותו כהוראת שעה לשנה. הדבר הזה נובע ממצב שבו אנחנו נמצאים. אנחנו מצויים במצב מלחמה, לא עם האנגלים, לא עם האמריקנים, לא עם ההולנדים, לא עם הסלובקים. אנחנו נמצאים במצב מלחמה עם שכנינו הפלסטינים. זו מציאות טרגית, אדוני היושב-ראש, והחוק הזה מובא כהמשך הגיוני ורציף להחלטת ממשלה, אותה ממשלה טובה, שהיה לי הכבוד, אדוני היושב-ראש, להיות בה מזכיר הממשלה, ולך היה הכבוד להיות בה שר, ואפילו לחבר הכנסת מתן וילנאי, השר לשעבר, היה הכבוד להיות בה שר, אפילו, נדמה לי, בזמן שהתקבלה ההחלטה, שהיא בעצם המדיניות שאנחנו מביאים להסדיר היום בחקיקה.
ואותה החלטת ממשלה הותקפה בבג"ץ על-ידי ארגונים שונים, אדוני היושב-ראש, ונכון הוא, כמו שקורה במדינה מתוקנת, שהנושא הזה יוסדר בחקיקה. נדמה לי, מהערות השופטים, שזו גם הציפייה של שופטי בית-המשפט העליון. כאשר אנחנו מביאים את זה היום לחקיקה, אנחנו ממלאים חובה ככנסת, לא משתמטים מחובה. הנתונים, אדוני היושב-ראש, שהובאו לוועדה, לוועדת הפנים, על-ידי ראש השב"כ, הם מזעזעים.
אני אתן רק נתון אחד. אני מקווה שאני לא טועה, אבל אני חושב שאני זוכר את המספרים. נפגעים אזרחי ישראל מפיגועים שבהם מעורבים אנשים שנכנסו דרך איחודי משפחות - 46 הרוגים, יותר מ-130 פצועים. אתם מוכנים לתת לזה יד? רק מטרור, שבו היו מעורבים בגל הטרור הזה אנשים שנכנסו דרך איחוד המשפחות. אומרים לנו: תענישו את מי שעשה, למה אתם מענישים את כולם? איזה מין חוק גורף זה? קודם כול זה חשוב להעניש. יש דבר שיותר חשוב לעשות, חשוב למנוע טרור. פה אנחנו מונעים טרור בוודאות. אפשר להתווכח על היקף הטרור שאותו אנחנו מונעים, אבל אנחנו יודעים שאנחנו מונעים טרור. זה לא חשוב, זה לא זכויות אדם. הזכות של אזרחי ישראל לחיות היא לא זכות מספיקה בעיני רבים בקהילה הבין-לאומית, בעיני מעטים בבית הזה, כדי לעמוד מול אותה זכות קדושה לאיחוד משפחות של פלסטינים בתוככי ישראל. לא מספיק חשובה, אדוני היושב-ראש.
מדברים אתנו על זכויות של ילדים? מה עם הזכות של ילדי ישראל לחיות?

אברהם בורג (העבודה-מימד):
כמו שאמר ליבוביץ: מדינת שב"כ - השב"כ כמחוקק.

גדעון סער (הליכוד):
אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר, השב"כ הביא נתונים. אתה לא יכול להתמודד עם הנתונים שהוא הביא.

אברהם בורג (העבודה-מימד):
מה אין בחוק הקיים היום שלא מאפשר לך להתמודד עם הבעיות האלה?

היו"ר ראובן ריבלין:
השאלה הובנה והוא יענה. וגם חבר הכנסת שטרן התייחס לכך.

גדעון סער (הליכוד):
אני התייחסתי בדיוק למציאות המשפטית, כפי שעלתה מההליך שמתברר בבג"ץ בחוק שבא בגיבוי מלא של משרד המשפטים ופרקליטות המדינה. ואין צורך בדמגוגיה הזאת לגבי השב"כ. הוא הביא נתונים חמורים ביותר. הם היו צריכים להדיר שינה מעיניך, חבר הכנסת בורג, לגבי היקף הטרור שנגרם על-ידי איחוד משפחות בזמן שיש מלחמה נגד אזרחי ישראל.

אברהם בורג (העבודה-מימד):
- - - ממתי השב"כ מחוקק במדינת ישראל?

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, חבר הכנסת בורג, הדיון כבר מתנהל פה שלוש שעות.

גדעון סער (הליכוד):
שיקול הדעת שלי, חבר הכנסת בורג, הוא להעניק עדיפות לזכות החיים של אזרחי ישראל באופן זמני, לשנה, לא לנצח, על הזכות הקדושה לאיחוד משפחות של פלסטינים בתוככי מדינת ישראל. זה סדר העדיפויות שלי.

אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
היה אפשר לחסוך כמה עשרות הרוגים.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת כהן, בבקשה.

גדעון סער (הליכוד):
ואתה, חבר הכנסת טיבי, היום אתה הגזמת.

אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אנחנו מדברים כאילו לא קרה כלום עד עכשיו.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת כהן, הרי אף אחד מאתנו לא נמצא בקמצ'טקה. אנחנו נמצאים כולנו בארץ-ישראל. אבל כולנו יודעים על מה מדובר.

אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא מדבר על מי שדיבר, אני מדבר עלינו. יש פה שיקול של שתי מערכות, מהו הרע במיעוטו, רבותי. חבר הכנסת סער מדבר דברים כדרבונות. יחד עם זאת אנחנו מדברים - - -
הוא יצטרך להסביר את זה, כמו רבים מאתנו, בחוץ-לארץ.

אברהם בורג (העבודה-מימד):
לבג"ץ אתה גם תצטרך להסביר את זה.

היו"ר ראובן ריבלין:
אני אסביר את ההליכים.

אברהם בורג (העבודה-מימד):
זה לא חוקתי.

גדעון סער (הליכוד):
בג"ץ עד לרגע זה, לא חוק של כנסת, החלטת ממשלה, לא השארת לרגע אחד - על מי אתם מהלכים אימים עם בג"ץ? באמת. בג"ץ יתערב בהחלטת ממשלה ששרירה וקיימת למעלה משנה?

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טיבי, לצאת ואז להתחיל לדבר, או שאם גמרת לדבר, אז לסלק את הטלפון.
חבר הכנסת סער, האם אדוני רוצה לענות לחבר הכנסת ברכה, או לא?

גדעון סער (הליכוד):
אני אינני שר שעונה על שאלות במסגרת פרלמנטרית.

היו"ר ראובן ריבלין:
אני שואל אותך, אני עצרתי את השעון.

גדעון סער (הליכוד):
הוא יקשיב לדברי, אני בדרך כלל לא שואל אותו שאלות כאשר הוא - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
מצטער, חבר הכנסת ברכה, הוא לא רוצה. חבר הכנסת סער, נא להמשיך בדבריך.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
- - - בקריאת ביניים.

גדעון סער (הליכוד):
אני רוצה לומר לחברו של חבר הכנסת ברכה לסיעת חד"ש-תע"ל, שמעל הבימה הזאת הרהיב עוז לומר על יושב-ראש ועדת הפנים, שניהל, אדוני היושב-ראש, דיון ענייני בנושא טעון, בנושא כאוב, בצורה רגישה, קשוב להערות, קשוב ליועצת המשפטית, בסבלנות, שצריך לסלק אותו מראשות הוועדה. מי אתה בכלל?

יוסי שריד (מרצ):
מי אתה - - -

גדעון סער (הליכוד):
מי אתה שתסלק אנשים בהבל פה? אני אמרתי למישהו שאני אסלק אותו?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -

גדעון סער (הליכוד):
מה זה הדבר הזה "לסלק"? מה, אתה בעל-הבית?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת טיבי, אני שמעתי מה שאמרת, ולא הערתי. כל אחד מחברי הכנסת מבקש לסלק מישהו.

אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא ייחסתי חשיבות רבה כל כך למה שאמרת בעניין הסילוק. חבר הכנסת גדעון סער חושב שזה חשוב והוא רוצה לענות לך, ומותר לו. אתה אמרת, והוא אומר.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
כן, הוא אומר - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
מותר לו. מישהו אמר משהו?

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
- - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר, אז כשאתה תעלה לבמה, תאמר: מי הוא? ואני לא אעצור אותך. חבר הכנסת ברכה, כשאתה תעלה לבמה, תאמר: מי הוא? כרגע הוא על הבמה והוא אומר: מי אתה? זה הכול.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
מי הוא?

רומן ברונפמן (מרצ):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברונפמן, אתה פתאום תנא דמסייע?

רומן ברונפמן (מרצ):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אתה דיברת, שמענו. אני שמעתי טוב את חבר הכנסת טיבי. האמן לי, חבר הכנסת ברונפמן, כאשר חבר הכנסת טיבי דיבר, חבר הכנסת סער כעס מאוד, ואני אמרתי לו: אתה תעלה לדבר, תאמר מה שאתה רוצה. חבר הכנסת טיבי לא אמר שום דבר שהוא לא פרלמנטרי.

גדעון סער (הליכוד):
אפילו - - -

רומן ברונפמן (מרצ):
הם אוכלים צהריים כל יום במזנון, ועדיין שואלים: מי אתה?

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, תודה. חבר הכנסת ברכה, חבר הכנסת ברכה, אף אחד לא הפריע לך מעל המידה הדרושה, ועכשיו הוא ידבר, ואני אשמור על זכותו לדבר.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
צריך להסכים עם עובדה אחת, שגדעון סער הוא חבר הכנסת ואחמד טיבי הוא חבר הכנסת.

גדעון סער (הליכוד):
אני בהחלט רוחש כבוד לכל חברי הכנסת ומצפה שאותה גישה תהיה כלפי חבר כנסת שהוא יושב-ראש ועדה, שחבר הכנסת טיבי עצמו יודע - - -

יוסי שריד (מרצ):
- - -

גדעון סער (הליכוד):
לא, חבר הכנסת שריד, הוא יודע שהוא ניהל דיון בסבלנות אין קץ.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טיבי, מספיק.

גדעון סער (הליכוד):
ולומר ליושב-ראש ועדה שהוא יסולק - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טיבי, לא היתה פה כל קונוטציה על בסיס לאומי. הוא אמר "מי אתה", כמו שהוא היה אומר לכל חבר כנסת וכמו שאתה אומר לו.

קריאות:
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, לא להגזים במחיאות הכפיים, ואני לא מחנך אף אחד פה, ועכשיו יש שקט, כי גדעון סער ידבר, ומרגע זה, מי שיפריע יקבל הערה, ולאחר סיום ההערות הוא יהיה בחוץ.

השר עוזי לנדאו:
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, אדוני השר. בבקשה.

גדעון סער (הליכוד):
אפילו יש למישהו חברים מבוקשים במוקטעה, זה עדיין לא מעניק לו את הזכות לדבר כך לחברי כנסת בבית הזה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני גאה בחברים שלי, אחד-אחד.

גדעון סער (הליכוד):
במוקטעה? החברים שלך במוקטעה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
בעיקר אלה במוקטעה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.

גדעון סער (הליכוד):
המבוקשים, המבוקשים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מי מבקש אותם? - - -

אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
- - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -

השר עוזי לנדאו:
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת סער, אני מבקש. בשביל מה? אדוני השר, גם הוא אומר דברים, אז הם עונים לו. רבותי, להפסיק. אני אומר: קשה לך לשמוע? תצא.

השר עוזי לנדאו:
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, אדוני השר. תודה רבה, אדוני השר לנדאו. חבר הכנסת סער עומד כאן על עמדותיו, אפילו בלי שהוא צריך מישהו שיעזור לו. בבקשה, אדוני.

גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, במצב הקשה, בקונפליקט שבו אנחנו חיים, יש הרבה פעמים התנגשות בין זכויות לבין ביטחון. אני מאמין שאין זכות יותר גדולה מהזכות לחיים - אמונה מוזרה. כך אני מאמין.
אני קורא לכנסת לשמור על הזכות לחיים. אני קורא לכנסת לאשר עוד שעה קלה את החוק הזה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. החוק הזה יהיה נדבך חשוב נוסף במאבקה של ישראל בטרור.

היו"ר ראובן ריבלין:
אני מודה מאוד לחבר הכנסת גדעון סער, יושב-ראש הקואליציה. המשיב הוא יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה של כנסת ישראל, והוא יענה על כל הטיעונים שהיו ובאו לחזק את ההתנגדויות וההסתייגויות.

קריאה:
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
הוא יענה. ולאחר מכן אנחנו נצביע, מה נעשה.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
כבוד היושב-ראש, הקושיות האלה באמת קשות. אני מבקש שמי שרוצה לדבר - - -

קריאות:
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני יושב-ראש הקואליציה, שרים, אני מבקש, כבוד שר הפנים, עכשיו חבר הכנסת יורי שטרן, שהוא יושב-ראש הוועדה, משיב על כל ההסתייגויות. אני מציע להתחיל לצלצל, משום שבתום הדברים של יושב-ראש הוועדה אנחנו נקיים הצבעה על ההסתייגויות, אחת-אחת. הצלצול יצא לדרך. בבקשה.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אין ספק שמצב ביטחוני כפי שאנחנו נמצאים בו מעלה שאלות קשות בקטע של איזון בין זכויות האדם, זכויות הפרט, יסודות הדמוקרטיה והעקרונות הליברליים, לבין הצרכים של - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בורג, כשאתה קורא לפורז, חבר הכנסת יורי שטרן שומע את זה עד פה. הוא מוכרח לענות - - -

אברהם בורג (העבודה-מימד):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אבל אתם - לכל אחד מכם יש קול גדול.

אברהם בורג (העבודה-מימד):
בשביל זה בחרו בנו.

היו"ר ראובן ריבלין:
נכון. אז נא לאפשר לאלה שאחרים בחרו בהם - לדבר. בבקשה, אדוני.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
איזון בין עקרונות הדמוקרטיה, היסודות הליברליים של החברה שלנו, השייכות שלנו לעולם המערבי, לבין הצרכים של הביטחון, של הגנה עצמית. כל דמוקרטיה שנמצאת במלחמה או במצבים ביטחוניים קשים צריכה להתמודד עם השאלות האלה. אמריקה, אחרי אירוע חד-פעמי של ה-11 בספטמבר, שינתה את הנהלים והחוקים שלה.

אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אתם רוצים להפוך אותנו לדרום-אפריקה. לדרום-אפריקה אתם רוצים להפוך אותנו.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
במלחמה המתמשכת הזאת, שלא אנחנו אשמים בה, לא אנחנו פתחנו בה, לא אנחנו יזמנו אותה - במלחמה הזאת אנחנו ממשיכים להתנהג - -

אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת פינס-פז, חבר הכנסת פינס-פז, מספיק.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
- - כאילו דבר לא קרה, כמעט ללא שינוי, לא בחוק ולא בנוהל, וכל הכבוד לדמוקרטיה הישראלית שכך היא מתנהגת.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
- - -

טלב אלסאנע (רע"ם):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, הוא ידבר כמו שאתה דיברת. אתה לא תסתום לו את הפה.

טלב אלסאנע (רע"ם):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
- - - שקט, שקט.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
היו הסתייגויות, ואני מחלק אותם לשניים.

היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, זכותו של יושב-ראש הוועדה להשיב. מה אתכם?

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
אני לא הפרעתי לאף אחד - - -

אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
הוא ישב בשקט כל הדיון. חבר הכנסת פינס, יושב פה יושב-ראש הוועדה שלוש שעות וחצי. אדוני בא ומתחיל לצעוק פה - - -

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
לך בכלל לא מגיע, אתה לא חבר בוועדה, אדוני.

אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, מעניין שאף אחד ממפלגת העבודה לא הגיש הסתייגות.

יצחק הרצוג (העבודה-מימד):
היתה לנו תקלה - - - מתנגדת טוטלית לחוק.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
אני ישבתי פה והקשבתי למי שהגיש את ההסתייגויות - כמה שעות זה היה, שלוש שעות? ואני רוצה לענות לכם, אז אל תפריעו לי.

קריאות:
- - -

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
חלק מההסתייגויות נוגעות למהות החוק, והטענה המרכזית - כבוד שר הפנים, כבוד שר הפנים, כבוד שר הפנים.

היו"ר ראובן ריבלין:
השר פורז, השר פורז. פונה אליך גם יושב-ראש הוועדה.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
כבוד שר הפנים, זה חוק שאתה הצגת בכנסת, הצגת בוועדה, ואתה עוד תצטרך להגן עליו לא מעט. לכן, ממך לפחות אני מצפה שלא תרבה פה בדיבורים כשאנחנו דנים בחוק. ההסתייגויות - בחלקן היו בנושא מהות החוק. הטענה המרכזית היא שהחוק הוא גזעני, הוא חוק מפלה.

קולט אביטל (העבודה-מימד):
מפלה מאוד.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
נשאלה שאלה, למה אנחנו מגבילים את זכות ההתיישבות בארץ, קבלת התושבות וקבלת האזרחות רק לתושבים הפלסטינים של יהודה, שומרון ועזה; למה אנחנו לא עושים את זה לכלל תושבי החוץ שמתחתנים עם אזרחי ישראל או מבקשים כניסה לישראל. והתשובה היא פשוטה וחד-משמעית, כבוד היושב-ראש: רק עם פלסטינים - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת לבני, חברת הכנסת לבני, נא לצאת, לארוז את הפלאפון שם ולחזור אחרי זה.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
כבוד היושב-ראש, רק עם פלסטינים יש לנו מלחמה; רק פלסטינים יוצאים להרוג אותנו ולרצוח בנו; רק הם מארגנים פה טבח של ילדים, של זקנים, של סועדים בערב פסח, ולא האנגלים, ואפילו לא הירדנים.
החוק הזה הוא לא חוק גזעני. הוא חל על כל אזרחי ישראל. הוא מפלה לרעה פלסטינים תושבי יש"ע, אפילו לא פלסטינים תושבי ירדן ולא פלסטינים תושבי אמריקה או תושבי מקומות אחרים. זה חוק שמחזיר - - -

נסים זאב (ש"ס):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת נסים זאב, לשבת. לא, לא, חבר הכנסת נסים זאב, אתה כרגע נכנסת, וכבר מתחיל לצרוח.

נסים זאב (ש"ס):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
למה אדוני צועק? למה אדוני צועק? ישב קודם.

נסים זאב (ש"ס):
אני לא צועק.

היו"ר ראובן ריבלין:
ישב. לא על הרגליים, ישב על הכיסא.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
זה חוק שמגביל לשנה אחת בלבד את זכותו של העם שלוחם בנו ורוצח בנו - להתיישב אצלנו. זאת אפליה וזאת גזענות?

קולט אביטל (העבודה-מימד):
כן.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
אולי החוק גורף והוא בטח פוגע גם באזרחי ישראל מסוימים, ואני מאוד מצטער על כך.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת שטרן, למה אנחנו מאפשרים להם להיכנס לעבוד כאן?

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
אני קיימתי דיונים בוועדה בשביל למזער את הנזקים האלה, בשביל למנוע כמה שניתן פגיעה באזרחי ישראל. אין לי שום חובה כלפי אזרחים פלסטינים תושבי יש"ע. אין לי כאזרח או כמחוקק שום דבר שאני חייב להם. יש לי חובות כלפי אזרחי ישראל ואני מכיר בכך שאזרחי ישראל לא מעטים ייפגעו מהחוק. אני מצטער על כך.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת דהאמשה, תודה.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
אבל כשפרצה מלחמה בין ארצות-הברית ויפן, האזרחים האמריקנים ממוצא יפני רוכזו במחנות ריכוז וגורשו ממקומות המגורים שלהם. אחרי האירוע ב-11 בספטמבר האמריקנים הגבילו כניסה לאמריקה של כל אלה שמוצאם מהמזרח התיכון. ישראלים נפגעי טרור שנולדו בעירק, לא אושר להם להיכנס לארצות-הברית, ויש אזרחים אמריקנים שנפגעים מכך, כי אלה המכרים שלהם, קרובי משפחה שלהם, פרטנרים שלהם בעסקים ובמדע.
זו מלחמה, וחובה עלינו להגן על עצמנו וגם לנסות כמה שפחות לעשות את זה על חשבון זכויות האזרח וזכויות האדם בראש וראשונה של אזרחי ישראל.
לכן, כששאלו המסתייגים למה לא עושים הכללה כזאת לגבי ערביי ישראל שמעורבים בטרור ולגבי יהודים שחלק מהם עסקו בריגול או במכירת נשק - כאלה וכאלה פוגעים בביטחון שלנו, אבל זאת סוגיה פנימית שלנו. זאת סוגיה של אזרחי ישראל, יהודים וערבים גם יחד ואנחנו צריכים להתמודד אתה במסגרת החוק שלנו, במסגרת זכויות האזרח שלנו. אין שום דבר שמחייב אותנו לסלוח על מעורבות תושבי יש"ע בטרור, ואין שום חובה שלנו כלפיהם לתת להם מעמד כלשהו בהתיישבות שלהם במדינת ישראל. זה שונה לחלוטין.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת זאב, נא לשבת. אדוני לא היה פה שלוש שעות וחצי; עכשיו הוא רוצה לגנוב את שלוש השעות וחצי שלא היה פה ולעשות מהומות. יפה מאוד. אתה מביא כבוד גדול מאוד לכנסת. בבקשה.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
בדיון נטען גם שהחוק לא כלל את ניתוח השלכותיו על זכויות הילדים או מעמדם. זה דבר מצער. אני חושב שממשלת ישראל עושה אותה סטייה מהחוק פעמים מספר כאשר היא מביאה לכנסת ישראל חוקים שיש להם השלכה משמעותית על מעמדם של ילדים, והיא לא מנתחת את זה והיא לא מציינת את ההשלכות האלה. לצערי, זה לא החוק היחיד, והטענה פה היא כמו הטענה לגבי חוקים רבים, ששוב, לדאבוני הם מובאים לכנסת ללא כיבוד של סעיף זה בחוק זכויות הילד. אבל למען אלה מהתושבים והאזרחים הישראלים שיכולים להיפגע מהחוק, עשינו בו תיקון להגנת זכויות הילד.
נשאלה שאלה, מה ההשלכות של החוק על זכויות הילד. השאלה הזאת צריכה להישאל לא רק לגבי ההשלכה על הילדים הפלסטינים שיכולים להיפגע מכך שההורים שלהם יהיו מופרדים, אלא גם אם השלכות החוק יצמצמו לנו את הפגיעה באזרחים ישראלים, השלכות החוק הזה יגנו על בריאותם הנפשית ועל בריאותם הפיזית של ילדי ישראל, שאנחנו אולי חושפים אותם פחות למעשי חבלה ורצח על-ידי החקיקה הזאת.
דובר גם שלחוק יש תוקף רטרואקטיבי. זה פשוט לא נכון. החוק אומר, שאף אחד מאלה שנמצאים במעמד מסוים בשטחי ישראל או שמשרד הפנים מטפל בבקשות שלהם להסדרת המעמד, לא ייפגע, אלא שמעמדם לא ישודרג למעמד של תושב ארעי או תושב קבע או אזרח.

זהבה גלאון (מרצ):
- - -

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
נאמר גם שאין פה שום שיקול דעת - - -

קריאה:
- - -

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
אני לא רוצה להצביע בחיפזון. היו פה הסתייגויות. זה חוק קשה ואני רוצה להתייחס להסתייגויות. אל תאיצו בי.
דובר על כך שלא ניתן שיקול דעת לשר הפנים, ואני כבר ציינתי בהצגת החוק שניתן שיקול דעת לשר הפנים. זה שיקול דעת מוגבל, אבל הוא ישנו, והוא מצוין בשני סעיפים בחוק.
ועוד בנושא מהות החוק, טענו שגם בסמכויות של השר היום יש כל הכלים למנוע את הפגיעה בביטחון ישראל, ואני ציינתי באחת התשובות שנתתי פה מן המקום, שהסמכויות היום לא מאפשרות לזהות מראש את תשתית הטרור שנוצרת כתוצאה מהתיישבות של תושבי יש"ע בשטחי ישראל במסגרת איחוד המשפחות.
חברי לקואליציה, אני לא אצמצם את נאומי, כי אני חייב להתייחס להסתייגויות. הסתייגויות נוספות היו קשורות - - - סליחה, כבוד היושב-ראש.

היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני, האנשים פה רוצים להצביע. רובם לא היו בכל זמן הדיון. רובם מגובשים בעמדתם. אדוני רוצה לדבר, בהחלט ידבר. אני לא יכול לשמור פה על שקט, כי אני צריך לקרוא קריאות ביניים למאה חברי כנסת שנמצאים פה.
בבקשה, אדוני, ימשיך לדבר, בעיקר לפרוטוקול.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
הסיוגים והטענות לגבי תהליך החקיקה - הנה קרא לי גם חבר הכנסת אחמד טיבי, שהודה פה שהוא חבר של היושבים במוקטעה, של הרוצחים האלה שאשמים בסבל של העם הפלסטיני בראש ובראשונה, אז הוא קרא לי להתפטר בגלל ליקויים בתהליך החקיקה.

היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, לא יהיה צלצול נוסף, אני מודיע. היו פה 17 הסתייגויות.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
35 הסתייגויות.

היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא. אני מדבר על 17 מסתייגים. מובן שיושב-ראש הוועדה צריך לענות. לא יהיה צלצול נוסף. בבקשה.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
היה דיון והוגשו 35 הסתייגויות.

טלב אלסאנע (רע"ם):
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אלסאנע, איש לא שומע מה אתה אומר.

יורי שטרן (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
אמרתי לחברי הכנסת שהביעו הסתייגויות, שאני מעלה אותן להצבעה. הצעתי להם שלוש דקות לכל אחד, בשביל לנמק את ההסתייגויות המהותיות. אין פה יותר מעשר הסתייגויות מהותיות. הם סירבו לקבל את זה. לכן לא היתה הצבעה וכל ההסתייגויות נומקו פה. התהליך היה לפי תקנון הכנסת, הוא אושר על-ידי היועצים המשפטיים, הוא אושר גם על-ידי יושב-ראש הכנסת.
ואחרון, מי שרצה את טובת הציבור הערבי בארץ, נציגי ארגונים של זכויות האזרח באו אלי, ישבו אתי ודנו אתי איך לתקן סעיפים אלה ואחרים בחוק, ותיקנתי. זה לא היה פשוט. אלה שרצו לנצל את זמן הדיון בוועדה בשביל לצעוק, בשביל לקלל את מדינת ישראל, בשביל לעשות הצגות, לא קיבלו את הבמה הזאת אתמול, ואני שמח על כך.
החוק הזה הוא הוראת שעה בלבד, לשנה. הלוואי שהמלחמה הזאת תיגמר סופית בשנה הזאת. אני לא מאמין. אני לא מאמין ב"הודנה" הזאת, בכל ה"שטיקים" האלה, אבל הלוואי שזה יקרה. אם זה לא יקרה, אני מניח שממשלת ישראל תביא הצעת חוק יסודית יותר, כך הובטח, שתטפל בבעיות האלה ברמה הרבה יותר עמוקה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה ליושב-ראש הוועדה על תשובתו המפורטת. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת במקומכם. רבותי המסתייגים, האם אתם מבקשים להצביע על כל הסתייגות והסתייגות?

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):
כן.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברונפמן, להצביע על כל ההסתייגויות?

רומן ברונפמן (מרצ):
כן.

היו"ר ראובן ריבלין:
חברי הכנסת סער ויתום, האם אתם מסירים את הסתייגותכם?

גדעון סער (הליכוד):
מסיר.

אהוד יתום (הליכוד):
מסיר.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ליבוביץ - אינו נוכח, לכן אנחנו לא מתייחסים להסתייגותו. ובכן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות.
אנחנו מצביעים על הסתייגויות לשם החוק. הסתייגות לשם החוק לחברי הכנסת טלב אלסאנע ועבד-אלמאלכ דהאמשה - סיעת רע"ם. נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד ההסתייגות - 23 נגד - 55 נמנעים - אין ההסתייגות של סיעת רע"ם לשם החוק לא נתקבלה.

היו"ר ראובן ריבלין:
ההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגות לחלופין לחברי הכנסת אלסאנע ודהאמשה. נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההסתייגות - 22 נגד - 51 נמנעים - אין ההסתייגות לחלופין של סיעת רע"ם לשם החוק לא נתקבלה.

היו"ר ראובן ריבלין:
ההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגות נוספת לחלופין. נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד ההסתייגות - 23 נגד - 53 נמנעים - אין ההסתייגות לחלופין של סיעת רע"ם לשם החוק לא נתקבלה.

היו"ר ראובן ריבלין:
ההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגות נוספת לחלופין. נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד ההסתייגות - 22 נגד - 54 נמנעים - אין ההסתייגות לחלופין של סיעת רע"ם לשם החוק לא נתקבלה.

היו"ר ראובן ריבלין:
ההסתייגות לא נתקבלה. אנו עוברים להסתייגות של חברי הכנסת בשארה, זחאלקה וטאהא - קבוצת חבר הכנסת עזמי בשארה. נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד ההסתייגות - 20 נגד - 54 נמנעים - אין ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת עזמי בשארה לשם החוק לא נתקבלה.

היו"ר ראובן ריבלין:
ההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגות לחברי הכנסת ברכה, מח'ול וטיבי - קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה, לשם החוק. נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגות - 23 נגד - 53 נמנעים - אין ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לשם החוק לא נתקבלה.

היו"ר ראובן ריבלין:
ההסתייגות לא נתקבלה.
רבותי חברי הכנסת, ההסתייגויות לשם החוק נסתיימו. אנחנו מצביעים על שם החוק, כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 7
בעד שם החוק, כהצעת הוועדה - 55 נגד - 23 נמנעים - אין שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל.

גדעון סער (הליכוד):
בכל דבר תצביעו עם בל"ד?

אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
זה חוק גזעני. זו בושה.

היו"ר ראובן ריבלין:
55 בעד, 23 נגד, אין נמנעים. שם החוק עבר. חבר הכנסת פינס, לך אני לא צריך להעיר, כי אתה חבר כנסת ותיק. אסור להפריע בזמן הצבעה. אבל ליושב-ראש הקואליציה אני כן אעיר. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני מבין שזה מקרוב באת, אסור להפריע בזמן הצבעה, אדוני. אני מאוד מודה לאדוני.
לסעיף 1 הסתייגות לחבר הכנסת אחמד טיבי. נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד ההסתייגות - 22 נגד - 55 נמנעים - אין ההסתייגות של חבר הכנסת אחמד טיבי לסעיף 1 לא נתקבלה.

היו"ר ראובן ריבלין:
ההסתייגות לא עברה. רבותי חברי הכנסת, מי שמבקש הצבעה אלקטרונית, יודיע לי. מרגע זה אנחנו עוברים להצבעה ידנית, כי מדובר על סעיף אחד, ובדיוק אותן הסתייגויות, רק בנוסח כזה או אחר. מי בעד הסתייגות סיעת רע"ם?