רקע: המחסומים בגדה המערבית ופעילות המוקד בנושא המחסומים המוצבים בדרכים בגדה המערבית מהווים את אחד המוקדים המרכזיים של הפרות זכויות האדם בשטחים. על פי נתוני "בצלם", הצבא מחזיק כיום בגדה 39 מחסומים קבועים מאוישים. הפגיעה בתושבים הפלסטינים הנאלצים לעבור במחסומים כוללת עיכוב שרירותי של העוברים במחסום, החרמת תעודות זהות, התנהגות גסה ומשפילה של החיילים, הגולשת במקרים רבים גם לאלימות של ממש.
בשל אופי הפגיעה בזכויות המתרחשת במחסומים, ההתערבות הדרושה לצורך הטיפול באירועים אלה היא מיידית. לשם כך מפעיל המוקד להגנת הפרט "מוקד חירום", המנסה להתמודד עם הבעיות השונות במחסומים בזמן אמת ובמהירות האפשרית, באמצעות יצירת קשר עם גורמים במינהל האזרחי, במת"קים השונים ואף עם החיילים בשטח. פניות אלה מניבות לרוב תוצאות, אך לעיתים רק כעבור זמן רב. במקרים רבים, כמו במקרה שלפנינו, פנייה שטופלה במסגרת מוקד החירום עוברת לטיפול רחב יותר במוקד להגנת הפרט, הכולל פעולה מול הרשויות לשם חקירת המקרה והעמדת האחראים לדין, ואף הגשת תביעה נזיקית נגדם.
תיאור האירוע ביום 23 ביולי, 2002, בשעה 14:00 לערך, הגיע התובע, צעיר בן 21 ותושב ענאתא החדשה בירושלים, למחסום קלנדיה. התובע, שעבר יומיים קודם לכן ניתוח בידו השמאלית בבית החולים הדסה הר-הצופים, ביקש לעבור את המחסום לכיוון רמאללה, כדי ללון אצל בני דודו בכפר עקב. ידו השמאלית של התובע הייתה מגובסת בשל הניתוח. התובע, שחש עדיין ברע עקב הניתוח, עקף את האנשים שחיכו לפניו בתור, ופסע לעבר המחסום. חייל שעמד במחסום הורה לו לחזור למקומו ולחכות בתור. התובע מסר לחייל את מכתב השחרור מבית החולים.
בשלב זה החל החייל להכות את התובע בכל חלקי גופו באמצעות ידיו, רגליו ונשקו. החייל לא הסתפק בכך אלא איים על התובע באומרו: "אני אשבור לך את היד השנייה". אנשים שעמדו בתור התקרבו וחילצו את התובע מידי החייל. חיילים אחרים שהיו במחסום ירו באוויר. מפקד המחסום, שכונה על ידי החיילים בשם "מושיקו", הגיע למקום. החייל התוקף סיפר למפקד כי התובע היה זה שהיכה אותו. התובע הראה למפקד את מכתב השחרור והסביר כי ביקש לעבור את המחסום במהירות - בשל הניתוח שעבר, העמידה הממושכת בשמש קשה עליו. מפקד המחסום הודיע לתובע כי במכתב השחרור לא כתוב שאסור לו לעמוד בשמש והוא מתכוון להשאירו במחסום עד לשעה 19:00. בנוסף, לקח המפקד את תעודת הזהות של התובע. בקשות של האחרון לקבלה חזרה לא הועילו, ולכן החליט לעבור את המחסום ללא התעודה.
בצדו האחר של המחסום פגש התובע את אביו וסיפר לו את שאירע. יחד עם בנו, פנה האב לחייל במחסום וביקש לקבל חזרה את תעודת הזהות. החייל סרב ואף דחף את אביו של התובע. התובע אמר בתגובה לחייל הדוחף "תתבייש לך, מדובר באדם מבוגר". חייל אחר שהיה במחסום הגיע והיכה את התובע בקת הנשק בצד ימין של חזהו.
התובע ואביו עזבו את מחסום קלנדיה לכיוון מחסום א-ראם. בדרך התקשרו לתחנת המשטרה בנווה יעקב להתלונן ולבקש את עזרתם, אולם מי שענה לטלפון מסר כי אין להם קשר עם הצבא והם לא יכולים לסייע. במחסום א-ראם סיפר התובע על האירוע לפעילת ארגון "מחסום watch", דינה, וזו נסעה למחסום קלנדיה בניסיון להחזיר לתובע את תעודת זהותו. במחסום קלנדיה דיברה דינה עם קצין בשם עופר, אשר מסר לה כי התובע הרביץ לחיילים וכי החיילים לא הגיבו. את תעודת הזהות של התובע לא הצליחה דינה לקבל.
פנייה לרשויות והגשת תביעה על ידי המוקד יום לאחר האירוע, פנה התובע אל תחנת המשטרה במגרש הרוסים והגיש תלונה. כן פנה למוקד להגנת הפרט, אשר פנה בכתב לפרקליט פיקוד מרכז והיועץ המשפטי של הגדה המערבית בדרישה כי האירוע ייחקר. במקביל, פנה "מוקד החירום" לחיילים הנמצאים במחסום קלנדיה והצליח להשיב לתובע, ארבעה ימים לאחר האירוע, את תעודת הזהות שלו.
המוקד המשיך לטפל בתלונתו של התובע. כמעט ששה חודשים לאחר האירוע נתקבל במוקד מכתב מהיועץ המשפטי של הגדה המערבית, לפיו נושא הפנייה אינו נתון בתחום סמכותו אלא בסמכות פרקליטות פיקוד מרכז, וזו הודיעה למוקד שבוע אחר כך כי הורתה על פתיחה בחקירת מצ"ח לבירור האירוע.
בסוף מרץ 2003 הודיעה פרקליטות פיקוד מרכז על סגירת תיק החקירה בטענה שלא נמצאו תימוכין לטענת התובע בדבר הכאתו, וכי לעניין תעודת הזהות של התובע, זו נלקחה ממנו לבדיקה, אך הוא עזב את המקום מבלי להמתין לקבלה חזרה.
ביום 06.04.03 פנה המוקד לפרקליטות פיקוד מרכז לקבלת חומר החקירה בעניינו של התובע. רק כעבור אחד עשר חודשים נתקבל האישור לצילום התיק, וביום 17.03.04 נתקבל חומר החקירה המצונזר מדובר צה"ל.
ביום 22 בנובמבר 2004 הגיש המוקד תביעה נזיקית נגד מפקד המחסום ומדינת ישראל בגין הכאב והסבל, אבדן ימי השתכרות, ותחושת ההשפלה והעלבון שנגרמו לתובע בגין האירוע. התביעה מייחסת למדינה - בין באופן ישיר ובין באופן עקיף, על ידי מפקד המחסום וחיילים אחרים שהם שלוחיה - עוולה של תקיפה, הפרה של חובות חקוקות שונות ורשלנות. התביעה קובעת, בין היתר, כי החיילים במחסום השתמשו לרעה בסמכותם, בכך שנטלו את החוק לידיהם והפעילו כוח מופרז נגד התובע וללא כל סיבה סבירה. כן קובעת התביעה, כי המדינה נמנעה מלנקוט באמצעי זהירות ראויים שהיה בהם כדי למנוע הישנות מקרים של תקיפת פלסטינים במחסומים, וזאת למרות קיומן של הוראות המסדירות זאת. בנוסף, בכך שהחליטה לסגור את תיק החקירה מבלי להעמיד מי מהמעורבים לדין, העבירה המדינה מסר לחיילים אחרים כי תקיפת פלסטינים הינה בבחינת מותר.
לתביעה שהגיש המוקד: ת.א. 13054/04 – חלאק נ' שיינברג ואח'
