הרקע להגשת הערעור
המוקד להגנת הפרט פונה במסגרת פעילותו לרשויות המדינה בשמם של תושבי שטחים אשר זכויותיהם נפגעו על ידיהן. זאת, על מנת לפתור את בעיותיהם הפרטניות של אותם תושבים ללא צורך בפנייה לערכאות. עם זאת, לא אחת מתקבלת תשובה שלילית לבקשת המוקד או שלא מתקבלת תשובה כלל במשך זמן רב ובלתי סביר. במקרים אלו עותר המוקד לבג"ץ.
כך קרה גם במקרים נשואי העתירות, במסגרתן התקבלה החלטת הרשם בגינה מערער כעת המוקד. עתירות אלה עוסקות אמנם כולן רק בנושא אחד – החלטת המפקד הצבאי שלא לאפשר את יציאתם של תושבים פלסטינים מתחום האזור - אולם החלטה זו של הרשם נוגעת לעשרות רבות של עתירות, בנושאים רבים אחרים, אותן מגישים המוקד וארגונים אחרים לבג"ץ. למעשה, נוגעת החלטה זו לכל מי שמבקש לעתור לבג"ץ.
הניסיון מלמד, כי עצם הגשת העתירה מחייב את הרשויות לבחון בקפידה את החלטתן ולהתיישר על פי הדין, ועל כן רבים מאוד המקרים בהם חוזרות הרשויות מעמדתן ומזכות את העותרים בסעד המבוקש, עוד בטרם נערך ולו דיון אחד בעתירה. במקרים אלו מוחקים העותרים את העתירה.
במשך שנים רבות הורו שופטים ורשמים על החזר מלוא סכום האגרה המשולמת עם פתיחת ההליך בבית המשפט (העומדת כיום על 1,629 ₪), כאשר העתירה נמחקה ללא דיון על בסיס
תקנה 15 לתקנות בית משפט (אגרות). הרציונאל של התקנה הוא למנוע מצב בו מחויב בעל דין בתשלום האגרה, כאשר בתיק לא נעשתה עבודה שיפוטית של ממש וכמו כן, לעודד פשרה כבר בשלב מוקדם בהליך.
ביום 12.1.05 קיבל הרשם יגאל מרזל את ההחלטה בגינה מערער המוקד. ההחלטה קובעת כי הפירוש שניתן עד כה לתקנה, לפיו יש להשיב את האגרה במלואה הוא אפשרי, אך לטענתו הפירוש הראוי הוא כי בכל מקרה יש לנכות סכום מסוים מהאגרה המושבת. סכום זה, קובעת ההחלטה, זהה לסכום שנקבע לניכוי בבית המשפט המחוזי, היינו – 825 ש"ח. לטענת הרשם, ניכוי הסכום מהאגרה המושבת מביא לידי ביטוי את השתתפות בעל הדין בעלות השירות שניתן לו ומונע הגשת הליכי סרק.
להחלטת הרשם (בג"ץ 6490/04 - צביח ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, החלטה) הגשת הערעור על ידי המוקדביום 2.2.05 הגיש המוקד לבית המשפט העליון ערעור על החלטת הרשם.
בערעור נטען כי כותרת התקנה - החזר אגרה בשלמותה - אינה מותירה מקום לספק, כי הכלל הוא החזר האגרה בשלמותה, וכי החריג הוא ניכוי סכום מסוים, המפורט באופן מפורש בתוספת לתקנות.
התקנה מאפשרת ניכוי חלק מהאגרה המושבת רק בהליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי והשלום, אך אינה מתייחסת כלל לניכוי עלויות בהליכים בבית המשפט העליון. לפיכך, פירושו האמור של הרשם אינו עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם התכלית הכללית, לפיה אין פוגעים בזכותו של אדם אלא בחוק מפורש.
לחלופין נטען, כי אף אם לשון התקנה סובלת את פירושו של הרשם, הרי שבין שני הפירושים האפשריים, יש להעדיף את הפירוש אשר פגיעתו בזכויות אדם פחותה.
ההחלטה מהווה חסם כלכלי הפוגע בזכות הגישה לערכאות של עותרים וממילא בזכות לשוויון בין בעלי דין. זאת, דווקא בערכאה שיפוטית ייחודית כבג"ץ, בה מבקש העותר להגן על זכויותיו הבסיסיות ביותר כמו חירות, חופש וכבוד.
החלטת הרשם תפגע באחת מדרכי הפעולה המקובלות של ארגונים כמו המוקד להגנת הפרט - הגשת עתירות רבות לבג"ץ. הגשת העתירות הרבות היא במידה רבה צעד של חוסר ברירה, שנעשה לאחר שכל ההליכים האחרים מוצו. למעשה הפך בג"ץ לכלי ראשון במעלה לקידום זכויותיהם של רבים מול רשויות המדינה והצבא, ובמקרים רבים רק הנחת עתירה על שולחן בית המשפט מניעה את הרשות להתיישר לפי הדין. אין פלא, אם כן, כי מעטות הן העתירות אשר מגיעות לדיון ולכתיבת פסק דין וכי רוב רובן נפתרות זמן קצר לאחר הגשתן, במתן הסעד המבוקש בעתירה או בפשרה כלשהי. אך כאמור, למרות שלא הגיעו לכלל דיון בפני הרכב, תרומתן לשלטון החוק גבוהה ביותר. אין מקום, אם כן, להרתיע עותרים מלנקוט הליכים שצפויים להסתיים בצורה זו, ויש מקום לעודדם למחוק את ההליך מייד עם קבלת מבוקשם ובטרם יובא לדיון בפני הרכב. זאת ייעשה על ידי החזר האגרה ששילמו במלואה.
החלטת הרשם מתעלמת גם מכך שהנוהג להשיב את האגרה במלואה הוכח במשך השנים כנוהג שמגביר את יעילותה של המערכת, קביעה לה שותפה גם המדינה, הממונה, כידוע, על הכיס הציבורי ועל הניהול היעיל של מערכת בתי-המשפט. על פי ההחלטה, יפסיד העותר למעלה ממחצית האגרה ששילם, דבר שיגביר דווקא את התמריץ שלא להתפשר ולהמשיך בהתדיינות, וכך יביא, במקרים רבים, לבזבוז זמן שיפוטי וכסף רב.
לערעור שהגיש המוקד (בשג"ץ 1144/05 – צביח ואח' נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית)
