תיאור האירוע
ביום 16.3.03, הבחין נער בן 17, תושב שכונת אלאמל בח'אן יונס, בפצועים הזועקים לעזרה בשכונתו. הם נפצעו מירי של הצבא בשכונה. נסער כולו יצא מביתו לכיוון החצר יחד עם חבריו להושיט עזרה לפצועים, כאשר לפתע החל ירי לעברו ולעבר חבריו. הנער נפצע באורח קשה. כדור שחדר לגבו ויצא מבטנו גרם לריסוק איברים פנימיים בגופו ולדימום חד בחזהו ובבטנו. ירי החיילים לא פסק גם כשהוזעקו למקום אמבולנסים, וכתוצאה מכך התעכבה הגעתם לפצועים. זמן קצר לאחר שהגיע הנער לבית החולים, נקבע מותו.
פניות המוקד להגנת הפרט לרשויות והגשת התביעה לאור האירוע הקשה, ממנו עולה התנהגות פלילית חמורה של החיילים, פנה המוקד להגנת הפרט ליועץ המשפטי בעזה ולפרקליט פיקוד הדרום בדרישה לפתוח בחקירה. לאחר מספר תזכורות, אשר זכו לכל היותר לתגובה כי "הטענות עדיין בבדיקה", נתקבלה לבסוף תשובה מלשכת היועץ המשפטי בעזה, ולפיה ייתכן שהמנוח נפגע כתוצאה מחילופי אש בין הצבא לבין חמושים פלסטינים. למרות חומרתו של האירוע, עולה מהתשובה כי הוחלט שלא לפתוח בחקירה.
ביום 15.3.05 הגיש המוקד לבית המשפט תביעה לפיצויים נגד המדינה בשם עזבונו של הנער ובשם אביו. התביעה מדגישה כי הנער המנוח לא עשה דבר שהיה בו כדי להוות עילה לירי עליו, וכל חטאו היה שניסה לעזור לפצועים שזעקו לעזרה.
בתביעה מתוארים גם מקרי מוות אחרים שאירעו לאחרונה בשכונת אלאמל בחא'ן יונס, מהם עולה כי תושבי השכונה חשופים לסכנה מתמדת כתוצאה מירי בלתי מבוקר מכיוון המוצבים הצבאיים הסמוכים. בגין אחד מהמקרים, בו הוחלט שלא לפתוח בחקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות מותו של פעוט שנורה בשעה שהיה על גג ביתו, הגיש המוקד עתירה לבג"ץ. (
בג"ץ 1970/05 - אלבדרסאוי ואח' נ' הפרקליט הצבאי הראשי).
התביעה מדגישה את התוצאות הקשות של ההחלטה שלא לפתוח בחקירה:
"החסינות (
impunity) שמעניקה בכך המדינה ליורים הוא הבסיס לזלזול בשלטון החוק וכר פורה לפגיעה הולכת וגוברת בזכויות אדם. כאשר אווירת הסלחנות והיעדר הענישה אינם מתפוגגים אף במקרים בהם אזרחים, שאינם מעורבים בלחימה, לרבות ילדים קטנים, נשים וזקנים, נהרגים, מבטא הדבר מסר של
זלזול בוטה בחיי אדם. תהא הרטוריקה הרשמית של הצבא אשר תהא, זלזול זה מחלחל אל כל שדרות הצבא, החל במפקדים וכלה באחרון החיילים. באווירת לית דין ולית דיין, יודע כל חייל כי ניתן לו רישיון להרוג וחסינות מעונש."... רק לאחרונה נחשף הציבור הישראלי למספר פרשיות חמורות ביותר של הפרת טוהר הנשק וזלזול בחיי אדם, אשר התפרסמו בכלי התקשורת. הניסיון הרב שרכש המוקד בשנים האחרונות מלמד, כי פרשיות אלו הן רק קצה הקרחון לתופעה רחבה הרבה יותר. לא מן הנמנע, שבאווירה זו של יד קלה על ההדק, מורה מפקד לחייליו להכריז בקשר הפלוגתי כי יש לירות בכל מי שמתקרב למוצב, אפילו יהיה ילד בן שלוש, כפי שיוחס למ"פ פלוגת גבעתי באותה פרשת וידוא הריגה מפורסמת, בה נהרגה הנערה אימאן אלהמאס בת 13."
התביעה מייחסת לחיילים עוולות של תקיפה; רשלנות – בין היתר, בשל ירי בלתי מבוקר לעבר שכונת מגורים תוך סיכון חיי אדם, בשעה שלא נשקפה לחיילים סכנה ממשית; והפרות חובות חקוקות שונות, מהדין הישראלי והבינלאומי. למדינה מייחסת התביעה אחריות ישירה ושילוחית בגין רשלנותם של החיילים והפרת החובות החקוקות מצדם.
לתביעה שהגיש המוקד להגנת הפרט
