ביום 20.10.05 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"צ בעניינו של תושב פלסטיני אשר ביקש לקבל, לראשונה בחייו, תעודת זהות. העותר נולד בירדן. אמו נכנסה עמו לגדה המערבית ורשמה אותו במרשם התושבים בשטחים עוד בהיותו תינוק. בבגרותו גילה העותר כי שמו הושמט בטעות מהמרשם, בתקופה בה נוהל המרשם על ידי המינהל האזרחי הישראלי. למרות שברשותו של העותר מסמכים ישראליים רשמיים התומכים בטענתו כי נכלל במרשם, סירב המשיב להכיר בתושבותו, וכך נמנעו ממנו כל הזכויות של תושב, לרבות קבלת תעודת זהות, והאפשרות של יציאה לחו"ל וחזרה לגדה.
העותר סובל משיתוק מוחי, הגורם לו נכות וקשיי שמיעה. משפחתו נאלצה לחזור לירדן לאחרונה, והוא נותר בלית ברירה בגדה, שכן אינו יכול לצאת לחו"ל אלא כאשר יהיה בעל מעמד חוקי בשטחים. המוקד הדגיש בעתירה, כי בשל מצב בריאותו, ניתוקו הממושך ממשפחתו מביאו למצוקה נפשית קשה.
ביום 14.11.2005 דן בג"צ בעתירה. בדיון מתחו השופטים ביניש, לוי ורובינשטיין ביקורת קשה על המדינה. הם קבעו, כי בידי העותר ראיות מינהליות חזקות התומכות בבקשתו, ואין זה מובן מדוע טרם הוחזר שמו למרשם. השופטים הביעו תרעומת על כך שהמדינה הערימה קשיים על העותר שלא לצורך, כאשר התנתה את תיקון המעוות במרשם בכך שהרשות הפלסטינית תפנה אליה בעניינו.
בסיום הדיון הורה בית המשפט למדינה להגיש הודעה משלימה תוך שלושים יום, וציין כי במקרה זה יש לצפות לתשובה חיובית של המדינה. ואכן, המדינה נעתרה במסגרת הזמן שהקצה בית המשפט, וביום 4.12.2005 הוחזר העותר לקובץ המרשם וקיבל תעודת זהות.
לצפייה בעתירה 
