ביום 11.7.2006 עתרו ששה ארגוני זכויות אדם, ביניהם המוקד להגנת הפרט, לבג"ץ, נגד שר הביטחון ומתאם הפעולות בשטחים, בדרישה לפתוח את המעברים לרצועת עזה לאספקה
סדירה של מזון, תרופות ומוצרים חיוניים נוספים, וכן בדרישה לחדש באופן מיידי את האספקה
הסדירה של דלק לרצועה. עוד מבקשים הארגונים כי בג"ץ יקבע מועד לדיון דחוף בעתירה, וזאת לנוכח הפגיעה הנרחבת באוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה, ובמיוחד במערכת המים והביוב ובמאושפזים בבתי החולים, עקב המדיניות שנוקטת ישראל במהלך הלחימה ברצועת עזה, מדיניות של מניעת מעבר סדיר של דלק ומוצרים חיוניים לרצועה.
במסגרת פעולות הלחימה שמנהלת ישראל ברצועת עזה בימים אלה, הפציץ חיל האוויר תחנת שנאים, המספקת 43% מאספקת החשמל לאזור, והצבא השתלט על חלקים מרצועת עזה. עוד בטרם תחילת המבצע הצבאי, סגר הצבא את כל המעברים לרצועת עזה, ואסר על מעבר בני אדם, סחורות, ציוד רפואי, תרופות ומזון. כן סגרה מדינת ישראל את הצינור היחיד המשמש לאספקת דלק לרצועת עזה. מאז, מעבר קרני נפתח ואספקת הדלק מתחדשת לסירוגין, ולזמן קצר בכל פעם. מאז יום 7.7.2006 נסגר מעבר קרני לחלוטין. אספקה חלקית ומקוטעת זו, אין בה כדי למנוע את הפגיעה הקשה באוכלוסייה האזרחית. פגיעה זו נובעת ממחסור בשורה של מוצרי יסוד ושירותים חיוניים:
חשמל: כתוצאה ישירה ומיידית של הפצצת תחנת השנאים, נאלצים כ-1.4 מיליון התושבים ברצועה, וכן בתי-חולים, בתי עסק, מפעלי מזון ושירותים חיוניים נוספים, להסתפק באספקת חשמל מקוטעת למשך שמונה עד שתים-עשרה שעות ביום. לפי הערכות מומחים, יידרשו יותר משמונה חודשים לרכוש ולהתקין שנאים חלופיים. בינתיים נאלצים התושבים בעזה להיעזר בגנרטורים לייצור חשמל, אולם גם פעולתם של אלה מוגבלת, עקב הגבלות שהטילה ישראל על אספקת דלק וחלקי חילוף לרצועה. רוב תושבי רפיח מנותקים כליל מרשת החשמל מאז יום ה-5 ביולי.
דלק: הצינור היחיד המספק דלק לרצועת עזה נסגר על ידי הרשויות הישראליות ביום 28.6.06, ומאז נפתח לסירוגין להזרמה חלקית בלבד, ומועטה מדי, של דלק. תקצוב המלאי הקיים של דלק ברצועה מכתיב תפעול חלקי ומוגבל של הגנרטורים, ובכללם כאלה המשמשים – בהיעדר אספקה סדירה של חשמל – להפעלתם של משאבות המים, מתקני הטיהור ומערכות הביוב, וכן לשמירה בקירור של מלאי המזון והתרופות, לבל יתקלקלו.
מים: מאז הפצצת מערכת החשמל, תפקוד מערכת המים בעזה מצוי בסכנה ממשית, מאחר שהגנרטורים, המשמשים ברגיל לגיבוי בלבד, אינם מסוגלים לשמש לשאיבה של כל כמות המים הנדרשת לאזרחים, במיוחד לנוכח המחסור בדלק להפעלתם. בעיר עזה לבדה סובלים ממחסור במים בין 20,000 ל-30,000 אנשים.
ביוב: בשל המחסור בחשמל ובדלק, לא הופעלו מתקני טיהור השפכים בעזה מאז ה-28 ביוני, ועקב כך מוזרמים
שפכים בלתי מטוהרים לים, דבר שהשפעותיו הסביבתיות החמורות חורגות מהטריטוריה של עזה ומגיעות גם לחופי ישראל ומצרים. אחד ממתקני הטיהור ניזוק, ובשל קרבתו לאזורים בהם מתנהלת פעילות צבאית, לא יכולים אנשי התחזוקה להגיע אליו כדי לתקנו. מי השפכים מוזרמים כיום, כשהם לא מטוהרים, לאגם, ולחלחולם לקרקע עלולה להיות
השפעה חמורה על איכותם של מי השתייה בעזה. בשל מחסור בחלקי חילוף לגנרטורים ולצנרת המים והביוב, לא ניתן לתחזקם. חלקים אלה קיימים, אולם עד כה סירבה ישראל להתיר את הכנסתם דרך מעבר קרני.
בריאות: בשל הפגיעה באספקת החשמל, כפופים גם 22 בתי החולים שברצועת עזה לתכנית החירום של תקצוב אספקת החשמל. השימוש בגנרטורים, בשעות בהן לא מגיע חשמל לבתי החולים, מספק רק צרכים דחופים במיוחד, כגון ניתוחים דחופים, הפעלת אינקובטורים ויחידות טיפול נמרץ. התאורה החלקית מקשה על עבודת הרופאים, המכבסות בבתי החולים מושבתות, וכן – הופסקה הפעלתם של חלק ממתקני החמצן, הושעו ניתוחים בלתי דחופים, והושבתו מערכות מיזוג האוויר וחלק ממכשירי הדיאליזה. כן נשקפת סכנה, בשל המחסור בחשמל ובדלק לגנרטורים, ליכולת לשמור בקירור על מלאי התרופות, החיסונים, מנות הדם והמזון בבתי החולים. כתוצאה מכל אלה,
קיימת סכנה ממשית לקריסת מערכת הבריאות ברצועת עזה, דבר שיסכן את חייהם של אלפי מאושפזים, ובכלל זה פגים באינקובטורים.
מזון: בשל המחסור בחשמל, בתים וחנויות אינם יכולים להחזיק מוצרים בקירור, דבר המגביל מאד את אספקתם של מוצרי חלב ובשר, וקיים קושי של ממש להפעיל את המאפיות. המחסור במוצרים גורם לעלייה במחירים, עול משמעותי בתנאים הכלכליים הקשים בעזה, שרק החמירו מאז החלה ההתקפה הישראלית. בנוסף, מאז 28.6.06 אוסר הצבא על דייגים פלסטינים לדוג לאורך חופי עזה, ובשל כך הופחתה אספקת הדגים, שהם מקור חלבונים חשוב ברצועה. במצב זה של מחסור גובר הצורך באספקה של מוצרי מזון ממקורות שמחוץ לרצועת עזה, אך מדינת ישראל אינה מאפשרת העברה סדירה שלהם. כך, למשל, נכון ליום 8.7.06, היו תקועים יותר מ-230 קונטיינרים של מזון במעבר קרני, בהמתנה לפתיחתו, אולם המעבר נשאר סגור.
מדינת ישראל, מודגש בעתירה, אינה ממלאת אחר החובה הבסיסית המוטלת עליה, על פי המשפט הבינלאומי והמשפט הישראלי כאחד, לדאוג באופן אקטיבי לשלומה של האוכלוסייה הנמצאת תחת שליטתה, להבחין בכל עת בין לוחמים לבין מטרות אזרחיות, ולהימנע מהפצצה של מטרות אזרחיות מובהקות, כגון מתקני החשמל. הפגיעה במטרות אזרחיות ובאוכלוסייה האזרחית, נאמר עוד בעתירה, נושאת אופי של מעשי נקם, ענישה קולקטיבית והטלת אימה על האוכלוסייה האזרחית.
גם אם פגיעה זו, בצירוף ההגבלות הקשות על אספקתם של תרופות ושל מוצרי יסוד נוספים נועדה לשרת תכלית ראויה כלשהי, טוענים הארגונים, הרי שהיא בוודאי אינה עומדת בכל מבחן של מידתיות, ועל כן גם אינה חוקית.
לצפייה בעתירה 
