המוקד להגנת הפרט - בג"ץ דחה העתירה נגד מדיניות החיסולים: בפסק דין תקדימי קובעים השופטים, כי כלליו ועקרונותיו של המשפט הבינלאומי ההומניטארי מתירים בתנאים מסוימים "פגיעה מונעת" בפעילי "ארגוני טרור" הלוקחים חלק ישיר בפעולות האיבה. עם זאת, הוסיפו השופטים, יש לבחון חוקיותה של כל פעולת חיסול לגופה, ואין לקבוע מראש ובאופן גורף כי פעולות החיסולים הישראליות חוקיות או בלתי חוקיות
חזרה לעמוד הקודם
14.12.2006

בג"ץ דחה העתירה נגד מדיניות החיסולים: בפסק דין תקדימי קובעים השופטים, כי כלליו ועקרונותיו של המשפט הבינלאומי ההומניטארי מתירים בתנאים מסוימים "פגיעה מונעת" בפעילי "ארגוני טרור" הלוקחים חלק ישיר בפעולות האיבה. עם זאת, הוסיפו השופטים, יש לבחון חוקיותה של כל פעולת חיסול לגופה, ואין לקבוע מראש ובאופן גורף כי פעולות החיסולים הישראליות חוקיות או בלתי חוקיות

מדיניות החיסולים הישראלית החלה באופן רשמי כחודש לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, בנובמבר 2000. עיקרה של מדיניות זו היא הוצאתם להורג ללא משפט של מבוקשים פלסטינים החשודים בייזום, תכנון והוצאה לפועל של "פעולות טרור" כנגד אזרחי מדינת ישראל. כתוצאה ממדיניות החיסולים הישראלית נהרגו ונפצעו מאות פלסטינים, רבים מהם אזרחים חפים מפשע.

העתירה הראשונה נגד מדיניות החיסולים הישראלית הוגשה בשנת 2001 על ידי ח"כ מוחמד ברכה. אולם, בית המשפט העליון סירב לדון בעתירה לגופה ודחה אותה על הסף, בטענה שמדובר בסוגיה בלתי שפיטה, המצויה בתחום הנתון לשיקול דעתן הבלעדי של רשויות השלטון בישראל.

בינואר 2002 הוגשה עתירה נוספת נגד מדיניות החיסולים הישראלית. בעתירה זו טענו העותרים כי מדיניות החיסולים הישראלית מנוגדת באופן בוטה לכלליו ועקרונותיו של המשפט הבינלאומי, המשפט הישראלי, ועקרונות בסיסיים של מוסר אנושי. חיסולים של בני אדם שעה שאינם מהווים סכנה מיידית לאדם אחר, טענו העותרים, הינה למעשה הוצאה להורג ללא משפט, האסורה באיסור מוחלט על פי הדין הבינלאומי והישראלי, ומהווה פשע מלחמה כאשר היא מבוצעת במהלך עימות מזוין.

בפסק דין תקדימי שניתן בעתירה ביום 14.12.06, חמש שנים לאחר הגשתה, קובעים פה אחד שלושה משופטי בית המשפט העליון, הנשיא היוצא אהרן ברק, הנשיאה הנכנסת  ביניש, והמשנה לנשיאה ריבלין, כי מדינת ישראל רשאית, בתנאים מסוימים, לבצע פעולות חיסולים של פעילי "ארגוני טרור" פלסטינים בשטחים הכבושים. השופטים נסוגים בפסק הדין מעמדתם הקודמת, בעניין אי שפיטות מדיניות החיסולים, וקובעים כי מדובר למעשה בסוגיה משפטית במהותה, המוסדרת על ידי כללי המשפט הבינלאומי, ובשל פגיעתה בזכויות אדם, ראוי שתעמוד לביקורת שיפוטית של בית המשפט. זאת ועוד, פוסקים השופטים, מתקיים עימות מזוין בעל אופי בינלאומי בין ישראל לבין "ארגוני הטרור" הפלסטינים, במסגרתו פעילים ב"ארגוני טרור" פלסטינים אינם לוחמים, כי אם אזרחים הלוקחים חלק ישיר בפעולות האיבה. בהתאם לכך, פסק בית המשפט, כי כל עוד ובמשך אותו זמן שפעילי "ארגוני הטרור" הפלסטינים לוקחים חלק ישיר בפעולות האיבה, הם נחשבים מטרות לגיטימיות לפגיעה על ידי ישראל, גם כאשר הם פונים להתארגנות ומנוחה. עם זאת, הדגיש בית המשפט כי אזרח אשר נטל חלק ישיר במעשי איבה באופן חד פעמי או ספורדי, ולאחר מכן ניתק עצמו מפעילות זו, הוא אזרח שעם ניתוקו מהפעילות זכאי להגנה מתקיפה. בעניין זה קבע בית המשפט כי יש לבחון חוקיותה של כל פעולת חיסול לגופה, ובהקשר זה יש לוודא, ראשית, כי קיים מידע מבוסס היטב, חזק ומשכנע בנוגע לאדם בו יש כוונה לפגוע, בטרם קבלת ההחלטה על חיסולו. שנית, בית המשפט קבע כי אין לנקוט בפעולת חיסול אם ניתן לנקוט באמצעי שפגיעתו פחותה. שלישית, יש לערוך בדיקה יסודית ועצמאית בדיעבד באשר לדיוק פעולת החיסול ונסיבות הפגיעה באדם אליו כוונה. רביעית, יש להימנע ככל האפשר במסגרת ביצוע פעולות החיסול מפגיעה בחפים מפשע. פגיעה שכזאת, קבע בית המשפט, חייבת לעמוד בדרישת עיקרון המידתיות, ובמקרים מתאימים, ניתן לשקול תשלום פיצויים בגין הפגיעה באזרח תמים.

לבסוף, יש לציין כי בית המשפט סירב לפסוק בשאלה האם פעילי "ארגוני הטרור" הפלסטינים משתייכים לקטגוריה של "לוחמים בלתי חוקיים", כפי שטענה מדינת ישראל, ופסק כי המשפט הבינלאומי אינו מכיר בקטגוריה זו נכון להיום, ואין צורך לפסוק בסוגיה זו במסגרת העתירה הנוכחית.


לצפייה בפסק הדין מיום 14.12.06 

נושאים קשורים