العربية
EN
العربية
EN
ביום 14.7.03 פרצו חיילים לבית בו מתגוררים המתלוננת ומשפחתה המורחבת, באזור אלשועאבה, מערבית לקרית ארבע, הוציאו את כל המשפחה החוצה וביצעו בבית חיפוש שנמשך מספר שעות. החיילים גנבו מהבית צמיד ושרשרת עשויים זהב בשווי אלפי שקלים. כשהורשו בני הבית לחזור לביתם, נדהמו לגלות כי בנוסף לגניבת התכשיטים, פוזרו כל החפצים ותכולת הבית ונהפכו בברוטאליות. החיפוש אף נעשה ללא ליווי של אחד מבני הבית.
לאור דרישת המוקד נפתחה חקירה לבירור נסיבות המקרה, ובמקביל פנתה המתלוננת באמצעות המוקד למשרד הביטחון, בדרישה לפצותה בגין הגניבה והנזק לביתה. בתשובת הצבא מיום 22.9.05 נמסר, כי הם שוללים את הטענה שנעשה חיפוש בבית המתלוננת ועל כן הוחלט לדחות את התביעה. לדרישת המוקד נתקבל תיק החקירה שניהלה מצ"ח, ממנו עולה כי היא נוהלה ברשלנות, בזלזול ובאופן בלתי ממצה. במכתב המוקד למחלקת התביעות של משרד הביטחון מיום 30.1.06, ציין המוקד את המחדלים החמורים בחקירה; כך למשל, עלה כי צה"ל איבד את כל הרשומות הקשורות לאירוע. אם כך, כיצד יכול היה לטעון כי כלל לא נעשה חיפוש בבית המתלוננת? לא זו אף זו, מפקד הפלוגה שנחקר כלל לא היה המ"פ באירוע עצמו, והעדויות נגבו חודשים ארוכים לאחר קרות האירוע, דבר המקשה ודאי על היכולת לזכור את פרטי האירוע ולאתר חשודים.
לאור הליקויים בתיק החקירה עליהם הצביע המוקד, חזר בו משרד הביטחון מדחיית התביעה. בהסכמת הצדדים נבדקה המתלוננת במכשיר פוליגרף ונמצאה דוברת אמת. היא פוצתה בגין השווי הריאלי של התכשיטים וכן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.
נראה, שהחלטת משרד הביטחון לסגור את תיק החקירה נבעה ממניעים פסולים, מאי ירידה לפרטים ומהזנחת כיווני חקירה מהותיים. סגירת התיק לא נסמכה על היעדר ראיות, כפי שטענו תחילה, שהרי תיק החקירה היה בידי עובדי משרד הביטחון לפני שהגיע למוקד, והם ידעו את תכנו. הקביעה כי אין לפצות את המתלוננת על הנזקים שנגרמו לה, מקורה, לסברת המוקד, בתקוותו של משרד הביטחון כי הצד הנפגע יתייאש, לא יבדוק את אמיתות טענות הצבא וימשוך ידו מתביעתו לפיצוי.
