המוקד להגנת הפרט הגיש תביעה נזיקית לפיצוי שני בעלי עדרים מהכפר בודרוס: התביעה הוגשה בגין תפיסת עדרי התובעים, הכנסתם לישראל, שחיטתם החפוזה ומכירת בשרם, תוך שהנתבעים - נציגי רשויות המדינה - רומסים את החוק, מציגים מצג שווא בפני בית המשפט, מטעים אותו, ומפירים את כללי המשפט המינהלי

בבוקר יום 3.11.02 יצאו קטין ונער מהכפר בודרוס לרעות את עדרי משפחותיהם בסמוך לבתיהם בקצה הכפר. כעבור זמן קצר, הופיעו כלי רכב ישראליים וגרמו בהלה – הרועים ברחו והעיזים נפוצו לכל עבר. פקח משרד החקלאות מיחידת פיצו"ח, בסיוע אנשי רשות הטבע והגנים ומג"ב, תפסו את הרועים ואת העדרים. חרף העובדה שבשטח אין סימון בדבר הגבולות, הם האשימו את הרועים שרעו בשטח אסור, אזקו את ידיהם והובילום להמשך חקירה במשטרת מודיעין, שם נחקר רק הנער. הרועים נשלחו לביתם מצוידים במספר טלפון באמצעותו היו אמורים אבותיהם, בעלי העדרים, ליצור קשר עם החוקר, ומבלי שנאמר להם למסור דבר להוריהם בדבר זכויותיהם המשפטיות. הפקחים לכדו את העדרים והובילו אותם ברגל אל תוך שטח ישראל, שם רוכזו במבנה והובלו למשחטה בתוך ישראל.

למחרת, 4.11.02, נשחטו העיזים. באותו יום ממש הגיעו הנתבעים לבית משפט השלום בירושלים וביקשו צו שיפוטי לחילוט כספי מכר הבשר. בית המשפט, לכאורה ללא דיון ראוי, נתן צו "כמבוקש". רק ב-5.11.02, כאשר מן העדרים כבר לא נותר שריד ופליט, זומנו בעלי העדרים לחקירה תחת אזהרה. לשאלות החוקר בדבר בריאות הצאן הם השיבו כי כל העיזים חוסנו על ידי הרשות הפלסטינית, וסומנו על ידי קרע באוזן, כמקובל שם. כאשר ביקשו להשיב להם את העדרים אמר להם החוקר כי וטרינר יבדוק את העיזים, ואם יימצאו בריאות – יוחזרו להם. זאת, כשהוא יודע שהעיזים נשחטו כולן ובשרן כבר נמכר.  

מחדליהם ומעשיהם המניפולטיביים של הנתבעים ניכרים במהלך האירוע כולו – והמסמכים אותם רשמו בכתב ידם, מעידים על הדרכים הנפסדות בהם פעלו – ברשלנות, בחריגה מסמכות, בלא סמכות ובהפרת עקרונות הצדק הטבעי וכללי המשפט המינהלי:

·         רשלנות ומעשים בהיעדר סבירות - התיעוד אותו הכינו הנתבעים בגין מכלול הפעולות אגב תפיסת העדרים, מצביע על פניו על התרשלות הגורמים שעסקו בהכנתם: רישום התאריכים וציון מספר ראשי צאן משתנה ממסמך למסמך; מסמכים שאינם שייכים כלל לבעלי העדרים הוכנסו לתוך תיק החקירה כ"הוכחה" שכבר נתפסו ונחקרו בעבר; הנחקרים הוחתמו על נוסח עדות שנרשם בעברית – שפה שאינם מבינים וכן הלאה.

·        חריגה מסמכות - בהתאם לסעיף 26(א) לפקודה למניעת הפצת מחלות בעלי חיים, ועל-פי ההנחיות המנהליות שהוציא מנהל השירותים הוטרינריים בשדה, אחד הנתבעים בתביעה זו, היה על הפקח שתפס את העדרים לגרשם חזרה למקום ממנו הגיעו. זאת משום שהסיכון בהעברתם רגלית בתוך שטח המחנה הצבאי, בישראל, ריכוזם שם, העברתם ושחיטתם בבית מטבחיים עולה על הסיכון שבכניסתם מאות מטרים ספורים לישראל. בנוסף, תנאי להכנסת בעלי חיים לישראל, הוא צו שיפוטי לעשות כן. חובה הייתה על הנתבעים להודיע לבית המשפט על עצם הכנסת העדרים לישראל, מוקדם ככל הניתן וטרם שחיטתם, דבר שלא נעשה. עצם החדירה לשטח ישראל, ואפילו לשטח אש, אינו מקנה לווטרינר ממשלתי סמכות להורות על השמדת בעלי חיים. השמדת בעלי חיים כמדיניות גורפת, רק משום שמקורם ברשות הפלסטינית, מהווה מעשה בניגוד לפקודה ובחוסר סמכות.

·        הפרת כללי ההגינות המינהלית וחובת תום הלב – בבקשה לחילוט כספי מכר הבשר הציגו הנתבעים בפני בית המשפט מצג עובדתי ומשפטי שאינו אמת, מעוות ומטעה, וגרמו לבית המשפט להוציא תחת ידיו החלטה שיפוטית שאינה עולה בקנה אחד עם הדין הנוהג בישראל. הנתבעים רשמו בכתב הבקשה כ"עובדות" פרטים שאינם מתיישבים עם אלה שרשמו במסמכים ביום התפיסה. זהות בעלי העדרים הועלמה מידיעת בית המשפט והם לא נרשמו כמשיבים לבקשה. שני העדרים הוצגו כעדר אחד. גם כאשר הפנו הנתבעים את בית המשפט לסעיפים רלוונטיים בפקודה, עשו זאת בצורה לא סדורה: הם הפנו בצורה מגמתית לחלקי סעיפים בלבד, ומסעיפים מהם עולה התנהלותם הקלוקלת התעלמו –  ואותם העלימו מידיעת בית המשפט. באופן זה גרמו להטעיית בית המשפט באשר לסמכות השופט היושב בדין ומנעו ביקורת שיפוטית הכרחית על התנהלותם הנפסדת.

·        לכאורה, אף בית המשפט פעל שלא על-פי סמכותו. מהנחזה להיות פרוטוקול הדיון ניתן לראות כי לכאורה, כבוד השופטת לא ביררה את זהות הבעלים, ונתנה צו שיפוטי לחילוט הכספים שהתקבלו ממכר הבשר במעמד המבקשים בלבד. בכך חרגה מן האיסור המפורש בפקודה, לחלט בעלי חיים שלא במעמד הבעלים, ככל שזהותם של אלה ידועה וניתן לאתרם.

כשלושה שבועות לאחר תפיסת העדרים נשלחו לתובעים הודעות קנס – 48,000 ₪ לכל אחד. הם ערערו על הקנס באמצעות המוקד להגנת הפרט. הוועדה שדנה בערעור על הקנס שמעה את השגותיהם של התובעים על אירועי התפיסה והשחיטה בפעם הראשונה – וביטלה את הקנס. ולא בכדי.

בגין אירועים אלה הגיש המוקד להגנת הפרט ביום 3.5.07 תביעת נזיקין בשם בעלי העדרים, נגד מדינת ישראל ושלושה מעובדי משרד החקלאות, שהיו מעורבים בתפיסת העדרים והשמדתם. הנתבעים נדרשים לפצות את בעלי העדרים בסכום כולל של 293,523 ₪ - 193,523 ₪ בגין הנזק הממשי, 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש, ובסכום זהה עבור הפרת חובות מהמשפט המינהלי. ועל כל אלה, בשל הכשל מערכתי החמור וההידרדרות המוסרית הקשה בה לקו רשויות המדינה, כטענת התובעים, מבקשים התובעים מבית המשפט להשית על הנתבעים פיצויים עונשיים בסכום אותו יראה לנכון, על-פי שיקול דעתו.

לצפייה בכתב התביעה ובכל הנספחים המצורפים לו מיום 3.5.07