עתירת המוקד להגנת הפרט לבית המשפט לעניינים מינהליים, בעקבות סירוב משרד הפנים לאשר בקשה לאיחוד משפחות של תושבת ירושלים המזרחית עם בן זוגה, מהטעם שאחיינו ביצע פיגוע התאבדות: סירובו של משרד הפנים לבקשה נעשה בחוסר סמכות ומטעמים שאינם מתיישבים עם חוק האזרחות והכניסה לישראל

העותרת הינה תושבת מדינת ישראל המתגוררת בשכונת א-טור בירושלים המזרחית עם בן זוגה ועם חמשת ילדיהם. הילדים כולם נרשמו במרשם האוכלוסין כתושבי קבע – רישומה של אחת הילדות אושר רק לאחר עתירה שהגיש המוקד לבית המשפט (עת"מ 366/05). העותרת ובן זוגה נישאו בשנת 1993, וכבר באותה שנה הגישה העותרת בקשה לאיחוד משפחות עם בעלה, בקשה שסורבה ללא נימוק. לאור הסירוב, עברו בני הזוג לגדה המערבית, כשהעותרת שומרת על קשר תכוף עם בני משפחתה בירושלים. בשנת 2002 חזרו בני הזוג לירושלים, בה הם מתגוררים עד עצם היום הזה.

במהלך שנת 2005 הגישה העותרת בקשה נוספת לאיחוד משפחות עם בעלה. הבקשה סורבה בזו הלשון: "בן משפחתו של המוזמן ביצע פיגוע התאבדות". ואולם, סירוב משרד הפנים להעניק לעותר מעמד של קבע אינו מעוגן בדין. עפ"י סעיף 3ד' לחוק האזרחות, אחיין אינו נמנה על בני המשפחה אשר בגין עברם רשאי המשיב לסרב לבקשה לאיחוד משפחות על בסיס ביטחוני. לא זו אף זו, חוק האזרחות מלמדנו כי האפשרות לדחות בקשה קיימת רק כאשר בן המשפחה "עלול להוות סיכון ביטחוני". ברור כי אדם שאינו בין החיים – אינו מהווה עוד סכנה לאיש. ממקרים נוספים שהגיעו לידיעת המוקד, נראה שבמשרד הפנים פשתה נורמה, לפיה בקשות לאיחוד משפחות מסורבות על סמך מידע ביטחוני הנעוץ בעברו של בן השפחה. זאת, בניגוד לחובתם לשקול אך ורק שיקולים עדכניים ורלוונטיים.

בעתירה מיום 30.5.07 מבססים העותרים טיעוניהם על מסדים אלו. המשיבים, כך טוענים העותרים, מקבלים החלטות באופן אוטומטי, על סמך המלצות של גורמי הביטחון וללא הפעלת שיקול דעת עצמאי כמתחייב בחוק. על משרד הפנים לעמת את עמדת השב"כ עם שיקולים מהותיים אחרים, כגון חשיבות שלמות התא המשפחתי וטובתם של הילדים הקטינים. ראוי גם שמשרד הפנים יבדוק כי החלטותיו אכן תואמות את החוק ואת השכל הישר.

לצפייה בעתירה מיום 30.5.07