המוקד להגנת הפרט - בעקבות עתירת המוקד להגנת הפרט לבית המשפט לעניינים מינהליים, אושרה בקשה לאיחוד המשפחות של תושבת ירושלים המזרחית עם בן זוגה: העתירה הוגשה עקב סירוב משרד הפנים לבקשת בני הזוג לאיחוד משפחות, בנימוק שאחיינו של העותר ביצע פיגוע התאבדות, ואולם, המוקד טען כי סירובו של משרד הפנים לבקשה נעשה בחוסר סמכות, ומטעמים שאינם מתיישבים עם חוק האזרחות והכניסה לישראל
חזרה לעמוד הקודם
03.07.2007

בעקבות עתירת המוקד להגנת הפרט לבית המשפט לעניינים מינהליים, אושרה בקשה לאיחוד המשפחות של תושבת ירושלים המזרחית עם בן זוגה: העתירה הוגשה עקב סירוב משרד הפנים לבקשת בני הזוג לאיחוד משפחות, בנימוק שאחיינו של העותר ביצע פיגוע התאבדות, ואולם, המוקד טען כי סירובו של משרד הפנים לבקשה נעשה בחוסר סמכות, ומטעמים שאינם מתיישבים עם חוק האזרחות והכניסה לישראל

ביום 21.6.07 התקבלה במוקד להגנת הפרט בקשה למחיקת העתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים ביום 30.5.07. בבקשתם למחיקת העתירה מודיעים המשיבים, כי לאחר בדיקת גורמי הביטחון, יקבל העותר היתר מת"ק למשך שנה.

העותרים מתגוררים בשכונת א-טור בירושלים עם חמשת ילדיהם. העותרת היא תושבת מדינת ישראל, והילדים כולם נרשמו במרשם האוכלוסין בישראל כתושבי קבע; רישומה של אחת הילדות אושר רק לאחר עתירה שהגיש המוקד לבית המשפט (עת"מ 366/05). העותרת ובן זוגה נישאו בשנת 1993, וכבר באותה שנה הגישה העותרת בקשה לאיחוד משפחות עם בעלה, בקשה שסורבה ללא נימוק. לאור הסירוב, עברו בני הזוג לגדה המערבית, כשהעותרת שומרת על קשר תכוף עם בני משפחתה בירושלים. בשנת 2002 חזרו בני הזוג לירושלים, בה הם מתגוררים עד עצם היום הזה.

במהלך שנת 2005 הגישה העותרת בקשה נוספת לאיחוד משפחות עם בעלה. הבקשה סורבה בזו הלשון: "בן משפחתו של המוזמן ביצע פיגוע התאבדות". ואולם, סירוב משרד הפנים להעניק לעותר מעמד של קבע אינו מעוגן בדין. עפ"י סעיף 3ד' לחוק האזרחות והכניסה לישראל, אחיין אינו נמנה על בני המשפחה אשר בגין עברם רשאי המשיב לסרב לבקשה לאיחוד משפחות על בסיס ביטחוני. לא זו אף זו, חוק האזרחות והכניסה לישראל מלמדנו כי האפשרות לדחות בקשה קיימת רק כאשר בן המשפחה "עלול להוות סיכון ביטחוני". ברור כי אדם שאינו בין החיים – אינו מהווה עוד סכנה לאיש. ממקרים נוספים שהגיעו לידיעת המוקד, נראה שבמשרד הפנים פשתה נורמה, לפיה בקשות לאיחוד משפחות מסורבות על סמך מידע ביטחוני הנעוץ בעברו של בן המשפחה. זאת, בניגוד לחובתם לשקול אך ורק שיקולים עדכניים ורלוונטיים.

בעתירה מיום 30.5.07 ביססו העותרים טיעוניהם על מסדים אלו. המשיבים, טענו העותרים, מקבלים החלטות באופן אוטומטי, על סמך המלצות של גורמי הביטחון וללא הפעלת שיקול דעת עצמאי כמתחייב בחוק. על משרד הפנים היה לעמת את עמדת השב"כ עם שיקולים מהותיים אחרים, כגון חשיבות שלמות התא המשפחתי וטובתם של הילדים הקטינים. לעתיד לבוא, ראוי גם שמשרד הפנים יבדוק מבעוד מועד כי החלטותיו אכן תואמות את החוק ואת השכל הישר.


לצפייה בעתירה מיום 30.5.07


לצפייה בבקשה למחיקת העתירה מיום 21.6.07