הרכב בית המשפט העליון בראשות השופט פוגלמן דחה - בנימוקים ביטחוניים וללא כל דיון - עתירת משפחה פלסטינית מירושלים המזרחית לעבור לרצועת עזה, לחתונה, דרך מחסום ארז. אלא שבאותו יום ממש אושרה כניסתה לרצועה של משפחה אחרת: למרות שלפי קביעת בית המשפט לא ניתן היה לפתוח את המחסום בשל המצב הביטחוני, נראה כי במקרים אחרים נעשה הדבר ללא כל קושי

זוג תושבי רצועת עזה ביקשו לחתן את בתם, קבעו תאריך לחתונה והזמינו את משפחתם הקרובה, המתגוררת בירושלים המזרחית. באמצעות המוקד להגנת הפרט הגיש הזוג מעזה בקשה למשרד ישראלים שבמנהלת התיאום והקישור ברצועת עזה, להנפיק היתרי מעבר לבני המשפחה הירושלמים. ביום 2.7.07 התקבלו תשובת מת"ק עזה, בה נכתב כי לא תותר יציאת בני המשפחה לרצועת עזה, שכן הם "לא עומדים בקריטריונים ועקב המצב הביטחוני". בעקבות הסירוב נדחתה החתונה, על כל הקשיים הכרוכים בכך, ליום 3.8.07, וביום 19.7.07 הוגשה עתירה לבג"ץ.

עפ"י החלטת בית המשפט, הוגשה ביום 24.7.07 תגובה מקדמית מטעם המשיבים, בה טענו כי הסירוב לבקשה בדין ניתן, בין השאר מטעמים ביטחוניים; לאחר השתלטות החמאס על הרצועה ביוני 2007, נטען, פתיחתו של מעבר ארז מעמידה את החיילים הישראלים בסכנה, ועל כן יש לצמצם "ככל שניתן את מספר הפעמים שהוא נפתח, ואת זמני הפתיחה". עוד הוסיפה הפרקליטות בתשובתה, כי בשל המצב הביטחוני המיוחד, המעבר במחסום ארז מוגבל למקרים רפואיים דחופים ומצילי חיים, לעובדי ארגונים בינלאומיים, לעיתונאים זרים, לסוחרים בכירים ולבני זוג מ"משפחות חצויות".

במפתיע, ביום 29.7.07 נתקבל פסק דין, ע"י הרכב בראשות השופט פוגלמן, הדוחה את העתירה על הסף. פסק הדין ניתן ללא דיון בעתירה, ובהסתמך על כל טענות הפרקליטות בדבר הסכנות הצפויות מפתיחת מחסום ארז. טענות אשר, למצער, אינן מדויקות. כך למשל, ביום בו ניתן פסק הדין המקבל את הטענות "הביטחוניות", נכנסה לרצועת עזה אישה פלסטינית אחרת, המיוצגת ע"י המוקד, גם היא לחתונת משפחתה, ובעלה הצטרף אליה יומיים אחר כך.

המוקד להגנת הפרט תמה על בחירתו של בית המשפט, לחרוץ דין מבלי שניתנה לעותרים הזדמנות ראויה להגיב על טענות המשיבים, ולהעמיד את בית המשפט על אמיתות הדברים הנמסרים ע"י הפרקליטות.

לצפייה בעתירת שריתח-גזאווי מיום 19.7.07

לצפייה בתשובה המקדמית מטעם המשיבים מיום 24.7.07

לצפייה בפסק הדין מיום 29.7.07

לצפייה בעתירת ענאתי מיום 25.7.07