العربية
EN
العربية
EN
אחי העותרת צעד בדרכו לעבודה בעזה עת פגעו בו רסיסי טיל ישראלי ופצעוהו באורח קשה. הוא אושפז ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים "אלשפאא" בעזה כשהוא מחוסר הכרה. כשבועיים אח"כ חזר להכרה, אך מצבו נותר קשה; הוא נפגע בעיניו ואובחן כמשותק בגפיו.
עם היוודע לעותרת מצבו של אחיה לאחר פציעתו, הגיעה למת"ק הישראלי בחווארה, שם מילאה את הטפסים הדרושים לקבלת היתר כניסה לישראל, לצורך המעבר לרצועת עזה. את הטפסים הגישה לחיילי הצבא, אך הללו הודיעו לה כי "אין מעבר לעזה, אין היתרים!" וסירבו לנמק או לציין את הסירוב על טופס הבקשה. לא למותר לציין, כי סירוב החיילים לנמק את הסירוב מעמיד את העותרת בפני שוקת שבורה – היא אינה יכולה לערער על הסירוב ולעמוד על זכויותיה. גם בקשתה לשוחח עם מפקד המת"ק במקום, ולהעמידו על בהילות העניין, סורבה בטענה שהוא אינו שם, על-אף שנראה נכנס למקום כמה דקות קודם.
פניות המוקד להגנת הפרט ליועץ המשפטי של הגדה המערבית נותרו ללא מענה, למרות חשיבות העניין ההומניטרי ודחיפותו. התעלמות הצבא פוגעת בזכותה של העותרת לשהות לצד אחיה ולצד משפחה ברגעיהם הקשים. אין לקבל נימוקים פורמליים כי "אין היתרים", ובפרט שמעבר ארז פתוח לתנועה בשני הכיוונים, גם לאחר אירועי יוני 2007.
