בסרטים המצורפים מספרים משפחות כסבה, חמדאן, דויקאת ו-זיר את סיפור חייהן – אחד מבני הזוג הוא תושב הגדה, ומשנהו נתין זר. יחד הקימו בית בגדה וגידלו בו את ילדיהם. כאן הוא ביתם וילדיהם אינם מכירים מקום אחר.
בעבר, לאחר כיבוש השטחים, נהגה ישראל לאשר בקשות לאיחוד משפחות, אך כיום, לבד ממקרים חריגים ובד"כ בעקבות עתירות לבג"ץ, מסרב הצבא לקבל לידיו בקשות כאלו. להנמקת הסירוב מפנה הצבא אצבע מאשימה כלפי הרשות הפלסטינית, אולם אין זו אלא האשמת שווא – הצבא הוא המסנן את הבקשות המגיעות לידיו, והוא הקובע אילו בקשות רשאים גורמי הרשות להעביר אליו ואילו בקשות כלל לא יונחו בפניו.
מדיניות הצבא פוגעת אנושות בחיי העותרים. בן הזוג שאינו תושב הגדה אינו יכול לבקר אצל משפחתו במדינת המקור. העותרת ד"ר דויקאת לא ראתה את הוריה ואחיה כבר שבע שנים. העותרת ד"ר חמדאן לא ראתה את משפחתה ברוסיה תשע שנים תמימות. בני הזוג חיים תחת איום מתמיד, ומאחר שאין בידי הנשים אשרת שהייה, הן פוחדות לצאת מביתן בגדה מחשש שייתפסו ויגורשו הרחק מבני זוגן ומילדיהן. חיים אלו אינם חיים.
לצפייה בסרט על משפחות כסבה, חמדאן ודויקאת מיום 19.9.07