العربية
EN
العربية
EN
העותר עבר עם הוריו מעזה לגדה המערבית כשהיה בן אחת-עשרה שנים בלבד, שם השלים את לימודיו. כשהגיע לגיל שש-עשרה ביקש לעדכן את מענו הרשום במרשם האוכלוסין לאל-ראם, שם התגורר. ואולם, בשל מדיניות ההקפאה שהטילה ישראל על עדכון כתובות במרשם האוכלוסין, נמסר לו כי לא יוכל לעשות כן, ומענו הרשום נותר בכתובת שגויה ברצועת עזה. העותרים התחתנו ונולדה להם בת.
בחודש מרץ 2006 נכנסו העותרים עם בתם לרצועת עזה כדי לבקר את אחיו החולה של העותר. עם תום ביקורם הגישה העותרת מספר בקשות כדי שיוכלו לחזור לביתם שבקלקיליה, אך לא עלה בידה לקבל את ההיתרים, והמשפחה כולה נותרה ברצועת עזה, שם גם נולד בנם השני.העותרת סובלת ממום בידה ובשל מצבה הרפואי נקבע לה תור בביה"ח תל-השומר. בעקבות פניית המוקד אושרה בחודש פברואר 2007 יציאתה של העותרת דרך מחסום ארז יחד עם ילדיה. בעלה ואבי הילדים נאלץ להישאר לבדו מאחור.מאז חלפו שמונה חודשים.
בתשובת הצבא לפניות המוקד נמסר כי הסיבה לסירוב בקשתו לצאת מרצועת עזה הינה "אי עמידה בקריטריונים". מניסיון המוקד להגנת הפרט יש להניח כי הסיבה הינה שמענו הרשום של העותר הוא ברצועת עזה. לבקשת הצבא, העביר העותר באמצעות המוקד מסמכים המעידים כי חייו מתנהלים בגדה המערבית, אולם לא נתקבלה מהצבא כל תשובה זה חודשיים ימים.ביום 5.11.07 הגיש המוקד עתירה לבג"ץ בה הודגשה הפגיעה הרחבה בזכותם של העותרים לכבוד, לחיי משפחה, להורות ולחופש תנועה. הצבא, מבהיר המוקד, מנסה ליצור קונסטרוקציה חדשה יש מאין, ולטעון כי מתן היתר לכניסה לישראל מותנה מטבעו בעדכון המען הרשום במרשם הפלסטיני, ושעדכון המען במרשם הפלסטיני מותנה בקבלת הסכמת ישראל. טענת הצבא הינה חסרת בסיס, ונראה שזהו ניסיון לעקוף את הצורך בהליך חוקי תקין. זאת ועוד, ישראל היא המונעת מהרשות הפלסטינית לעדכן את הכתובות הרשומות במרשם האוכלוסין הפלסטיני, ולאחר מכן מסתמכת על הכתובות השגויות בכדי לגרש אנשים מביתם ולפגוע בזכויותיהם.
