המוקד להגנת הפרט - בעקבות עתירת המוקד להגנת הפרט קבע ביהמ"ש כי על משרד הפנים להעניק מעמד קבע לקטינה המתגוררת עם סביה בירושלים המזרחית מאז הייתה בת חצי שנה: בפסק הדין מותח ביהמ"ש ביקורת חריפה על משרד הפנים בפרשה, וקובע כי "בהתנהלות המשיב בעניינה של הקטינה נפל פגם מהותי המחייב התערבות של בית המשפט"
חזרה לעמוד הקודם
10.03.2008

בעקבות עתירת המוקד להגנת הפרט קבע ביהמ"ש כי על משרד הפנים להעניק מעמד קבע לקטינה המתגוררת עם סביה בירושלים המזרחית מאז הייתה בת חצי שנה: בפסק הדין מותח ביהמ"ש ביקורת חריפה על משרד הפנים בפרשה, וקובע כי "בהתנהלות המשיב בעניינה של הקטינה נפל פגם מהותי המחייב התערבות של בית המשפט"

ביום 7.2.08 התקבל פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים, הקובע כי קטינה המיוצגת ע"י המוקד תקבל מעמד קבע. העותרת נולדה בישראל לאב תושב ירושלים המזרחית ולאם תושבת חברון. כבר בגיל חצי שנה הועברה להורי אביה, לאחר שהאחרון התמכר לסמים. הורי העותרת התגרשו, ואימה חזרה למשפחתה בחברון, שם נישאה בשנית. במשך שנים ארוכות ניסו סבה וסבתה של הילדה להסדיר את מעמדה, אך משרד-הפנים חזר ודרש שהאב, השוהה בכלא, יגיע למשרד הפנים בעצמו. בסוף שנת 2004 הצליחה הסבתא-האפוטרופסית להגיע למשרד הפנים עם בנה, אבי העותרת, שם הגישו בקשה לאיחוד משפחות. כמעט שנתיים תמימות (!) חלפו מאז הגשת הבקשה, ומשרד הפנים לא טרח לענות.

משרד הפנים המשיך במדיניותו הקלוקלת גם אל מול בית המשפט; הוא לא הגיש תשובתו לעתירת המוקד, וכמה פעמים לא עמד בלוחות הזמנים שקבע ביהמ"ש. כך למשל, ביום 30.10.06 קובעת סגנית נשיא ביהמ"ש המחוזי בירושלים, השופטת צור, כי "המשיב לא כיבד את החלטת בית המשפט ולא הגיש כתב תשובה במועד למרות ארכה שניתנה לו ואף לא טרח להגיש בקשה ולבקש הארכה נוספת." ביום 9.9.07 שוב ציין ביהמ"ש כי "קצרה היריעה לתאר את ההתנהלות החמורה של המשיב במקרה זה, שגם ב"כ הפרקליטות, בהגינותו, לא הגן עליה."

ביום 18.11.07 הודיע משרד הפנים כי לפנים משורת הדין, יהיה מוכן להעניק לעותרת מעמד ארעי מסוג א/5 למשך שנתיים, ובסיום התקופה ישקול את הארכת הרישיון. המוקד סירב, וטען כי מאחר שהקטינה נולדה וגדלה בישראל ומעולם לא חיה בשטחים, חלה בעניינה הוראת תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, לפיה ילד מקבל את מעמד הוריו או אפוטרופסו.

בפסק הדין קבע ביהמ"ש כי יש להעניק לעותרת מעמד קבע בהתאם למעמד סבתה. ביהמ"ש קבע כי תקנה 12 נועדה לשמר את הערכים החשובים והבסיסיים של התא המשפחתי ולשמור על הקשר בין ילד לבין הוריו הטבעיים או אפוטרופסיו ובעיקר על הערך של "טובת הילד". ביהמ"ש מוסיף כי ההחלטה אינה "לפנים משורת הדין". החלטת משרד הפנים, נפסק, "אינה תואמת את הוראות הדין ואת מדיניות המשיב עצמו".


 לצפייה בפסק הדין מיום 7.2.08


לצפייה בעתירה מיום 16.7.07