العربية
EN
العربية
EN
העותרים הינם פלסטינים תושבי ירושלים המזרחית. אמה החולה של העותרת מתגוררת ברצועת עזה. בשל התנהלותו המתמיהה של הצבא, לא נפגשו בני המשפחה למעלה משנתיים וחצי. פעמיים קיבלו העותרת, בעלה וילדיה אישור כניסה לרצועת עזה, ופעמיים הגיעו למחסום אך אולצו לחזור כלעומת שבאו. ביום 10.1.06 הודיע למשפחה השוטר במחסום כי לא יוכלו להיכנס ולשהות עם האם, היות שהעותרת "מנועה ביטחונית". ביום 17.2.06 הגיעו העותרים שוב למחסום ארז, לאחר שנמסר להם כי תותר כניסתם לרצועה לשלושה ימים. גם הפעם מנע שוטר מהמשפחה להיכנס לרצועת עזה, שוב מ"נימוק ביטחוני". בבדיקה שערך המוקד עם משטרת הגבולות, נמסר כי נגד העותרת לא עומד צו עיכוב יציאה מהארץ.
לאחר פניות נוספות רבות של המוקד לקבל הסבר מניח את הדעת אודות התנהלות קלוקלת זו של הצבא, נמסר ממדור מעברים בביקורת הגבולות, כי כניסת העותרת סורבה בשל קשר של בני משפחה לפעילות טרור. במכתב מאת המוקד טרם עתירה זו, הדגיש המוקד כי העותרת וכן בני משפחתה הקרובה, עימם היא נמצאת בקשר, לא נעצרו או נחקרו מעולם. הענשת העותרת בגין פעילות לכאורה של בני משפחה עלומים, טען המוקד, משולה לעונש קולקטיבי.
בעקבות פניות נוספות של המוקד, ובכלל זה פנייה למשרד ראש הממשלה, נמסר כי כניסת העותרת לרצועת עזה נאסרה בשל קשר של קרוב משפחה מדרגה ראשונה לפעילות טרור, או לפעיל טרור. שוב פנה המוקד פעמים רבות בבקשה לשקול את ההחלטה, והצבא בשלו – מתעלם מהפניות. כשהשיב לבסוף, הועלה שוב עניין הטעמים הביטחוניים.
פגיעת הצבא בזכויות העותרים היא פגיעה קשה. מניעה מאדם לפגוש את אימו החולה היא פגיעה בנימֵי הזכות לכבוד, למשפחה, וכמובן – בזכות לחופש תנועה. לזכויות אלו ביטוי נרחב במשפט הישראלי החוקתי, ובמשפט הבינלאומי. עוד טוען המוקד, כי פגיעה כה חמורה בכבודו ובחירותו של אדם שכלל לא נטען שנשקפת ממנו עצמו סכנה, הינה פגיעה לא חוקית, שאינה מתיישבת עם עקרונות חוקתיים בסיסיים. לטענת המוקד, יש לנקוט בעיקרון ברור, לפיו ניתן להגביל את זכויותיו של אדם, רק אם הסכנה נובעת ממנו. כל חריגה מעיקרון זה היא בהכרח בלתי מידתית, ומכאן שאינה חוקית ולא יכולה לעמוד.
