המוקד להגנת הפרט עתר לבג"ץ בעניינו של קטין פלסטיני מירדן שביקש להירשם במרשם האוכלוסין בשטחים אף שעבר כבר את גיל 16: ביהמ"ש דחה את העתירה ואף ראה לנכון להביע את דעתו לגבי איכות חיי העותר בירדן לעומת "מצוקתם של אחרים במצב המדיני הנוכחי"    המוקד להגנת הפרט
06.12.2008
המוקד להגנת הפרט עתר לבג"ץ בעניינו של קטין פלסטיני מירדן שביקש להירשם במרשם האוכלוסין בשטחים אף שעבר כבר את גיל 16: ביהמ"ש דחה את העתירה ואף ראה לנכון להביע את דעתו לגבי איכות חיי העותר בירדן לעומת "מצוקתם של אחרים במצב המדיני הנוכחי"   
הדפסה הדפסה
שיתוף

העותרים, אב ובנו, מבקשים לבקר בגדה המערבית ולרשום את הבן במרשם האוכלוסין הפלסטיני. עד 1995, על פי הצווים התקפים, אי אפשר היה לרשום את הבן מכיוון שרק אביו הוא תושב השטחים. בהסכם הביניים הועברה הסמכות לרישום ילדים לרשות הפלסטינית, כל עוד הילדים מתחת לגיל 16 ולפחות אחד מהוריהם הוא תושב שטחים. למרות העברת הסמכות, נותרה בתוקפה הדרישה הישראלית לפיה, כתנאי לרישום במרשם האוכלוסין, יהיה הילד נוכח פיזית בשטחים בעת הרישום. על כן יש להצטייד לצורך הרישום בהיתר לביקור בשטחים, אלא שהנפקת היתר כזה היא בסמכותה של ישראל וזו הטילה הקפאה על הנפקת היתרי ביקור כבר בשלהי שנת 2000.

עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, בסוף ספטמבר 2000, הקפיאה ישראל את הטיפול בהיתרי ביקור בשטחים (להלן מדיניות ההקפאה), וכתוצאה מכך לא התאפשר רישום ילדים מחו"ל במרשם האוכלוסין הפלסטיני, זאת עד שההקפאה הוסרה, באופן חלקי בלבד, והותר לילדים להיכנס לשטחים לצרכי רישום. העותר לא הספיק להירשם במרשם האוכלוסין קודם שישראל כפתה את מדיניות ההקפאה, אז היה בן 11 שנים, וכשבוטלה המדיניות כבר חצה את גיל 16. המוקד טוען כי לא היתה להורי העותר שום דרך לדעת כי בבוא ספטמבר 2000 ייסגר חלון ההזדמנויות לרישום בנם כתושב השטחים.

המדינה טענה כי אין לעותרים אלא להלין על עצמם, כי לא דאגו לרישום לפני שנת 2000, למרות שהיו אז בביקור בשטחים. בנוסף, המדינה ניסתה לגלגל את האשמה על העותרים, בטענתה כי לא ביקשו, בשום דרך, לעקוף את מדיניות ההקפאה שהחילה עליהם ישראל. המדינה דואגת משום שאם יותר רישומו של העותר במרשם האוכלוסין לאחר שמלאו לו 16 שנים, ייווצר תקדים "מסוכן", שיוביל לבקשות לרישום כל הילדים שמלאו להם 16 שנים במהלך שנות ההקפאה על מתן היתרי ביקור (2005-2000).

ביהמ"ש קיבל את טענות המדינה ודחה את העתירה, בין השאר בנימוק כי אכן תקדים כזה יוביל לדרישות רישום נוספות של ילדים במצבו של העותר. בנוסף, בצעד יוצא דופן, חיווה ביהמ"ש את דעתו על איכות חייהם של העותרים, בקובעו כי "מצבם של העותרים שמרכז חייהם הוא בירדן אולי דווקא טוב ממצבם של אחרים, מכל מקום מצוקתם של העותרים אינה שונה ממצוקתם של אחרים במצב המדיני הנוכחי, ולא נוכל לסייע להם." במוקד להגנת הפרט תוהים - האם לא לשם כך הוגשה העתירה? על מנת לסייע לעותרים לפתור את הבעיה מולה הם ניצבים?  


לצפייה בפסק הדין מיום 7.5.2008


לצפייה בתשובת העותרים לתגובת המדינה מיום 23.4.2008


לצפייה בתגובת המדינה מיום 13.4.2008


לצפייה בעתירה מיום 14.3.2006

משפט ישראלי - מסמכים אחרים


משפט ישראלי - כתבי בי דין


משפט ישראלי - חקיקה


משפט ישראלי - פסיקה


משפט בינלאומי וזר - מסמכים אחרים


משפט בינלאומי וזר - אמנות וחקיקה


משפט בינלאומי וזר - פסיקה


ספרות - עדכונים


ספרות - פסיקה במבחן


ספרות - ספרים


ספרות - מאמרים


ספרות - שונות


ספרות - דוחות