العربية
EN
العربية
EN
ביום 16.4.2009 הגישה העותרת, תושבת רמלה, בקשה להיתר כניסה לרצועת עזה עבורה ועבור בנה בן הארבע, על מנת לבקר את אביה הקשיש, שאושפז במצב קשה בביה"ח לאחר שלקה בשבץ מוחי והתמוטט.
חודשים ספורים קודם לכן ביקשה העותרת להיכנס לעזה, על מנת לפגוש בפעם האחרונה את אמה, ששכבה על ערש דווי. הצבא התעלם מאופיה הדחוף של הבקשה, והאם מתה מבלי שניתנה לבת ההזדמנות להיפרד ממנה.
והנה גם הפעם, למרות דחיפות הבקשה ואופייה ההומניטארי המובהק, לא נתן הצבא לעותרת תשובה עניינית כלשהי, למעט הודעה לקונית כי העניין נמצא בטיפול, וגם זאת רק לאחר פניות חוזרות ונשנות של המוקד, בכתב ובטלפון.
לאור התעלמות הצבא, עתר המוקד ביום 7.5.2009 לבג"ץ בעניין. בעתירה מדגיש המוקד כי התנהלות הצבא מול העותרת חמורה במיוחד: לא די שהצבא מפר את החובה שחלה עליו, לפעול במהירות למתן מענה לבקשה ההומניטארית של העותרת והפסקת הפגיעה בזכותה לחופש התנועה ולחיי משפחה, הרי שבמקרה זה הפגיעה היא כפולה, שכן ההתעלמות וההתנהלות המזלזלת של הצבא לאחרונה, גרמו לעותרת לשלם מחיר אישי כבד. בעקבות הגשת העתירה הודיע הצבא ביום 11.5.2009 כי יתיר את כניסת העותרת ובנה לעזה למשך שלושה ימים בלבד.
