במסגרת עתירת המוקד להגנת הפרט, התברר כי הגורמים שהתירו כניסה לישראל מרצועת עזה עד פברואר 2009, עשו זאת ללא כל הסמכה חוקית: ביהמ"ש דחה את בקשת המוקד להוצאות, תוך התעלמות מכך שהמדינה הפרה את החוק ולא ענתה לפניות במשך זמן ממושך 

ביום 29.1.2009 הגיש המוקד עתירה לפי חוק חופש המידע, בדרישה לקבל מידע לגבי זהות הגורמים להם האציל שר הפנים את סמכותו להעניק היתרי כניסה לישראל מעזה. העתירה הוגשה לאחר שבמשך ארבעה חודשים לא ענה משרד הפנים עניינית לפניות המוקד, למעט התשובה כי "העניין בטיפול".

מספר ימים לאחר הגשת העתירה, ביום 5.2.2009, פרסם משרד הפנים את שמות הגורמים המוסמכים, ובעצם פרסום השמות היווה פרסום והסמכה כאחד. לאחר הפרסום נמחקה העתירה, והמוקד הגיש בקשה לביהמ"ש לפסיקת הוצאות כנגד המדינה.

מתגובת המשיבים לבקשה לפסיקת הוצאות מיום 25.5.2009, עולה כי עד הגשת העתירה לא הסמיך שר הפנים כל גורם להתיר כניסה מעזה לישראל, כנדרש על פי חוק. כן טוענת המדינה כי המוקד הזדרז להגיש עתירה, למרות שהמדינה הודיעה כי "העניין בטיפול". המדינה דוחה כמובן את הטענה, כי הסמכת הגורמים לטיפול בכניסה מעזה לישראל נעשתה בעצם בעקבות עתירת המוקד, וטוענים לצירוף מקרים.

ביום 31.5.2009 הגיש המוקד את תגובתו, בה הוא דוחה את עמדת המדינה וטוען כי התשובות שנשלחו למוקד, לפיהן העניין בטיפול, הן ניסיון נואל "למשוך זמן"  עד שיוסמכו הגורמים כנדרש. מסקנה זו מקבלת חיזוק מעצם העובדה, שהתשובה לשאלה הפשוטה, "מי מוסמך להתיר כניסה לישראל מעזה" הייתה במשך ארבעה חודשים "העניין בטיפול". זוהי התחמקות מבישה – שהרי  אם רשימת המוסמכים מצויה בידי שר הפנים, אין צורך בתחקיר מעמיק על מנת להמציאה. כלומר, המדינה פעלה שלא כדין, ועד להגשת העתירה לא הסמיכה גורם כלשהו להתיר כניסה לישראל מעזה.

המשיבים חרגו מההנחיות של חוק חופש המידע, שקובעות כי יש למסור מידע ענייני לפונים בתוך שלושים יום ממועד הפנייה, וניתן להאריך את התקופה בשלושים יום נוספים כאשר הדחייה מנומקת.

ביהמ"ש בחר להתעלם מהפרת החוק ומהעובדה שרק בעקבות העתירה פרסמה המדינה את רשימת הגורמים המוסמכים. בהחלטה בת כמה שורות, הכתובה בכתב יד, קובע ביהמ"ש כי "לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובהתחשב במכלול נסיבות המקרה כפי שפורטו בתגובת ב"כ המשיבים ומאחר והעותרת קיבלה את הסעד המבוקש בעתירה בלא שהיה צורך לקיים דיון כלשהו בעניינה, לא מצאתי הצדקה לחייב את המשיבים בהוצאות".

לצפייה בהחלטה  מיום  2.6.2009

לצפייה בתגובת המוקד מיום 31.5.2009

לצפייה בעתירת המוקד מיום 28.1.2009

לצפייה בבקשה מיום 24.9.2008