العربية
EN
العربية
EN
רקע
תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974, היא הבסיס למתן מעמד לילדים שלפחות אחד מהוריהם הוא תושב קבע. תקנה זו נועדה למנוע נתק או פער בין מעמדו של ההורה התושב לבין מעמדם של ילדיו. לאחרונה, פסק בית המשפט העליון בעע"ם 5569/05 משרד הפנים נ' עויסאת כי אם הוגשה הבקשה לרישום ילדים אלו לפני תיקון חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (כלומר לפני אוגוסט 2005), רישומם או מגוריהם בעבר של ילדים אלו בשטחים הכבושים לא יפגעו בזכותם למעמד קבע בישראל.
למרות הפסיקה הברורה בעניין, ממשיך משרד הפנים במדיניותו רבת השנים, שמטרתה למנוע מעמד מכמה שיותר ילדים של תושבי קבע בישראל.העתירה
ביום 4.11.2008 עתר המוקד לביהמ"ש לעניינים מינהליים בירושלים, בעקבות סירוב משרד הפנים להכריע בבקשות לאיחוד משפחות שהגישה תושבת ירושלים המזרחית עבור בן זוגה, ובבקשתה ליתן מעמד של קבע לאחד מילדיה, שנולד בירושלים.
העותרת, שנישאה לבן זוג מהגדה המערבית בשנת 1989, התגוררה עימו עד לשנת 2001 בגדה ובירדן. בשנת 2001 חזרו העותרת ומשפחתה לכפר עקב שבירושלים. בקשת העותרת לאיחוד משפחות עם בן זוגה ולמתן מעמד לילדיה אושרה בשנת 2007, בעקבות שתי עתירות שהגיש המוקד בעניין זה. תחילה הנפיק משרד הפנים אישורי שהייה לבעל ולאחת הבנות, אולם ביוני 2008 פסק להנפיקם. בנוסף, סירב משרד הפנים לשדרג למעמד של קבע את מעמדו של בן העותרת, המחזיק במעמד ארעי מעל לשנתיים. לטענת משרד הפנים, חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן – חוק הוראת השעה), אינו מאפשר מתן מעמד של קבע לילד שרשום כתושב השטחים, אם במועד הגשת הבקשה לשדרוג המעמד עבר הילד את גיל 14.המוקד טען כי התנהלות משרד הפנים אינה סבירה ועומדת בניגוד לחובותיו כרשות מינהלית. האב והבת הגישו את בקשתם לחידוש האישורים במועד - כשלושה חודשים לפני תפוגת האישור שבידם – ולפיכך היה על משרד הפנים לתת בידיהם אישור זמני, כפי שקבע ביהמ"ש בעת"מ 612/04 דהוד נ' משרד הפנים. בנוסף, סותרת ההחלטה שלא להעניק מעמד של תושב קבע לבן העותרים, שכאמור נולד בירושלים, את תכלית תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974.
ביום 8.6.2009 קיבל ביהמ"ש את העתירה וקבע, כי יש לתת לבן העותרת מעמד קבע בישראל. ביהמ"ש קבע כי סירובו של משרד הפנים לשדרג את מעמדו של בן העותרת, סותר הן את תכלית תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל והן את הוראת השעה. בעניין נוהגו של משרד הפנים להותיר אנשים ללא היתר שהייה בתוקף, בניגוד להתחייבותו בפני ביהמ"ש, קבע בית המשפט:
"... ביום 14.5.09 הודיע המשיב לבית המשפט כי בעתיד הקרוב תיערך ישיבה עם הגורמים הנוגעים בדבר, שבה יסוכם העניין בהתאם להסכמות שנקבעו במסגרת עת"מ 612/04 דהוד נ' משרד הפנים, דבר שיהיה בו כדי להביא לפתרון הבעיה שהעלו העותרים ולפעולת הרשות בהתאם להסכמות שקיבלו תוקף בפסק הדין" .ביהמ"ש חייב את משרד הפנים בתשלום 5,000 ₪ הוצאות המוקד ושכר טרחת עו"ד.
לצפייה בפסק הדין מיום 8.6.2009
לצפייה בעיקרי הטיעון מיום 21.4.2009
