العربية
EN
العربية
EN
אחיותיה של תושבת ירושלים המזרחית מתחתנות ברצועת עזה. באופן טבעי מבקשת האשה להשתתף בשמחה, עם בעלה וילדיה הקטנים. כדי להבטיח את אישור ישראל לכניסת בני המשפחה לעזה, פנה המוקד להגנת הפרט למת"ק עזה כחודשיים לפני מועד החתונה הראשונה בין השתיים, בבקשה להנפיק היתרים למשפחה; תשובה עניינית לא התקבלה והמוקד עתר לבג"ץ על מנת שיורה לצבא להנפיק ההיתרים המבוקשים.
המוקד חזר והדגיש בעתירה את חשיבותה של הזכות לחיי משפחה, הכוללת, בין השאר, גם את זכותם של אחים לשמור על קשרי המשפחה ביניהם. המוקד הדגיש גם את חשיבותה של הזכות לחופש התנועה, המהווה ביטוי מרכזי לאוטונומיה של אדם ולמימוש יכולותיו וזכויותיו.
בתגובתה, לאחר שכלל לא טרחה לענות לפניות להיתר, חזרה וטענה ישראל כי לאף ישראלי אין זכות להיכנס לשטח רצועת עזה, ובעיקר לאור המצב הביטחוני השורר שם כעת - כניסה מותרת רק במקרים חריגים הומניטאריים ו"בהיעדר מניעה ביטחונית פרטנית". במקרה הנדון, טוענת המדינה, קרוביה מדרגה שנייה של העותרת מעורבים ב"פעילות חבלנית עוינת" ועל כן לא תותר כניסתה לטקסי החתונה של אחיותיה.
בתגובתו לעתירה וכן במהלך הדיון, שהתקיים ביום 29.6.2009, התריע המוקד כי המדינה מבקשת לפגוע בכבודה וחירותה של העותרת ובזכויותיה הבסיסיות, על אף שאין כל טענה כי היא עצמה או אחד מבני משפחתה מדרגה ראשונה מהווים סיכון ביטחוני. זוהי פגיעה בלתי מידתית ובלתי חוקתית, העומדת בניגוד מוחלט לעקרונות היסוד של המשפט. לאחר דיון חסוי הורה ביהמ"ש למדינה לחשוף בפני העותרים חלקים מהחומר החסוי, ואישר כי בכל מקרה לא מדובר בחומר הנוגע ישירות לעותרת או לילדיה. מהמידע שהועבר מהמדינה התברר, כי הסיכון הביטחוני שבגינו מסרבת המדינה להתיר את כניסת בני המשפחה לעזה, קשור לקרוב משפחה מדרגה שנייה של העותרת, אותו אין העותרת מכירה כלל ומעולם לא הייתה עמו בקשר.
ביום 13.7.2009, לאחר דיון נוסף בעתירה, ולמרות כל שנאמר לעיל, סירב ביהמ"ש להתערב בהחלטת המדינה ודחה את העתירה. מהעותרת כאמור נמנעה האפשרות להשתתף ביום חגן של שתי אחיותיה.
לצפייה בהודעת המדינה מיום 9.7.2009
לצפייה בתגובת העותרים מיום 12.7.2009
לצפייה בפסק הדין מיום 13.7.2009
