العربية
EN
العربية
EN
בתאריך 11.9.2009 ביקש תושב חברון לצאת לירדן דרך גשר אלנבי, כדי להיפרד מאביו הקשיש, חולה סופני שאושפז אז בבית החולים בעמאן. בגשר אלנבי הודיע לו נציג הצבא כי הוא מנוע יציאה. בתאריך 30.9.2009 שוחרר האב הגוסס מביה"ח לביתו, לבלות את ימיו האחרונים בחיק משפחתו. לאור הנסיבות ההומניטאריות ודחיפות העניין, פנה המוקד וביקש מהצבא לאפשר לבן להיפרד מאביו הגוסס ולהתיר את יציאתו לירדן. למרות דחיפות הבקשה לא ענה הצבא תשובה עניינית ובתאריך 8.10.2009 נאלץ המוקד להגיש עתירה בעניין לביהמ"ש. במקביל להגשת העתירה נפטר האב והמוקד הגיש לביהמ"ש הודעה מעדכנת, בה הוא מבקש להתיר לעותר לצאת לירדן ולהצטרף לבני משפחתו באבלם.
בעתירה טען המוקד כי לאור נסיבותיו הטראגיות של המקרה, המניעה הנמשכת על יציאת העותר לירדן, פירושה הפרה קשה של זכות העותר ומשפחתו לחיי משפחה, זכות המוקנית לתושבים מוגנים במשפט ההומניטארי הבינלאומי. לטענת המדינה, העותר הינו פעיל חמאס שיציאתו לירדן כרוכה בסיכון ביטחוני. במסגרת מגעים בין המוקד לפרקליטות, הסכימה המדינה לאפשר את יציאת העותר לירדן לתקופת זמן מוגבלת בת 36 שעות ובכפוף להפקדת ערבות בסך 10,000 ₪ להבטחת חזרתו לגדה במועד.
למרות הפשרה שהושגה, נראה כי לעת עתה לא יוכל העותר לצאת לירדן בשל סכום הערבות הגבוה עליו מתעקשת המדינה. לפיכך הגיעו הצדדים להסכמה לפיה כשיהיה הסכום הנקוב לערבות בידי העותר, יוכל להגיש בקשה נוספת ליציאה לירדן, ואם לא יחול שינוי בנסיבות, תתאפשר יציאתו. בעקבות כך הגישו הצדדים בקשה למחיקת העתירה לביהמ"ש העליון.
