פסק הדין ניתן במסגרת עתירת המוקד להגנת הפרט, להתיר לאסיר לשעבר לבקר את אחיו הכלוא בישראל, לאחר ששב"ס התנגד לביקור.
בעתירה, שהוגשה לביהמ"ש ביום 14.5.2009, טען המוקד כי שב"ס - שלא התייחס כלל ועיקר לפניות העותרים אליו בעניין זה - הפר בהתנהלותו זו פס"ד של בג"ץ. אותו פסק דין קבע, בין השאר, כי תקנה 30(א) לתקנות בתי הסוהר, תשל"ח-1978, הקובעת כי אדם שהיה אסיר פלילי, לא יבקר אסיר בבית סוהר אלא באישור נציב השב"ס, מחייבת את שב"ס להתייחס לבקשות תוך 14 יום ממועד הגשתן. לפיכך, טען המוקד, לא זו בלבד ששב"ס בעצם מפר פסק דין של בג"ץ, בעצם הימנעותו מתשובה לפניות העותרים ומאישור ביקור לאסירים לשעבר, אלא מפר גם זכויות המוקנות לאסירים ובני משפחתם במשפט הישראלי ובמשפט הבינלאומי, ובתוכן הזכות לחיי משפחה.
בתגובה שהגיש לביהמ"ש, טען שב"ס בין השאר כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן לעותרים עומד סעד חלופי - עתירת אסיר - שהעותרים מנסים לעקוף.
ראוי לציין כי לפני חודשים מספר, במסגרת עתירה בעניין זהה שנדונה בפני בג"ץ, העלה שב"ס אותה טענה ממש.
בהחלטה שניתנה באותה עתירה, דחה ביהמ"ש עמדה זו של השב"ס, בקובעו כי צודקים העותרים בכך שתקנה 30(א) לתקנות בתי הסוהר, תשל"ח-1978, העומדת בבסיס העתירה, מתייחסת לאסירים לשעבר ולא לאסירים הכלואים, המצפים לביקורם. לכן קבע ביהמ"ש כי אין לקבל את עמדת שב"ס, לפיה יש לאסירים לשעבר, המעוניינים לבקר אצל קרוביהם הכלואים, סעד חלופי בדמות עתירת אסיר, אלא מדובר בסעד שונה בבסיסו.
בניגוד מוחלט להחלטה מלפני כמה חודשים, הפך ביהמ"ש בפסק דינו מיום 9.12.2009 את הקערה על פיה, וקבע כי לעותרים אכן עומד סעד חלופי בדמות עתירת אסיר, ולפיכך הוא דוחה את העתירה. המוקד מדגיש כי פסיקה אומללה זו, המונעת מנפגעיה הישירים של החלטת הרשות המינהלית גישה לערכאות משפטיות, מהווה תקדים מסוכן ומנוגדת לחלוטין לעקרון הבסיסי של הליך הוגן.
וכאילו לא די בכך, מגדיל ביהמ"ש לעשות
בפסק דין נוסף מאותו יום - שאף חלק מהרכב השופטים בו היה זהה – ומשתמש בנימוק הפוך לחלוטין מזה שבפסק הדין דנן. בפסק הדין האחר, שניתן בעתירתם של תושבי רצועת עזה, שביקשו לבקר את יקיריהם הכלואים בישראל, דחה ביהמ"ש את העתירה בנימוק הפוך: למרות שהאסירים הם הנפגעים מהסירוב לאפשר לבני משפחותיהם להיכנס לישראל כדי לבקרם, הרי שלא האסירים הם שעומדים במרכז הסוגיה אלא קרוביהם המבקשים לבקרם, ומשכך, מדובר בפגיעה עקיפה בלבד.
לסיכום מדגיש המוקד כי לצד הגושפנקא שמעניק בג"ץ בפסיקתו זו לפגיעה הקשה בזכותם של אותם אסירים לשעבר להליך הוגן ולשלילת זכותם החוקתית לגישה לערכאות, חשוב לזכור שהסיבה בעטיה נאלצו אסירים לשעבר להגיש בעצמם עתירות, היא לא אחרת מאשר התנהלותו השערורייתית של שב"ס בתקופה שקדמה להגשת עתירות. באותה תקופה התמהמה שב"ס חודשים רבים במתן מענה לפניות האסירים והרבה, כדבר שבשגרה, להגיב בסירובים לא מנומקים לבקשות לביקורים מטעמם של אסירים לשעבר. כעת, כשגם בג"ץ טורק את דלתו בפני אסירים לשעבר, קיים חשש ממשי כי שב"ס ימהר לשוב לאורחותיו מקדמא דנא, כאשר כלל לא ברור האם עתירות אסיר הן פתרון למצוקה זו.
לצפייה בעתירה מיום 14.05.2009לצפייה בפסק הדין מיום 9.12.2009
לצפייה בהחלטת ביהמ"ש מיום 25.6.2009
לצפייה בפסק הדין השולל ביקורי משפחות מרצועת עזה מיום 9.12.2009
