המוקד להגנת הפרט - המוקד להגנת הפרט וארגונים נוספים פנו לפרקליטות המדינה, במחאה על מדיניות גירושי הבזק של פלסטינים מביתם בגדה לרצועה, וכן על התנהלותו של היועמ"ש לגדה המערבית בעניין זה: היועמ"ש ממאן להתערב בהליכי הגירוש, כנדרש, ובכך מונע ממועמדים לגירוש לממש את זכויותיהם
חזרה לעמוד הקודם
11.02.2010

המוקד להגנת הפרט וארגונים נוספים פנו לפרקליטות המדינה, במחאה על מדיניות גירושי הבזק של פלסטינים מביתם בגדה לרצועה, וכן על התנהלותו של היועמ"ש לגדה המערבית בעניין זה: היועמ"ש ממאן להתערב בהליכי הגירוש, כנדרש, ובכך מונע ממועמדים לגירוש לממש את זכויותיהם

מזה כמה שנים נוקטת ישראל במדיניות של גירוש פלסטינים - החיים בגדה זה זמן רב - לרצועת עזה, בשל מענם הרשום במרשם האוכלוסין, וזאת אף בלא שניתנה להם האפשרות לממש את זכותם לשימוע ולייצוג משפטי הולם. בשניים מהמקרים בהם טיפל לאחרונה, פנה המוקד מיידית ליועמ"ש לגדה המערבית וביקש כי הגירוש יעוכב זמן קצר, כדי לעתור לבג"ץ נגד ההחלטה לגרשם. בעניינו של הראשון, משכה לשכת היועמ"ש זמן במתכוון, כדי שלא לאפשר למוקד לסכל את הגירוש. את הרחקתו של האחר הצליח המוקד לעצור ברגע האחרון, וזאת לאחר פנייה לבימ"ש, שהוציא צו זמני האוסר על ההרחקה, בטרם הצליח הצבא לבצעה. היועמ"ש - שאישורו היה נחוץ להשלמת הגירוש - סירב לבקשת המוקד לעכב את ההרחקה, על אף שהובהר לו כי הוגשה עתירה בעניין.

באוקטובר 2009 פנה המוקד ליועמ"ש גדמ"ע דאז, בתלונה על התנהלות גורמי היועמ"ש בעניינם של השניים. בתשובה נמסר, כי מעתה ואילך לא תתערב לשכת היועמ"ש בעיכוב הגירוש, במקרים בהם אין צו משפטי המורה על כך. ראוי לציין כי ללשכת היועמ"ש תפקיד אקטיבי של ממש בכל אותם הליכי הרחקה; קציני היועמ"ש הם אלו המאשרים באופן אישי ביצועה של כל הרחקה, הן בעת קבלת ההחלטה עליה, והן לאחר שמיעת טענות בעניין ההחלטה. הסתלקותו של היועץ המשפטי מן התמונה מהווה שינוי משמעותי בתפישת תפקידו, שינוי הכולל התנערות מהסמכות לעכב את החלטות המינהל. לא ניתן להשלים עם מצב בו עורך דין בשירות הציבור יתעלם מפניות עורכי דין ואף מבקשות לצווי ביניים שהוגשו זה מכבר, מן הטעם הפורמאלי שטרם ניתנה החלטה בעניין, ובמצב זה "אין כל חובה שבדין לנהוג אחרת".

כיום כולל הליך ההרחקה רק "תשאול" קצר של המגורש, לאחריו מאושרת ההרחקה או מבוטלת. שאלת חוקיות ההרחקות נדונה במספר הליכים משפטיים, בהם ניתנו צווי ביניים ובאחד מהם אף הוצא צו על תנאי (בג"ץ 6685/09 קהוג'י נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית; בג"ץ 2786/09 סאלם נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית; בג"ץ 8729/09 סואלי נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית).
 
לעמדת הארגונים, גירוש פלסטינים המתגוררים בגדה מביתם, על בסיס מענם הרשום, הוא פסול ועומד בניגוד לדין הבינלאומי, להסכמי הביניים בין ישראל לאש"ף ולחקיקת המפקד הצבאי באזור. כמו כן, הגירוש מהווה פגיעה חמורה בזכויות האדם של המגורש ושל בני משפחתו הנותרים בגדה. המדובר למעשה בהעברה בכפייה של תושבים מוגנים, שהיא הפרה חמורה של הדין הבינלאומי ההומניטארי. הארגונים דורשים מהפרקליטות להורות לגורמי הצבא להפסיק לאלתר את הרחקתם של תושבי השטחים הכבושים ממקום מגוריהם בגדה לרצועת עזה, במיוחד כאשר הנימוק הוא מענם הרשום. זאת, לכל הפחות עד להכרעת בית המשפט בסוגיה העקרונית של חוקיות הרחקות כאמור. בנוסף התבקשה הפרקליטות להורות לגורמי הצבא, כי ככל שיימשכו הרחקותיהם של תושבי השטחים הכבושים על בסיס מענם הרשום, ייעשה הדבר לכל הפחות תוך מתן זכות שימוע וזכות ערעור על ההחלטה.

מתן הזדמנות של ממש למועמד להרחקה – אדם שזכויותיו הבסיסיות ביותר עומדות על הכף – להיות מיוצג או לפנות לבית המשפט, וההימנעות מהליכי בזק שחוקיותם מוטלת בספק, אינם בגדר "מעשי חסד" הנעשים "לפנים משורת הדין" (כדברי היועמ"ש), אלא הם מחובתו של יועמ"ש כיועץ משפטי בכיר, וכגורם האמון על שמירת עקרונות החוק והמשפט בכל פעולות הצבא.

לצפייה במכתב הארגונים מיום 12.1.2010