מרצה בכיר, ד"ר לחינוך גופני מאוניברסיטת כדורי בטול כרם, הוזמן להשתתף בכנס בינלאומי בנושא קידום התרבות והספורט באוניברסיטאות הפלסטיניות, שייערך באוניברסיטת ירדן בעמאן. בחודש מאי 2008 יצא המרצה לכנס דומה בלא כל בעיה מיוחדת, אולם שנה לאחר מכן מנעה ישראל את יציאתו לחו"ל בגשר אלנבי. ביום 20.5.2010 - מייד לאחר שאושרה השתתפותו בכנס - פנה המרצה למת"ק הישראלי בג'נין, כדי לברר האם הוא "מנוע יציאה". במת"ק נמסר לו כי אכן עומדת נגדו מניעה ליציאה לחו"ל, ללא נימוק או הסבר לקיומה של המניעה. בהתאם לנוהל טיפול בבקשות פלסטינים ליציאה לחו"ל, הגיש המרצה השגה על ההחלטה. אלא שהנוהל קובע כי משך בדיקת ההשגה יהיה שמונה שבועות לכל היותר ואילו הכנס אמור היה להתקיים 4 שבועות לאחר הגשת ההשגה.
ביום 25.5.2010 פנה המוקד להגנת הפרט לראש מת"ק ג'נין, סא"ל עאדל מסאלחה, הדגיש בפניו את חשיבות ודחיפות העניין וביקש לזרז את הטיפול בנושא. במכתב ציין המוקד כי המשיג פעל לפי
הנוהל, אולם אין בנוהל זה כל מענה לנסיבות דחופות ולצורך במתן מענה מהיר.
היעדר תשובה מהמת"ק והמועד המתקרב לפתיחת הכנס הביאו לכך שהמוקד הגיש
עתירה דחופה לבג"ץ ביום 8.6.2010, כדי שתותר יציאתו של המרצה לירדן או לחלופין, שהצבא ינמק את הסיבה למניעה. בבסיס העתירה עומדת החובה המוטלת על ישראל, להבטיח את חייהם התקינים של תושבי השטחים הכבושים והחובה המוטלת על הצבא, להשיב לפניות במהירות הראויה ולנמק את התשובה. עוד מוסיף המוקד כי השתהותו של המת"ק במתן מענה לפניית העותר פוגעת בחופש התנועה שלו, בזכותו להתפרנס בכבוד ובזכות לחופש העיסוק.
יומיים בלבד לאחר הגשת העתירה, התקבל במוקד מכתב מפרקליטות המדינה בעניינו של המרצה, לפיו, בין השאר, "מגורמי הביטחון נמסר, כי נכון לעת הזו לא קיימת מניעה ביטחונית בעניינו של העותר 1, ומשכך, באפשרותו לצאת לחו"ל".
המרצה יצא לכנס בירדן. המוקד מחק את העתירה. 
