אלמנתו של תושב ירושלים המזרחית ביקשה לממש את זכותה ואת זכויות בניה היתומים ולקבל קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי (מל"ל). בשנת 1999 אושרה בקשה לאיחוד משפחות שהגיש עבורה בעלה, אולם בעקבות פטירתו של הבעל בשנת 2000, נקטע ההליך של קבלת מעמד בישראל לאלמנה. בראשית שנת 2009 קיבלה האשה היתר שהייה בישראל מטעמים הומניטאריים מיוחדים.
בספטמבר 2009 הגישה האלמנה תביעה לקיצבת שארים. פקיד מל"ל דרש ממנה להגיע למשרדי המוסד בירושלים המזרחית, על מנת למסור מסמכים נוספים. אולם, על פי נהלי האבטחה במקום, מי שאינו מחזיק בתעודת זהות ישראלית, למרות שמחזיק בהיתרי שהייה כדין בישראל, מנוע מכניסה לסניף הביטוח הלאומי.
המוקד להגנת הפרט
פנה למל"ל בשמה של האלמנה, בבקשה לאשר את התביעה לקיצבת שאירים, ובמקביל שלח
מכתב עקרוני, בדרישה לשנות את המדיניות הפסולה והבלתי חוקית, ולאפשר לכל אדם הנושא היתר שהייה כדין בישראל להיכנס לסניפי הביטוח הלאומי, להסדרת ענייניו.
בנובמבר 2009 אושר תשלום קיצבת שאירים לאלמנה ולשני בניה, והם החלו לקבל קיצבה חודשית בסך 3,587 ש"ח. כמו כן הועברו לזכותם 44,365 ש"ח עבור תקופת זכאות קודמת.
במאי 2010 התקבלה במוקד
תשובתו של מנהל סניף מל"ל בירושלים המזרחית, מר פניאל, לפיה ניתנה הנחיה
לאפשר כניסת בעלי תעודת זהות פלסטינית לסניפי המל"ל, לצורך הגשת תביעות.
