המוקד להגנת הפרט - בעקבות עתירות המוקד להגנת הפרט, אזרח ירדני הנשוי לתושבת ישראל, נרשם במרשם האוכלוסין הישראלי כתושב קבע: הרישום חתם סאגה מתישה של כשבע שנים מול משרד הפנים
חזרה לעמוד הקודם
07.09.2010

בעקבות עתירות המוקד להגנת הפרט, אזרח ירדני הנשוי לתושבת ישראל, נרשם במרשם האוכלוסין הישראלי כתושב קבע: הרישום חתם סאגה מתישה של כשבע שנים מול משרד הפנים

בשנת 1996 הגישה תושבת ישראל בקשה לאיחוד משפחות עבור בעלה, יליד עיסוויה, כפר בתחומי ירושלים. משרד הפנים סירב לבקשתה מן הטעם שלא הוכח, לדבריו, "מרכז חיים" בישראל. ביולי 2000, כשנתיים לאחר שערערה על ההחלטה, הודיע לה משרד הפנים כי ישוב לטפל בבקשה. ואולם, במשך כמעט שלוש שנים, חרף שיגור תזכורות ומסמכים אין-ספור על ידי המוקד להגנת הפרט, שירך משרד הפנים את רגליו ונמנע ממתן החלטה. בשבע השנים שחלפו מאז הוגשה הבקשה לאיחוד משפחות, שרויה היתה המשפחה בחוסר יציבות ואי-שקט, וזאת בשל אי הוודאות לגבי מעמדו של הבעל, המפרנס היחיד של המשפחה, שבמשך כל אותן שנים היה חשוף לעיכובים, מעצרים וגירוש. לאור הפגיעה הקשה בזכויות הבסיסיות של בני המשפחה לחיי משפחה ולחיים בכבוד, עתר המוקד ביוני 2003 לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, להורות למשרד הפנים להכריע בעניינם של העותרים.

בספטמבר 2003, בעקבות הגשת העתירה, התקבל אישור לבקשה לאיחוד משפחות, והבעל קיבל אשרה מסוג ב/1 לשהייה בישראל ונכנס להליך מדורג, בן חמש שנים ושלושה חודשים, עד לקבלת מעמד קבע בישראל. העתירה נמחקה.

בפברואר 2007, במסגרת ההליך המדורג, הגישו בני הזוג בקשה לקבלת מעמד ארעי (מסוג א/5) עבור הבעל. כתנאי חריג לרישום, דרש משרד הפנים כי המבקש יציג תעודת לידה ישראלית, זאת משום שמקום לידתו בכפר הנמצא כיום בשטח ישראל. כיוון שתעודה כזו לא היתה בנמצא, השקיע המוקד מאמצים רבים לאיתור רישומי הלידה, לצורך הנפקת תעודה חדשה, אך לשווא. כמוצא חלופי נאלץ הבעל לקבל תעודת לידה ירדנית, וכך עשה. אלא שתעודה זו לא היה בה כדי לרצות את פקיד משרד הפנים, שהציג בפניו דרישה תמוהה, להמציא פסק דין הצהרתי בעניין תעודת הלידה, ומאוחר יותר, במהלך שיחת טלפון עם נציגת המוקד, אף מסר כי האיש "צריך לעתור" בעניין.

בערר שהגיש במאי 2009, בעקבות דחיית הבקשה לשדרוג מעמדו של הבעל בפעם השלישית, הדגיש המוקד כי נוכח התנהלותם של פקידי משרד הפנים, נאלץ הבעל לשהות בישראל מכוח  אשרות מסוג ב/1, במעמד של תייר נטול זכויות, במשך תקופה העולה בהרבה על זו המוגדרת בחוק. הערר לא זכה למענה.

באוגוסט 2009 הגיש המוקד השגה בגין אי-מענה לערר. עשרה חודשים חלפו מיום הגשת ההשגה ושום תשובה לא התקבלה. נוכח התנהלותו המחפירה של משרד הפנים, אשר פגע במשך שנים בזכותם של העותרת וילדיה, תושבי מדינת ישראל, לחיי משפחה, שב ועתר המוקד לבית המשפט לעניינים מינהליים, במטרה לשים קץ לסאגה האבסורדית אליה נקלעו העותרים. בעקבות העתירה, השיב משרד הפנים להשגה וקבע כי העותר יקבל מעמד של תושב קבע.

ביום 29.8.2010, שבע שנים לאחר שאושרה בקשת בני הזוג לאיחוד משפחות, נרשם העותר במרשם האוכלוסין הישראלי.