תקנות בתי המשפט קובעות כי המביא הליך לבית משפט ישלם אגרה קבועה על פי סוג ההליך. אם ההליך הסתיים לפני הגיעו לדיון מוחזרת האגרה לעותר, בניכוי סכום נקוב. לפי תקנות בתי המשפט, יש להחזיר את הסכום כשהוא נושא הפרשי הצמדה מיום תשלום האגרה.
ביום 9.6.2010 הורה בית המשפט העליון על מחיקת עתירה שהגיש המוקד להגנת הפרט (בג"ץ 2680/10) בחודש אפריל. ארבעה ימים אחר כך התקבלה במוקד המחאה בגין החזר האגרה. המוקד פנה לגזברות בתי המשפט בבקשה לתקן את הסכום, כיוון שהיה נמוך מסכום האגרה כשהוא נושא הפרשי הצמדה, כמתחייב על פי התקנות.
גזברות בתי המשפט השיבה למוקד כי סכום האגרה המוחזר נושא הפרשי הצמדה רק אם חלפו 90 ימים מיום תשלום האגרה.
המוקד הפנה את הגזברות לתקנה 17 לתקנות בתי המשפט, הקובעת כי "החזר אגרה לפי תקנות אלה ייעשה בתוספת הפרשי הצמדה לפי שיעור שינוי המדד מן המדד שפורסם לאחרונה לפני יום תשלום האגרה עד למדד שפורסם לאחרונה לפני יום החזר האגרה".
ביום 15.10.2010 התקבל לבסוף במוקד
מכתב הלשכה המשפטית של מערכת בתי המשפט, הקובע כי "על גזברות בתי המשפט להחזיר סכום האגרה ששולם בהליכים שפורטו בבקשותיך בצירוף הפרשי הצמדה".
למוקד ישולמו הפרשי הצמדה עבור אגרות שהוחזרו בסכומים שגויים ב-14 עתירות, אולם יש להניח כי גם במאות עתירות אחרות – של המוקד ושל אחרים – הוחזרו אגרות שלא על פי החוק, והמדינה שילשלה לאוצרה אלפי שקלים, בניגוד לתקנות שהיא עצמה קבעה.
