פנייתה של צעירה ירושלמית למוקד להגנת הפרט, בבקשה לסיוע בהסדרת מעמדה בישראל, יכולה הייתה להיחסך. כבת של תושבי ישראל, אשר נולדה בישראל, מנהלת את מרכז חייה בישראל ואינה בעלת מעמד בשום מקום אחר בעולם, אין ספק באשר לזכאותה להירשם במרשם האוכלוסין כתושבת קבע. אף על פי כן, בחר משרד הפנים להעמיד בדרכה למימוש זכותה זו רצף מכשולים מיותר ומכעיס.
הצעירה נולדה בירושלים בינואר 1985, להורים תושבי ישראל. בשל מצוקה כלכלית, לא עלה בידי הוריה לשלם חוב שנצבר בבית החולים, ולכן לא נמסרה להם הודעת לידה של הבת שזה עתה נולדה. בהיעדר הודעה, לא יכלו הוריה לרשום אותה במרשם האוכלוסין והיא נותרה מחוסרת מעמד. בשנת 2002 נישאה לאזרח ישראלי, ממנו נולדו לה ארבעה ילדים, כולם אזרחים ישראלים. ניסיונות הזוג להסדיר את מעמדה לאחר הנישואים, לא צלחו.
בינואר 2008 פנה המוקד בעניינה ללשכת מינהל האוכלוסין בירושלים המזרחית, בניסיון להסדיר את רישומה. כתנאי לטיפול בבקשה, דרש משרד הפנים פסק דין הצהרתי של בית המשפט לענייני משפחה, לפיו הצעירה נולדה בירושלים להוריה. בית המשפט לענייני משפחה הפנה את המשפחה לביצוע בדיקת רקמות לשם הוכחת קשרי הורות. תוצאות הבדיקה הוכיחו כי אכן מדובר בהורים ובתם. בהמשך, על סמך התוצאות, נתן בית המשפט את פסק הדין הנדרש.
באפריל 2010 פנה המוקד למשרד הפנים בבקשה שישוב לטפל בהסדרת מעמדה, וצירף לבקשה את פסק הדין ההצהרתי.
משרד הפנים סירב לבקשה בנימוק תמוה, לפיו בעת הפנייה המקורית להסדרת המעמד ב-2006 הייתה הפונה בגירה, ועל פי נוהל רישום ילדים, משרד הפנים אינו דן בבקשות למתן מעמד לבגירים. המוקד ערער על הסירוב, בטענה כי משרד הפנים הפר הבטחה מינהלית לטפל בבקשתה של הצעירה, לאחר שהוא עצמו הציג את מתווה הטיפול: הבקשה תידון, הודיע המשרד, לאחר הצגת פסק דין הצהרתי מבית משפט לענייני משפחה. יצוין, כי משרד הפנים ידע שהפונה בגירה עת ששלח אותה להמציא פסק דין הצהרתי. חרף כל זאת, משרד הפנים נותר בסירובו.
אין ספק בדבר זכאות הצעירה למעמד בישראל. תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, הקובעת כי ילד הנולד בישראל לתושבי ישראל יקבל את מעמד הוריו, חלה עליה ישירות. בעקבות החלטתו של משרד הפנים להתמיד בסירובו, הגיש המוקד בפברואר 2011 השגה לוועדת ההשגה לזרים. בהשגה נטען, בין היתר, כי האמירה לפיה לא ניתן להסדיר מעמד של בגיר ולרושמו במרשם האוכלוסין משוללת כל יסוד חוקי. זאת ועוד: לפי החקיקה, הפסיקה הישראלית ואמנות בינלאומיות עליהן חתומה ישראל, חלה על המדינה חובה חוקית לטפל בעניין הרישום. הפנייה לוועדת הזרים הביאה את הפרשה לקיצה. במרץ 2011 התקבל אישור משרד הפנים לבקשה לרישום הצעירה במרשם האוכלוסין.
