תושב ירושלים, בת זוגו ושני בניהם יצאו ביוני 2010 לירדן ומשם למכה, לקיים את מצוות העומרה. בחלוף אחד-עשר יום שבו לישראל. בסמוך לסוף שנת 2010, גילה האב כי קצבת הילדים שנהג לקבל מהמוסד לביטוח לאומי (מל"ל) עבור בניו, בוטלה בשל יציאתם לחו"ל. בהודעה שנשלחה אליו ממל"ל נמסר עוד, כי בעקבות ההחלטה על ביטול הקיצבה נמצא כי בעבר שולמו לו תשלומים עבור קצבת ילדים שלא היה זכאי לה, על פי חוק הביטוח הלאומי, ולפיכך התבקש לפנות לסניף הביטוח הלאומי, על מנת לקבוע הסדר תשלומים לפירעון חובו.
לאור כך פנה האב ללשכת משרד הפנים בירושלים המזרחית, עם בניו, כדי להסדיר את רישום תאריך כניסתם חזרה לישראל. פקיד משרד הפנים סירב לבקשתו, ועדכן את מועד חזרתם לישראל בתאריך פנייתם ללשכה, 27.12.2010. ניסיונות האב להסביר כי בניו חזרו יחד עמו ועם אשתו כבר בחודש יוני, לא הועילו. כתוצאה מכך, חידש מל"ל את תשלום הקיצבה מהמועד שקבע הפקיד.
במרץ 2011
פנה המוקד להגנת הפרט למשרד הפנים בבקשה לתקן את תאריך חזרת הילדים לישראל, על מנת שלא ייפגעו זכויותיהם. כמו-כן, דרש המוקד להבין מדוע סירב פקיד רשות האוכלוסין לרשום את מועד חזרת הילדים כמבוקש, ועל סמך מה החליט לקבוע את יום חזרתם כיום התייצבותם בלשכה. פניית המוקד הועברה לטיפול רשות האוכלוסין וההגירה בירושלים, לבירור פרטי היציאה והכניסה של הבנים.
באפריל התקבלה הודעת רשות האוכלוסין וההגירה בה נמסר, כצפוי, כי מועד כניסת הילדים לישראל עודכן למועד כניסת הוריהם, ביוני 2010. המוקד פנה למל"ל עם המידע המעודכן, בדרישה להשיב לבני הזוג את הקיצבה שנגזלה מהם ולבטל את החוב שחויבו בו. עוד באותו יום הודיע מל"ל כי החוב יבוטל וכל תשלומי הקצבאות המגיעים למשפחה ישולמו לה כחוק. 
