כל אסיר רשאי לרכוש פריטים שונים במרכז המכר (קנטינה) של בית הסוהר. בני משפחה ואחרים יכולים להפקיד לצורך כך כספים בבנק הדואר, המועברים לחשבון הממוחשב של האסיר, חשבון המנוהל על ידי גזבר בית הסוהר. הקנטינה מהווה בסיס חשוב לשמירה על רווחתם של האסירים. מדובר בקנייה של מוצרי יסוד הכרחיים, שבלעדיהם נפגעים תנאי המחיה המינימאליים להם זכאים האסירים. למרות זאת מגדיר שירות בתי הסוהר (שב"ס) אפשרות זו כ"טובת הנאה אשר ניתנת לשלילה".
למוקד להגנת הפרט הגיעו תלונות לפיהן מודיעים פקידי בנק הדואר למי שביקשו להפקיד כספים, כי חשבונות הקנטינה "סגורים", וכי לא ניתן לבצע את ההפקדות המבוקשות. החל ממאי 2009 פנה המוקד לשב"ס ולבנק הדואר, בניסיון לברר את הנהלים הנוגעים להפקדות בחשבונות הקנטינה. במקום תשובות ענייניות, ניסו שני הגופים הממשלתיים להעביר את האחריות מאחד למשנהו ולמוקד לא נותר אלא להגיש
עתירה לפי חוק חופש המידע.
ביום 29.5.2011, שנתיים לאחר פנייתו הראשונה של המוקד ושלושה ימים בלבד לפני הדיון בעתירה,
התקבלה תשובת השב"ס. בתשובה הובהר כי לא רק שקיימת תקרת הפקדה בסך 1,300 ש"ח לחודש לכל אחד מחשבונות האסירים הביטחוניים, אלא אף שהגבלה דומה קיימת גם לגבי האדם המפקיד. כלומר, על פי נהלי השב"ס, כל אדם המבקש להפקיד כסף בחשבונות הקנטינה של מכריו, מוגבל בסכום הפקדה של 1,300 ש"ח בלבד, גם אם הוא מעוניין להפקיד כספים עבור כמה אסירים בו זמנית.
נוהל זה פוגע בזכויותיהם של האסירים הפלסטינים ושל קרוביהם מהגדה המערבית ומרצועת עזה, שכן הצבא מונע את כניסתם לישראל ועל כן הם נאלצים לשלוח שליחים, לעיתים בתשלום, שתפקידם לגשת לסניף דואר בישראל ולהפקיד כספים בחשבונות הקנטינה של יקיריהם. למותר לציין גם, שלבנק הדואר אין סניפים בשטחים הכבושים ומכאן ההסתמכות על שליחים בישראל, היחידים היכולים להפקיד את הכספים הללו. כל אחד מהשליחים הללו רשאי כאמור להפקיד בסך הכול 1,300 ש"ח לחודש, ומשום הגבלה זו יש לשלוח שליח מיוחד עבור כל אסיר. ומה אמור לעשות אב, ששני בניו כלואים בישראל? האם סבור שירות בתי הסוהר כי עליו להפקיד רק מחצית מהסך החודשי לכל אחד מילדיו?
העתירה נמחקה. המוקד קורא לשב"ס לבטל נוהל מפלה זה ולאפשר לאסירים הפלסטינים לממש את זכותם לתנאי מחיה כשל שאר האסירים.
