ישראל שחררה מהכלא שני פלסטינים שנולדו בירדן וחיים מגיל צעיר עם משפחותיהם בגדה המערבית. השניים נעצרו, כל אחד בנפרד, הואשמו בעבירות שונות ונדונו
לתקופות מאסר, אותן סיימו לרצות לפני למעלה משלוש שנים. אולם, עם סיום ריצוי מאסריהם לא שוחררו. הצבא הוציא נגדם צווי גירוש מכוח הצו בדבר מניעת הסתננות
בטענה, כי אינם תושבי השטחים, שהייתם בגדה אינה חוקית ואם ישוחררו לגדה, יהוו "סכנה חמורה לביטחון המדינה והאזור ולשלום הציבור".
במהלך החזקתם בבתי
הכלא, הודיעו השלטונות לעצורים כי נטל ההוכחה לגבי מעמדם בירדן מוטל עליהם, וכי ייוותרו בכלא כל עוד לא יספקו את המסמכים
הדרושים.
עתירות המוקד להגנת הפרט לבג"ץ – להורות לצבא לשחרר את העצורים לבתיהם בגדה המערבית ולבטל את צווי הגירוש שהוצאו נגדם – נדחו בעקבות הקמת ועדה צבאית לבחינת צווי גירוש, אשר יועדה לדון במקרים כגון אלו.
ביום 17.4.2011 הודיע הצבא כי החליט על שחרורם של השניים לבתיהם בגדה המערבית, וזאת כאמור, לאחר שבכל הדיונים הקודמים, הן בבג"ץ והן מול הוועדה הצבאית, חזרה המדינה על טענתה שהם מהווים "סכנה ביטחונית". השניים שוחררו בתנאים מגבילים, לאחר שישבו בבתי הכלא בישראל למעלה משלוש שנים מיותרות, ללא הרשעה בדין. צווי הגירוש טרם בוטלו.
חמישה פלסטינים אחרים עדיין כלואים בישראל בנסיבות דומות. 
