עיון בתיק חקירה של המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח), מאפשר לקורבן עבירה שביצעו חיילים לדעת מה נעשה בתלונתו, ללמוד מממצאי החקירה על פרטי הפרת זכויותיו ולהמשיך ולממש את זכותו לתבוע פיצויים. לא אחת כשמתקבל החומר, אחרי המתנה ממושכת של חודשים ובדרך כלל של שנים, מתברר כי תיק החקירה נסגר ללא ביצוע פעולות חקירה אלמנטאריות. בעבר יכלו המתלוננים לעיין בתיקי חקירה – בכפוף לצנזורה צבאית – ללא נוהל כתוב המסדיר זאת. תהליך האישור לעיון בתיק היה ארוך ומסורבל, ונגרר לעיתים חודשים ארוכים. במקרים רבים סירב הצבא לאפשר עיון בחומרי חקירה, וזאת ללא הנמקה.
בשנת 2008 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ בשמם של פלסטינים, שבקשותיהם לעיין בחומרי החקירה בעניין עבירות שביצעו בהם חיילים, סורבו או לא נענו משך תקופות ארוכות מאוד (
בג"ץ אלורידאן). במסגרת העתירה,
חייב בית המשפט העליון את הצבא לגבש נוהל מסודר למסירת חומרי חקירה למתלוננים. במאי 2010 פרסם הצבא את הנוהל, וקבע בו הסדרים שונים לגבי היענותו או סירובו לבקשה לעיין בתיקי חקירה.
הארגונים דורשים לשנות את הנוהל כך שתביעה אזרחית נגד המדינה – תלויה ועומדת או פוטנציאלית – לא תיצור מחסום מפני עיון בחומר חקירה של מצ"ח בסמוך לאחר סיום החקירה; שלוחות הזמנים הקבועים בנוהל יאפשרו לנפגעי עבירות לממש את זכויותיהם באופן אפקטיבי; ושהגורם המוסמך להחליט בערר על החלטת מצ"ח בנוגע להעברת חומר החקירה, יהיה הפרקליט הצבאי הראשי, ולא גורם שהינו חלק מהתביעה הצבאית.
הארגונים מדגישים בעתירה את חשיבותה של זכות העיון העומדת לנפגע עבירה, שהינה חלק בלתי נפרד מהגינותו של הליך משפטי ומזכותו של הנפגע לטעון בפני בית המשפט. הארגונים טוענים כי הוראות הנוהל, הקובעות מחד לוחות זמנים בלתי רלוונטיים להתיישנות ומאידך כי הטיפול בבקשה ייפסק מיד עם הודעה למשרד הביטחון על נזק – על פי תיקון 4 ל
חוק הנזיקים האזרחיים – גורמות לכך ש
בפועל שולל הצבא מכל הפלסטינים בשטחים הכבושים את זכות העיון בחומרי חקירה בסמוך לאחר סיומה. באמצעות הוראת נוהל תמימה כביכול, מפר הצבא זכויות מהותיות ומוקנות, שולל זכותם של קורבנות עבירה למצות את מלוא זכויותיהם ומונע פיקוח חיוני ביותר על החקירה.
וכל אלה במצב דברים בו מחוללי הנזק הם אלו שגיבשו את הנוהל.
