ביום 19.12.2011 פנתה משפחה פלסטינית מאיזור שכם למוקד, כדי לאתר את מקום מעצרו של בנם בן ה-17, שנעצר יום קודם לכן על ידי הצבא במקום עבודתו בשעות הבוקר.
המוקד פנה טלפונית למרכז השליטה (משל"ט) של הצבא ובמקביל גם למשל"ט של שירות בתי הסוהר, שמסר כי אין אצלו כל רישום על שם הבן. מפנייה נוספת של המוקד לצבא התברר, כי החיילים שעצרו את הקטין מחזיקים בו עדיין בבסיס הצבאי, שאינו מתקן כליאה מוכר. לדברי החייל, החיילים ממתינים להגעת שוטר ועד אז אינם יודעים "מה לעשות עם העצור".
כ-30 שעות לאחר המעצר, במהלכן לא התקבל כל מידע לגבי מקום החזקתו של הקטין, הגיש המוקד
עתירה לצו הביאס קורפוס. המוקד טען כי העותר מוחזק בניגוד לחוק, במקום שאינו מתקן כליאה מוכרז ואינו מותאם להחזקת כלואים; מיקומו המדויק אינו ידוע; למשפחה לא נמסר כל מידע על מעצרו ומקום החזקתו. בעתירה ביקש המוקד להדגיש, כי אין זה המקרה היחיד בו "נעלם" עצור כתוצאה מאי רישומו על ידי הגורמים העוצרים ו/או הכולאים.
מובן מאליו כי לכל עצור עומדת הזכות שמקום מעצרו יהיה ודאי וברור. אי רישומו של עצור במקום המעצר פוגע בזכויות הבסיסיות שלו ושל בני משפחתו. העצור נותר ללא כל הגנה מפעולות הכוח שעצר אותו. מערכת שלטונית שאינה מקפידה על רישום עצור במקום מעצרו, אינה ממלאת את חובתה.
לאחר הגשת העתירה נמסר מפרקליטות המדינה כי העותר נמצא במתקן כליאה זמני של הצבא בחווארה. המוקד פנה מיד למתקן הכליאה אך נענה כי העצור-העותר אינו רשום במצבת העצורים שם. בבוקר המחרת עדיין לא היה העצור-העותר רשום במתקן. המוקד שב ופנה לפרקליטות, משם נמסר כי בבדיקה חוזרת התברר שהחיילים בבסיס החטיבה המרחבית שומרון הטעו את הפרקליטות ומסרו מידע שגוי. כנראה שבמשך כל אותן שעות ארוכות הוחזק העצור, קטין כאמור, ע"י הכוח שעצר אותו בבסיסם הצבאי.
ב
תגובה שהוגשה לבית המשפט, הבהירה הפרקליטות כי העותר "הוחזק, שלא בהתאם לנהלים, במתקן שאינו מתקן מעצר". גם בתגובה זו לא נמסר מקום החזקתו המדויק של העותר עד להעברתו לחזקת המשטרה. עוד צוין בתגובה, כי העותר נמצא בהליכי שחרור בערבות. בשעות הערב של ה-20.12.2011 הגיע העותר חזרה לביתו - לא ברור מי שיחרר אותו בערבות.
