27.11.2011
בעקבות פניית המוקד להגנת הפרט: צעיר מירושלים המזרחית יקבל מעמד קבע לאלתר, לאחר שמשרד הפנים רשם אותו בילדותו במעמד זמני, בניגוד לנהלים
בנובמבר 1995 נולד בן רביעי לזוג תושבי קבע מירושלים המזרחית. הילד נולד בירדן, שם שהתה המשפחה אותה עת. בינואר 2000 פנתה האֵם למשרד הפנים, בבקשה לרשום את בנה במרשם האוכלוסין. באוגוסט אותה שנה התקבלה תשובת מנהל לשכת מינהל האוכלוסין בירושלים המזרחית, המאשרת את רישום הילד "כתושב ישראל", בדומה לשלושת אחיו. לאחר רישום הילד קיבלו ההורים תעודות זהות חדשות, בהן נרשמו ארבעת הילדים. באוגוסט 2007 ביקשה המשפחה לצאת לירדן. משטרת הגבולות בגשר אלנבי מנעה את יציאת הבן הצעיר, והפנתה את האם למשרד הפנים. לבקשת המשפחה, המציא משרד הפנים מסמך המסדיר את יציאתו של הילד לחו"ל, וזמן קצר אחר כך אכן יצאו האם ובנה לירדן. ביום 5.12.2007 קיבלה המשפחה מכתב ממשרד הפנים הקובע, כי "בקשה להארכת מעמד ארעי" עבור הילד מסורבת. המשפחה, שלא הייתה מיוצגת אותה תקופה, לא ייחסה חשיבות מרובה למכתב, כיוון שכלל לא הגישה בקשה להארכת המעמד הארעי לילד, וכאמור, בדומה לאחיו, הוא היה רשום בתעודות הזהות של הוריו. במהלך שנת 2010, כשהגיע לגיל 16, הגיש הילד, באמצעות בית ספרו, בקשה לקבלת תעודת זהות ראשונה. משרד הפנים סירב לבקשה וקבע, כי על האם להגיש בקשה לאיחוד משפחות עבור בנה. המשפחה פנתה למוקד להגנת הפרט. בבירור מול משרד הפנים התברר למוקד, כי בשנת 2000 רשם משרד הפנים את הילד במעמד זמני, ומשלא חוּדש – פקע המעמד. משרד הפנים מעולם לא הודיע למשפחה שהילד נרשם במעמד זמני שפוקע לאחר תקופה מסוימת ושיש לחדשו, מה עוד שבתעודות הזהות של הוריו לא הייתה כל אינדיקציה לכך. ביום 7.3.2011 שלח המוקד מכתב למשרד הפנים, בבקשה להעניק לילד מעמד קבע באופן מיידי. המוקד טען, כי רישומו של הילד במעמד ארעי מנוגד למדיניות משרד הפנים אותה עת, והוסיף כי בשמירת זמניותו של מעמד הקטין כמעין "סוד", אשר לא נחשף בפני המשפחה, פעל משרד הפנים באופן שלא הולם רשות מינהלית. שמונה וחצי חודשים לאחר מכן, התקבל מכתב לאקוני ממשרד הפנים, הקובע כי הילד – עתה כבר נער – יקבל לאלתר מעמד של תושב קבע ותונפק לו תעודת זהות.
