אחיו של העותר כלוא בישראל מאז נובמבר 2007 ושפוט למאסר עולם. לפי נהלי הצבא, אחים שגילם פחות מ-35 שנים, רשאים לבקר אצל הכלואים פעם אחת בשנה בלבד. מאז מעצרו של הכלוא בשנת 2007, ביקר העותר את אחיו בכלא פעמיים בלבד, לאחרונה במרץ 2011. בני המשפחה האחרים של הכלוא מתגוררים ברצועת עזה ואינם יכולים כלל לבקרו בכלא, שכן ביוני 2007 הפסיקה ישראל לחלוטין את ביקורי משפחות האסירים מעזה בבתי הכלא בישראל.
הזכות לביקורי משפחה במתקני כליאה היא זכות יסוד, הן של העצורים והן של בני משפחותיהם. זכות זו מעוגנת במשפט הישראלי ובמשפט הבינלאומי ונובעת מהיות האדם יצור חברתי, המתקיים במסגרת משפחה וקהילה. ההגבלות שמטילה ישראל על ביקורים בכלא של משפחה המתגוררת ברצועת עזה, בשילוב המגבלה של ביקור חד שנתי של העותר, מקשות מאוד על הכלוא בכל הקשור במימוש זכותו לשימור הקשר עם בני משפחתו.
בניסיון להגיע לפתרון פנה המוקד לצבא ביולי 2011, וביקש כי על אף גילו של העותר, יינתן לו היתר רב פעמי התקף לשנה, על מנת שיוכל לבקר את אחיו בתדירות. הצבא, כדרכו, לא טרח להגיב לפניית המוקד, ולכן
עתר המוקד ביום 23.10.2011 לבית המשפט לעניינים מינהליים. בתגובה לעתירה הסכים הצבא, לפנים משורת הדין, נוכח הנסיבות המיוחדות של העותר ואחיו הכלוא, לאשר לעותר היתר כניסה רב פעמי לישראל, למשך שנה.
ביום 18.12.2011 הגיש העותר בקשה מחודשת להיתר באמצעות הצלב האדום. המוקד השאיר את העתירה תלויה ועומדת עד לקבלת ההיתר עצמו.
