תושבת ישראל התחתנה בשנת 1989 עם תושב השטחים הכבושים ונולדו להם חמישה ילדים. משרד הפנים סירב לבקשות שהגישה האישה בשנים 1997 ו-2006 לאיחוד משפחה עם בעלה ולרישום ילדיהם כתושבי ישראל. בשנת 2008 הגישה האישה בקשה נוספת להסדרת מעמדם של בני המשפחה בישראל ומשרד הפנים אישר בקשה זו. שהייתם בישראל של הבעל וארבעת הילדים הצעירים הוסדרה, אך הבקשה עבור הילד הבכור, שאושרה גם היא תחילה, סורבה מנימוקים פליליים. כתוצאה מסירוב זה של משרד הפנים, חי הילד הבכור בירושלים לצד בני משפחתו, נטול זכויות ומעמד, תוך קשיים ניכרים בכל הקשור לעבודה, לחיי חברה ולהתנהלות יומיומית שגרתית.
למעלה משלוש שנים של מחדלים שערורייתיים של משרד הפנים בטיפול בבקשה – תחילה התעכב זמן רב בבחינתה; אחר כך קבע שאושרה; בהמשך הודיע על אי יכולתו לאשר את הבקשה באופן זמני; או אז קבע כי סורבה; ולפתע חזר לעמדה כי הוא שוקל לסרב לה – הסתיימו בסירוב. המוקד להגנת הפרט פנה בהליכי ערעור והשגה על הסירוב, בטענה כי ניתן שלא כדין, אינו סביר ואינו ראוי (עוד קודם נאלץ המוקד לעתור לבית המשפט בגין השיהוי הארוך בטיפול משרד הפנים). ואולם, ועדת ההשגה לזרים – ערכאה פנימית בתוך משרד הפנים הבוחנת את החלטותיו – הותירה את הסירוב בעינו. החלטתה של ועדת ההשגה נסמכה על חומר מודיעיני חסוי, בעניינו לא נשפט הבן הבכור ואפילו לא נחקר. הוועדה לא התייחסה כלל לעובדה שהבקשה הוגשה על ידי אמו בהיותו קטין, ולא לקושי של ניהול חייו באופן בלבדי בישראל.
ביום 21.2.2013
עתר המוקד לבית המשפט, בדרישה שמשרד הפנים יחזור בו מסירובו ויסדיר את מעמדו של הבן הבכור בישראל. המוקד טען, כי החלטת משרד הפנים פוגעת בזכות לחיי משפחה, בעיקרון טובת הילד ובזכותו של כל אדם לכבוד, וכי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות וחוסר הוגנות ואינה מידתית. המוקד ציין, כי הבן הבכור הורשע במכירת סמים קלים בכמות מזערית, עבירה עליה שילם במאסר של 9 חודשים והדגיש, כי לא כל עבירה פלילית בכל דרגה יש בה כדי לחרוץ את גורלו של ילד לקריעה ממשפחתו וביתו. לצורך החלטה שהשלכותיה קשות כל כך, נדרש מידע משמעותי, עדכני ומוצק. בתשובה לעתירה עמד משרד הפנים על עמדתו וטען, כי הבן הבכור "מהווה סכנה לשלום הציבור", וזאת על סמך הרשעתו ועל סמך מידע מודיעיני מסווג.
ביום 4.7.2013, לאחר דיון בעתירה, במהלכו הוצג בפני השופט חומר סודי במעמד צד אחד,
קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את העתירה באופן חלקי. השופט קבע, כי החלטת משרד הפנים "לסגור השער בפני העותר מהגשת בקשה למעמד חוקי בישראל" לשנים ארוכות תהווה "תוצאה קשה ביותר עבור העותר. [...] תוצאה קשה ביותר עבור בני משפחתו. ונזכיר, שמדובר בזוג הורים וארבעה אחים ואחיות שלכולם מעמד בישראל, ובבקשה שהוגשה עוד בשנת 2008 בהיות העותר קטין ולפני מעורבות כלשהי בפלילים". השופט הוסיף, כי "במכלול הנסיבות המיוחדות שלפניי, היה בידי המשיב [משרד הפנים] לבחור בחלופה מידתית יותר בפגיעה בעותר ובבני משפחתו – בזכותם לשלמות התא המשפחתי ואף בטובת הילד". בית המשפט פסק, כי הבן הבכור יקבל אשרת שהייה בישראל "מחוץ להליך" לשנתיים (בכפוף להימנעות מפעילות פלילית), בסיומה ישקול משרד הפנים בשנית את הבקשה המקורית.
16 שנים לאחר שהוגשה הבקשה הראשונה לאיחוד משפחות ורישום ילדים, ולאחר חמש שנים של מאבק משפטי, יזכה סופסוף הצעיר לחיות בביתו, בצוותא עם משפחתו הגרעינית, באופן חוקי.
