צעיר פלסטיני, בן להורים תושבי ישראל, נותר חסר מעמד בעולם מאז לידתו. חמשת אחיו ואחיותיו הם כולם תושבי ישראל. הצעיר נותר חסר מעמד רק מפני שאיתרע מזלו והוא נולד בבית החולים באל-בירה שבגדה המערבית, לשם הגיעה אימו כדי לבקר את בני משפחתה. המשפחה חיה ומנהלת את חייה בירושלים, אלא שמשך תקופה מסוימת התגוררה בבית הנמצא בחלק הפלסטיני של שכונת קלנדיה שבצפון ירושלים.
כשנולד, ניתנה להוריו הודעת לידה ללא מספר מזהה והוא מעולם לא נרשם במרשם האוכלוסין בגדה, בישראל או בכל מקום אחר. בשנת 1995, כשהיה בן 4, הגישה המשפחה בקשה לרישומו במרשם האוכלוסין הישראלי. ישראל סירבה לבקשה בנימוק של היעדר מרכז חיים בישראל.
בשנת 2006, לאחר שהמשפחה עברה להתגורר בעיר העתיקה בירושלים, הוגשה עוד בקשה להסדרת מעמדו של הנער. כשנתיים לאחר מכן סירב משרד הפנים לבקשה. הפעם טענה המדינה לשיהוי בהגשת הבקשה להסדרת המעמד ולסתירות שהתגלו, כביכול, בין הגרסאות של בני הזוג לבין ממצאי חקירה שניהל המוסד לביטוח לאומי בעניין מקום מגוריה של המשפחה בעבר.
ביום 17.11.08 הגישה המשפחה עתירה כנגד הסירוב. במהלך הדיון, הודיעה המדינה, לאור השינוי בכתובת המגורים של המשפחה, שתשקול בקשה חדשה שתוגש בעניינו של הנער. המשפחה הסכימה למחוק את העתירה, אולם למרות זאת, בשנת 2010 סירבה המדינה גם לבקשה השלישית להסדרת מעמדו של הצעיר, שוב בשל חשדות מעורפלים, לפיהם המשפחה עדיין מתגוררת בקלנדיה.
המוקד להגנת הפרט קיבל לידיו את עניינו של הנער וביום 20.7.11 הגיש השגה לוועדת ההשגה לזרים. ביום 22.12.11 דחתה הוועדה את ההשגה ושוב – בנימוקים הקשורים במרכז חיים.
ביום 7.2.2012
פנה המוקד בעתירה מינהלית לבית המשפט, ודרש ממשרד הפנים להעניק לצעיר לאלתר מעמד בישראל ובמקביל, להסדיר את אופן הטיפול בחסרי מעמד החיים בישראל. המוקד הפריך את טענותיה של ועדת ההשגה לגבי מרכז החיים של המשפחה והצביע על כך שאפילו על פי החקירות הקפדניות שערך המוסד לביטוח הלאומי, לא עלה כל ספק כי החל מ-2006 לפחות, מתגוררת המשפחה באופן רציף בעיר העתיקה בירושלים. המוקד גם פסל את עמדתה של ועדת ההשגה, לפיה הנער יכול לרכוש מעמד כפלסטיני, הן מבחינה מעשית והן מבחינה מהותית. שני הוריו וחמשת אחיו ואחיותיו של הנער הם תושבי ישראל והוא עצמו גדל והתחנך בירושלים. המוקד הדגיש, כי השארתו של הצעיר מחוסר מעמד פוגעת באופן קשה בחייו היום יומיים ובזכויותיו השונות ועומדת בניגוד לדין הישראלי והבינלאומי.
ב
תשובתו, עמד משרד הפנים על עמדתו, לפיה על הצעיר לקבל מעמד של תושב האיזור וחזר והעלה שוב טיעונים הנוגעים למידע לא מדויק שהמשפחה מסרה בעבר לגבי מרכז חייה. בדיון שנערך בתיק הבהיר בית המשפט למדינה, כי הוא מתנגד להשארת הצעיר ללא מעמד והמליץ לצדדים להגיע להסדר, לפיו יינתן לעותר מעמד של תושב ארעי למשך שנתיים, שלאחריהן יוסדר מעמדו כתושב קבע. לאור הערות בית המשפט, הסכימה המדינה להסדר.
מאבק של כ-20 שנה נסתיים, כשהמוקד קיבל את ההצעה ו
בית המשפט העניק להסכם תוקף של פסק דין. בגיל 21 זכה הצעיר, לראשונה בחייו, במעמד חוקי בעולם והוא יוכל להירשם ללימודים גבוהים, לעבוד באופן חוקי, להתחתן כדין ולעשות כל דבר שיחפוץ, מבלי לחשוש למעמדו.
