ביום 31.1.2013 הגיעה לגשר אלנבי צעירה פלסטינית, העובדת כרופאה מתמחה בבית חולים בירדן, כשפניה לביקור אצל משפחתה בגדה. בצידו הישראלי של מעבר הגבול נלקחה הרופאה לחקירה על ידי איש שב"כ, שחקר אותה בין השאר אודות הכסף שנשאה עימה – 1,000 דינר שחסכה ממשכורתה כדי לסייע למשפחתה קשת היום המתגוררת בשכם. בתום החקירה החרים החוקר את כספה של הרופאה. על "טופס התפיסה" שניתן לה נכתב כי הכסף נתפס "בשל חשד להעברת כספים הקשורים להתאחדות בלתי מותרת".
כשבוע לאחר מכן, עת הגיעה הרופאה לגשר אלנבי בדרכה לחצותו ולחזור לעבודתה בירדן, נמסר לה שהיא מנועת יציאה לחו"ל. רק בעקבות
עתירה שהגיש המוקד ולאחר שהאישה התחייבה שלא תחזור לגדה משך שנתיים, אושרה יציאתה לירדן.
ביום 12.8.2013, במכתב תשובה לפניית המוקד, חזר הצבא על גרסתו, לפיה הכסף הוחרם בשל "מידע מודיעיני מהימן" המרמז על כך שהכסף שייך ל"התאחדות שאינה מותרת", ואף צירף עותק של צו ההחרמה.
ביום 29.8.2013 הגיש המוקד
ערער על צו ההחרמה לבית המשפט הצבאי בעופר. המוקד טען כי החרמת הכסף בוצעה שלא כדין ובהתעלם מזכותה של הרופאה לשימוע, שכן מערכת הביטחון לא מייחסת לה עבירה ביטחונית כלשהי ואף לא מנמקת את ההחרמה באופן מספק. הצבא, בתגובה להוראת ביהמ"ש, העביר למוקד פרפראזה לאקונית, לפיה ברשות הרופאה "נתפסו כספים מטעם ארגון החמא"ס אותם סייעה להעביר לשטח". המוקד הגיש לבית המשפט
הודעה מעדכנת, בה טען כי נפלו פגמים קשים בהליך ההחרמה – לא ברור מכוח איזו תקנה הוצא צו ההחרמה ובכל מקרה, הפרפראזה הלאקונית שניתנה אינה כוללת מידע שיש בו די לעריכת שימוע בכל הנוגע לסיבת ההחרמה.
