פלסטינית מעזה נישאה לאזרח ישראלי ומתגוררת עימו מאז בישראל מכוח היתרי שהייה (היתרי מת"ק) מתחדשים. בחלוף השנים נולדו לבני הזוג חמישה ילדים. מדי זמן נהגה האישה לבקר את בני משפחתה בעזה, אולם עם פרוץ האינתיפאדה השנייה הטילה ישראל הגבלות נוקשות על הכניסה לעזה והיציאה ממנה. עם עליית החמאס לשלטון בעזה, ביטלה ישראל גם את ביקורי המשפחות בעזה בתקופת החגים, שהיו נהוגים בשנים קודמות, ואיפשרה ביקורים רק במקרים הומניטאריים חריגים, בין השאר חתונה של בן משפחה מדרגה ראשונה.
ביום 26.1.2014, לאחר כ-10 שנים שבהן לא ראתה את משפחתה, הגיש המוקד להגנת הפרט
בקשה לצבא, לאישור ביקורה של האישה בעזה לרגל חתונת אחיה, עם חמשת ילדיה, שחלקם לא פגשו מעולם את משפחתם הקרובה. כשבוע לאחר מכן הודיע הצבא למוקד, כי כניסתה של האישה וילדיה לעזה אינה מאושרת, עקב התנגדות ביטחונית.
ביום 13.2.2014
עתר המוקד לבית המשפט העליון, להורות למדינה לאפשר לאישה ולילדיה לצאת לעזה לרגל חתונת האח, שאמורה הייתה להתקיים כשבוע לאחר מכן. המוקד טען כי בהחלטתו, פגע הצבא בזכותם של האישה וילדיה לחופש תנועה ולחיי משפחה – זכויות המעוגנות במשפט הישראלי ובמשפט הבינלאומי. המוקד הדגיש, כי כדי לעמוד בזכות השימוע שנתונה לאישה, על הצבא לנמק באופן מפורט יותר את המניעה הביטחונית שבגינה נאסר על האישה לבקר בעזה.
ביום 18.2.2014 הגישה המדינה את
תגובתה לבית המשפט. המדינה הדגישה כי האישה, עזתית במקור, אינה צריכה לבקש אישור לביקור בעזה, אלא כדי שיוּתר לה לשוב לאחר הביקור בחזרה לישראל. בבית המשפט הודיעה המדינה באופן מפורש כי "אם תצא העותרת לרצועת עזה, לאור התנגדות גורמי הביטחון, ישקול משרד הפנים את ביטול היתר המת"ק שברשות העותרת". כלומר, אם יחליט בית המשפט שיש לאפשר לאישה לבקר את משפחתה ברצועת עזה, היא עלולה למצוא עצמה מאבדת את ביתה בישראל, שם היא מתגוררת עם בעלה וילדיה.
לאור האיום ששילבה המדינה בתגובתה, החליטה האישה שלא להסתכן. עוד באותו יום ביקש המוקד מבית המשפט למחוק את העתירה.
