המוקד להגנת הפרט הוקם בשנת 1988 ובשנותיו הראשונות עסק בעיקר באלימות כוחות הביטחון כנגד פלסטינים. אחד התיקים הוותיקים שנפתחו במוקד, הגיע רק לאחרונה לידי סיום.
בדצמבר 1990, בשוק מחנה יהודה בירושלים, עצרו שני שוטרי מג"ב פלסטיני, שלא נענה לדרישתם להציג תעודת זהות. בתחנת המשטרה קשרו השוטרים את ידיו של העצור למעקה ברזל ולבקשתו, שפכו על ידיו מדלל צבע, שהיה נתון בבקבוק בכיסו, שכן היה מכור ונהג להריח חומר זה (להסניף). ואז הצית אחד השוטרים את ידיו של העצור, הקשורות למעקה וטבולות בחומר הדליק.
השוטר, מסעוד אוחיון,
הורשע בבית משפט השלום בירושלים בהצתה ובגרימת כוויה ונגזרו עליו עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 2,000 שקלים למתלונן. השוטר השני, דוד קריספין, שנתן לאוחיון את המצית ונמנע מלדווח על המקרה, נשפט בבית דין משמעתי ו
נדון להורדה בדרגה, נזיפה חמורה וקנס כספי. כעבור כמה שנים הגיש הפלסטיני תביעה אזרחית – באמצעות המוקד – נגד השניים ונגד מדינת ישראל. פסק הדין ניתן בשנת 1998 ולפיו חויבו הנתבעים כולם בתשלום פיצויים בסך 20,000 ₪, מתוכם שילמה המדינה את חלקה, כמעט מחצית מהסכום, במועד שנקבע.
שני השוטרים לא שילמו את הפיצויים שהושתו עליהם והמוקד נדרש להליכי גבייה ממושכים. אוחיון סיים לשלם את חובו רק בשנת 2007. בינתיים נפטר המתלונן, והכסף ששילם אוחיון הועבר ליורשיו.
השוטר קריספין התעלם מפסק הדין. הוא לא התגורר בכתובת הרשומה במשרד הפנים והמוקד התקשה לאתרו. כמה שנים לאחר מקרה ההצתה, פורסם בעיתונות כי קריספין התפטר ממג"ב על רקע אידיאולוגי, לדבריו משום שהיה איש ימין קיצוני. זמן מה לאחר מכן פורסם בעיתונות כי קריספין כיוון את נשקו לעבר חברו, עת שמרו יחד מטעם חברת שמירה. כדי לאתרו, נעזר המוקד בשירותיו של אחד ממתנדביו, חוקר פרטי במקצועו, אך גם מאמציו לא נשאו פרי.
בעקבות שינוי בחוק ההוצאה לפועל, נפתח פתח לאיתור חייבים באמצעות מידע שניתן לקבל בהליך פשוט מההוצאה לפועל, וכך איתר החוקר הפרטי את קריספין ביום 19.3.2014. חמישה ימים לאחר מכן וכמעט 25 שנה לאחר המקרה, שילם קריספין בהוצאה לפועל את מלוא חובו. כאמור, התובע הפלסטיני נפטר בינתיים, ויתרת החוב תועבר ליורשיו.
