פלסטינית תושבת הגדה המערבית נישאה בשנת 1989 לתושב ירושלים ועברה לגור אתו ועם אשתו הראשונה בשכונת א-טור בעיר. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים, שנרשמו כתושבי ירושלים ולמדו במוסדות חינוך בעיר.
משרד הפנים מסרב לתת מעמד לנשים בנישואי ביגמיה, שכן על פי החוק הישראלי מדובר בעבירה פלילית. כך, במסווה של הגנה עליהן, פוגעת ישראל בנשים הללו, הסובלות מדיכוי מרובד ונפגעות בה בעת גם ממעמדן הנחות בנישואי הביגמיה וגם מאי-ההכרה החוקית במעמדן ובזכויות הנגזרות ממנו. לכן, לא יכול היה הבעל להגיש עבור אשתו בקשה לאיחוד משפחות, והיא חיתה בירושלים שנים ללא מעמד וללא היתר.
בשנת 1998 נפטר הבעל. על האישה השנייה הוטל לטפל בשלושת ילדיה וכן באשתו הראשונה של הבעל, שהיתה מבוגרת ובמצב בריאותי קשה. בלא מקור פרנסה, נאלצו בני המשפחה להתקיים בעיקר מקצבאות הביטוח הלאומי.
ביום 18.7.2007 הגיש המוקד להגנת הפרט בקשה לקבלת רישיון לישיבת קבע בישראל לוועדה ההומניטארית הפועלת במשרד הפנים עבור האלמנה, במטרה להסדיר את מעמדה. לאחר 16 חודשים ללא מענה
עתר המוקד לבג"ץ, בדרישה כי יוסדר מעמדה. המוקד טען, ראשית, כי הקשר בין בני הזוג היה כנה ורשמי, ואין כל ספק כי מרכז חייה של האישה הוא בירושלים, שבה היא חיה כבר – נכון לעת ההיא – כעשרים שנה ברציפות. בנוסף, טען המוקד, כי בסירובו להסדיר את מעמד האלמנה פוגע משרד הפנים בעקרון טובת הילד ובזכות לחיי משפחה של האם ושל ילדיה.
רק לאחר הגשת העתירה התקבלה
תשובת משרד הפנים, לפיה יינתנו לאישה היתרי שהייה זמניים כל זמן שילדיה עדיין קטינים. בכך גזר משרד הפנים גירוש על האישה עם הגיע בן הזקונים שלה לבגרות. המוקד סירב להשלים עם הגזירה הקשה וטען, שההסדר אותו הציע משרד הפנים לא נותן אלא מענה זמני למצבה של האישה.
ביום 10.2.2011 החזיר בית המשפט את עניינה של האישה לוועדה ההומניטארית במשרד הפנים וביקש כי זו "תתייחס במסגרת שיקוליה למשך זמן השהייה בארץ, להיותה של העותרת אלמנה ולעובדה שכל ילדיה נמצאים כאן בארץ". בעקבות זאת דנה הוועדה במקרה פעם נוספת, אך בניגוד להנחיית בית המשפט, עמדה בסירובה ולא התחשבה במצבה ההומניטארי הקשה של האלמנה. בעקבות הסירוב, חזר בית המשפט וביקש ממשרד הפנים לדון בעניין פעם נוספת. בית המשפט נזף אף במשרד הפנים ובאופן בו התעלם מהנחייתו של בית המשפט ושמר על עמדתו הנוקשה.
ביום 3.11.2013, שבע שנים לאחר שהמוקד החל לטפל בעניינה ובעקבות הערות בית המשפט,
הודיע משרד הפנים שלא יַתְּנה עוד את חידוש היתרי השהייה הזמניים של האישה בגילם של ילדיה. כך, גם היום, כאשר כל ילדיה כבר בגירים, יכולה האם להמשיך להתגורר עימם, תחת אותה קורת גג. המוקד עוד ניסה להתעקש ולהתנות את מחיקת העתירה בכך שלאישה עומדת זכות בעתיד לבקש מעמד בירושלים ולא להסתפק בהיתרי שהייה מתחדשים, אולם המדינה התנגדה לתנאי כזה ובסופו של דבר החליט בית המשפט לקבל את עמדתה ולדחות את העתירה.
