המוקד להגנת הפרט - לאחר חמש וחצי שנים בהן מנע הצבא מתושבת ירושלים המזרחית לבקר את בעלה המתגורר בעזה: ה"מידע הביטחוני" נעלם והאישה התאחדה עם בעלה
חזרה לעמוד הקודם
22.03.2012

לאחר חמש וחצי שנים בהן מנע הצבא מתושבת ירושלים המזרחית לבקר את בעלה המתגורר בעזה: ה"מידע הביטחוני" נעלם והאישה התאחדה עם בעלה

תושבת ישראל המתגוררת בירושלים המזרחית, נישאה בשנת 2002 לפלסטיני מרצועת עזה. מאז נהגה לבקרו באופן קבוע באמצעות היתרי כניסה לרצועה שהנפיק לה הצבא, במסגרת "נוהל משפחות חצויות".

בדצמבר 2006 ביקשה האישה לבקר את בעלה, אותו לא ראתה יותר מחצי שנה. בעלה הגיש עבורה בקשה להיתר כניסה לעזה, אשר נענתה בחיוב, אולם משהגיעה האישה למחסום ארז, מנעו החיילים את כניסתה. הסיבה למניעת המפגש בין בני הזוג, כך נמסר מהצבא, הייתה מידע ביטחוני הקשור לכאורה לקרובי משפחה מדרגה שנייה או שלישית של בעלה.

גם בפעם השנייה שהאישה הגישה בקשה להיתר – באמצעות המוקד להגנת הפרט – ענה הצבא כי הוא מאשר את כניסתה לעזה. ואולם, ממש כבפעם הראשונה, משהגיעה למחסום, מנעו ממנה החיילים לעבור לעזה, מאותן "סיבות ביטחוניות". וכך גם בפעם השלישית(!) – שוב התקבל אישור בכתב ממת"ק עזה, אולם החיילים במחסום ארז מנעו את כניסת האישה לרצועה.

ביום 1.5.2007 עתר המוקד לבג"ץ, להורות לצבא לאפשר לאישה לבקר את בעלה ברצועת עזה. המוקד טען, כי בכך שהצבא מטיל מגבלות על האישה, בהתבסס על מידע אודות קרובי משפחה של בעלה, הוא מתעלם מזכותה לאוטונומיה ומזכותה לבחירת דרך חיים משלה. פגיעה בחירותו של אדם שממנו עצמו לא נשקפת סכנה לביטחון המדינה הינה בהכרח בלתי מידתית, ונוגדת את העיקרון לפיו אין משתמשים באמצעים המגבילים את חירותו של אדם אלא בשל סכנה הנובעת ממנו עצמו. המוקד הוסיף, כי הפגיעה בזכותה של האישה לחיי משפחה היא פגיעה אנושה במקרה זה, שכן כניסתו של הבעל לישראל אסורה לפי המדיניות הישראלית. לפיכך, ביקורי האישה ברצועת עזה הם הדרך היחידה לפיה יכולים בני הזוג להיפגש.

הצבא עמד על טענתו, שהחומר שבידיו מבסס את המניעה. בית המשפט המליץ למוקד, לאחר עיון בחומר החסוי, למחוק את העתירה.

במרץ 2009 עתר המוקד בשנית לבג"ץ, וזאת לאחר שנתיים בהן מנע הצבא את פגישת בני הזוג. גם הפעם הוצג חומר חסוי במעמד צד אחד והעתירה נמחקה.

האישה המשיכה אפוא לחיות בפירוד כפוי מבעלה, בלא שתעמוד בפניה דרך לבטל את המניעה.

בינואר 2012 פנה המוקד לצבא פעם נוספת, בבקשה להנפיק לאישה היתר כניסה לעזה. לאחר חמש שנים בהן עמד על מניעת כניסתה של האישה לרצועה, הודיע הצבא כי ינפיק את ההיתר המבוקש. נראה כי "שיקולי הביטחון כבדי המשקל" התנדפו, המידע המודיעיני "המהימן" נזנח, וה"סיכון הביטחוני המשמעותי" שבכניסת האישה לעזה – נעלם.

בתחילת מרץ 2012 – שש שנים מאז ביקורה האחרון – נכנסה האישה לרצועת עזה והתאחדה עם בעלה.