ביום 13.11.2014 הגיש המוקד להגנת הפרט
ערעור מינהלי על החלטת משרד הפנים, שלא לאשר בקשה לאיחוד משפחות – שהגישה תושבת ירושלים המזרחית, הנשואה לתושב השטחים – עם בעלה וילדיהם.
במסגרת הערעור הזכיר המוקד, כי בדיון שנערך קודם לכן בערר באותו עניין, נדחתה הטענה לפיה העובדה שפלסטיני מחזיק בכרטיס מגנטי, המשמש כדי לעבור במחסומים המפרידים בין השטחים הכבושים לישראל, מעידה כי האיש עמד בבדיקות של גורמי הביטחון. המוקד ציין, כי לאור דברים שמסרו גורמי הביטחון במהלך דיון חסוי שנערך בערר, קבע בית הדין כי קבלת כרטיס מגנטי אינה מעידה על אי קיומה של מניעה ביטחונית לכניסה לישראל.
המוקד ביקר את האופן בו נושא עקרוני ולא חסוי, כמו טיבם ומשמעותם של הכרטיסים המגנטיים, נדון במהלך דיון חסוי במעמד צד אחד. המוקד הסכים, כי ייתכן שכיום ניתנים כרטיסים מגנטיים גם ללא סינון ביטחוני ואולם, ב
נוהל משנת 2011, שמסדיר את הליך הוצאת הכרטיסים המגנטיים, מצוין בפירוש כי "הכרטיס המגנטי יונפק לתושבי איו"ש הזכאים להיכנס לישראל" וכן כי במקרה של מניעה ביטחונית לכניסה לישראל, לא יונפק כרטיס מגנטי. בנוסף, ציטט המוקד מתוך פסיקה של בית המשפט, שם נאמר בפירוש כי הכרטיס המגנטי מעיד על המחזיק בו כי אין מניעה ביטחונית להתיר את כניסתו לישראל. באופן ספציפי, טען המוקד, כי האיש שבעניינו הוגש הערעור קיבל כרטיס מגנטי בתקופה בה היעדר מניעה היה תנאי לקבלת הכרטיס.
בדיון בערעור מיום 21.1.2015 התעקשה המדינה כי למרות לשון הנוהל והפסיקה אותם ציטט המוקד, הנפקתו של כרטיס מגנטי אינה מהווה אידיקציה לסינון ביטחוני שעבר המחזיק בכרטיס.
